כבר שלושה שבועות שאנחנו עוקבים אחר האתלטים הטובים בעולם מוציאים מעצמם את הטוב ביותר והגרוע ביותר באולימפיאדה ומתרשמים. אנחנו צופים באדיקות פעם בארבע שנים באנשים שהקדישו את גופם והרבה מזמנם על מנת להגיע לשיאים שאנחנו יכולים רק לדמיין, אנשים שדוחפים עצמם להגיע רחוק יותר, מהר יותר וגבוה יותר! שטויות. אם משווים אותם לאתלטים של העת העתיקה הם חבורת בכיינים. אז היו חבר'ה קשוחים – ומוזרים.

רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק

סטרואידים

בן ג'ונסון (צילום: Tony Duffy, GettyImages IL)
היה צריך לבחור באשכים. בן ג'ונסון | צילום: Tony Duffy, GettyImages IL

כשבן ג'ונסון נתפס על סטרואידים כל העולם נדהם ולעג לו בטענה שספורטאי אמיתי צריך להיות נקי, אבל סטרואידים היו נהוגים עוד בעת העתיקה – ולא בצורה המסונתזת. אמנם לא היו להם חומרים כימיים, אבל היו להם הרבה בעלי חיים ולבעלי החיים האלו היו אשכים.

באשכים יש טסטוסטרון שזה בדיוק מה שאתלט צריך כדי להעצים את התפתחות השרירים ולהגביר את הכוח והסיבולת. אז לפני תחרויות חשובות נהגו אותם אתלטים לנשנש אשך או שניים. אגב, ידעתם שאשכים עדיף לטגן ולא לבשל כי אחרת המרקם יוצא ממש נורא? לא שזה שינה לאתלטים של אז - הם אכלו אותם חיים. יותר הורמונים ככה.

עירום

אתלטים בעולם העתיק
הלו, על מה אתה מסתכל?

הלבשת אתלטים היום, כמו כמעט כל דבר באולימפיאדה, זה מדע מדויק. הם אמורים להיצמד, לנשום, לאוורר, לחתוך את האוויר בצורה מקסימלית וקשה לשכוח את הטענה שבגד הים הייחודי של מייקל פלפס באולימפיאדת בייג'ינג נתן לו עוד אלפית שנייה יתרון.

אבל היוונים הקדמונים, בערך החל מ-720 לפני הספירה, לא התעסקו בשטויות כאלה, הם פשוט התחרו עירומים. לא שעירום מלא היה נחלת הכלל; שאר העם הסתובב עם טוגות ועורות אבל הספורטאים, כמחווה לאלים, רצו, יידו כידון והתאבקו כשלגופם רק מה שנתן להם זאוס.

מצד שני, חשוב לזכור שאלו היו חבר'ה בנויים לתלפיות יותר מכל ראיין לוכטה. אתם יודעים, דברים כמו מונסודיום גלוטומט וסירופ פרוקטוז לא ממש היו אז בכל מוצר בסופר.בגלל זה, אגב, נשים נשואות הורחקו מצפייה במשחקים ואם מישהי בכל זאת התגנבה עונשה היה מוות.

ביגוד

מי שלא רצה שיראו לו את האתלט הקטן בין הרגליים היה יכול ללבוש קינודסמה, שזו חתיכת עור שהיו קושרים סביב המותניים, ואז לוקח את העורלה (ספורטאי יוון לא היו חזקים בברית מילה), מושך אותה קדימה וקושר לפני הקצה של איבר המין. זה נשמע כואב אבל יותר כואב לחטוף מכה בזמן הריצה או ההיאבקות.

אתלטים בעולם העתיק
שיט, החרא הזה מציק

מכות. הרבה מכות

אין תמונה
האגרוף הזכיר יותר את מועדון קרב מספורט

הרבה מענפי הספורט הקיימים כיום היו קיימים, בצורה זו או אחרת, גם באולימפיאדות בעת העתיקה, רק שהאתלטים של פעם לא היו כאלה חנונים כמו היום. קחו אגרוף, למשל; היום יש המון חוקים וכל מתאגרף מחויב ללבוש כפפות גדולות ומרופדות. יש מספר סיבובים קבוע מראש ושופט שדואג שאף אחד לא ידמם יותר מדי.

