הרמדאן הוא המועד הקדוש ביותר למוסלמים, והם מתייחסים אליו ברצינות תהומית. לכן, השופט הפקיסטני קבע שכשמוחמד בכפייתיות במסגד בזמן הרמדאן והבריח 53 מתפללים הוא חילל קודש בצורה בוטה ועליו "להיענש לפי רצונו של אללה".
התובע טען: החוק ברור, עליו להיסקל למוות. עריפת ראש תהיה עונש קל מדי כי לא ייגרם לו מספיק סבל". השופט נחשב בעיני משפטנים כרחמן, מאחר והעניק לאשם בחירה האם למות באמצעות עריפת ראשו או שייסקל למוות.
אל-וואהבי, שאף עורך דין לא היה מעוניין לייצג אותו במשפט, טען כי הוא סובל מבעיות כרוניות קשות במערכת העיכול והן שגורמות לו להפלצה הבלתי ניתנת לשליטה. כשגזר הדין נקבע, הוא קיבל על עצמו את העונש הבהנה ואף ביקש שוב סליחה מאללה.
אל-וואהבי גם הודה כי מרוב ייאוש הוא התקין טמפון ברקטום שלו במספר הזדמנויות שונות במטרה שיטשטש את הריח ויבלום את הרעש. השופט התרגז והתחלחל: "למוסלמים אסור להחדיר שום אובייקט לתוך ישבנם, אפילו לא אצבע, זה אסור על פי הקוראן".