אבל זה ממש לא היה המצב פעם. אז האתלטים נלחמו עם אגרופים חשופים והקרב נמשך עד שמישהו נפל ולא קם. אם הקהל השתעמם, הקרב קיבל צורה אחרת. שני המתאגרפים היו נעמדים אחד מול השני וכל אחד בתורו היה חובט כמה פעמים בפניו של השני עד שאחד מהם התמוטט. פתאום מייק טייסון נראה כמו ילדה עם קוקיות.

ועוד מכות

קרבות 10MMA (צילום: עודד קרני)
הכי קרוב להיאבקות שיש לנו היום | צילום: עודד קרני

פנקרטיון היה הגרסה של פעם ל-MMA – הספורט הכי אלים שקיים היום בו שני מתמודדים נכנסים לזירה ומנסים להכניע אחד את השני בכל אמנות לחימה שהם רוצים. אבל מתברר ששוב יצאנו חנונים.

בפנקרטיון היה מותר לא רק לחבוט, לבעוט ולחנוק, אלא גם לנשוך, לעקם ידיים, לתפוס מפשעות, לשבור אצבעות ולדפוק מכות בגרון; רק הכנסת אצבע לעין הייתה אסורה, בכל זאת יש קווים שלא חוצים.

אפלטון הפילוסוף המפורסם, אגב, ניצח בפנקרטיון פעמיים והאגדה מספרת שזאוס לימד את בנו הרקולס את חוקי התחרות שכונתה "ספורט האלים" והוא זה שלימד את בני האדם להילחם ככה.

שופטים

משרוקית – זה כלי הנשק שיש לשופטים היום כדי להזהיר מתמודד כשהוא עובר על החוקים. שופטי העת העתיקה, לעומת זאת, החזיקו דיסקוס במשקל שני קילוגרמים וחצי, עמדו במרחק של כ-20 מטרים מהמתמודדים ואם הם קלטו אותם מרמים הם פשוט היו משליכים אותו לעברם בעוצמה.

רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק

מה שאומר שגם השופטים, ולא רק הספורטאים, היו מסוגלים לקלוע דיסקוס במשקל של יותר משני קילוגרמים בראש של מישהו ממרחק כזה. עכשיו נסו לצעוק מהיציע לשופט שאימא שלו מארחת גברים בביתה.

קולינה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
קולינה היה פודל ליד השופטים של העת העתיקה | צילום: מערכת ONE

קנסות

כבר די ביססנו את העובדה שהאתלטים של אז היו גברים קשוחים. כל כך קשוחים שאם מישהו הודיע שהוא לא יכול להשתתף בתחרות בשל פציעה או מחלה הוא קיבל קנס על פחדנות.

אפשר לדמיין את השיחות שהתנהלו אז בדיוני ההתאחדות: "תראו את ניקוס הפחדן הזה, כולה רגל שבורה עם עצם בחוץ. מה הוא מתבכיין? אני פעם דקרתי מישהו בפנקרטיון עם אחת הצלעות שלי. וזה עוד ביום שנגמרו האשכים של הפרים!".

אתלטים בעולם העתיק
בסך הכול צלע שבורה, מה אתה בוכה?

ריצה

כשמתכוננים לריצה היום, הרצים נעמדים בתנוחה אידיאלית המספקת להם את הסיכוי הטוב ביותר להשיג יתרון מוקדם אבל בעת העתיקה הם פשוט עמדו זקופים עם הידיים קדימה. קצת כמו המפלצת של פרנקנשטיין.

אוקיי, אז לא הכול היה יותר מגניב באותה תקופה אבל היי, זה בטוח היה יותר מצחיק. חבורת אנשים עירומים עם ידיים מושטות קדימה שאם מישהו מהם היה מתחיל לרוץ לפני ההזנקה הוא היה מקבל דיסקוס בראש. אם יוטיוב היה קיים אז זה בטוח היה מקבל יותר צפיות מהחתול שלכם משחק בנייר טואלט.

בולט ושיא עולם חדש (צילום: חדשות 2)
לפחות בריצה הצלחנו לשפר את הביצועים | צילום: חדשות 2