רחוק-רחוק בתאילנד, באי קוסמוי, שוכן מנזר בודהיסטי עתיק ושמו וואט קהונרם. במרוצת השנים, המנזר הפך לאחד המקומות שמושכים אליו הכי הרבה תיירים על האי והכל בגלל נזיר ששמו לואנג פו דנג – או לפחות בגלל מה שנותר ממנו. מדובר בנזיר שמצא את מותו בתחילת שנות ה-70 בזמן שערך מדיטציה ושרידי גופתו מוצגים בארון זכוכית שמוצב במנזר עוד בימינו.
תיירים רבים שביקרו במקום תיארו את ה"אטרקציה" המצמררת: גופתו של הנזיר שעדיין משומרת היטב בתוך ארון הזכוכית, גם אחרי יותר מ-40 שנה, את ראשו הקירח ואת משקפי השמש שמסתירות את עיניו. המיצג המצמרר במנזר מציף המון שאלות: כיצד הגופה נותרה משומרת במשך כל כך הרבה שנים? איך הוא מצא את מותו בזמן שערך מדיטציה? מה עומד מאחורי משקפי השמש שהוא עוטה על פניו? לכל השאלות הללו תינתן תשובה בהמשך. למרות זאת, בשביל להבין לעומק את סיפורו הביזארי של לואנג פו דנג צריך לתת הצצה קטנה אל עברו.
לואנג פו דנג נולד ב-1894 בקוסמוי ותמיד התעניין במשנתו של הבודהה. כשמלאו לו 20 שנה, הוא אפילו עבר למנזר מקומי לאורך כמה חודשים בשביל ללמוד על אורח החיים של הנזירים. למרות משיכתו לעולם הבודהיסטי, הוא זנח את חלומו באותה עת לטובת אישה שעמה הקים משפחה ובמרוצת הזמן, הפך לאיש עסקים מצליח. לואנג אמנם הפנה את גבו לאורח החיים הבודהיסטי, אבל הערכים שלמד במנזר נשארו איתו לאורך רוב חייו הבוגרים. בתקופת מלחמת העולם ה-2, הוא תרם תרופות, בגדים וכסף לנזקקים שגרים על האי. לקראת סוף המלחמה, כשהגיע לגיל 50, הוא הותיר לאשתו וילדיו את כל רכושו, לפני שעזב לוואט קהונרם בשביל לחיות את שארית חייו כנזיר בודהיסטי.
החודשיים האחרונים של אב המנזר
לואנג פו דנג הפך עד מהרה לאחד הנזירים השקדנים ביותר במנזר. במשך שנים, הוא למד באדיקות את הכתבים הבודהיסטים ותרגל ללא הרף טכניקות מדיטציה שונות. תוך זמן קצר, הוא הפך למומחה בטכניקת ויפאסנה ויכול היה לבצע תרגולי מדיטציה שונים שבמהלכם היה יושב במשך שעות ארוכות בלי לזוז, לאכול או לשתות. במנזר נהגו לומר שאנשי רפואה היו מעירים לו על כך שהפרקטיקה מסוכנת, אבל לואנג התעקש שהיא הכרחית בשביל להגיע להארה.
הנזיר התאילנדי השיל באותן שנים כמות ניכרת ממשקל גופו והתמודד עם דלדול שרירים וחולשה. למרות זאת, הוא התמיד בתרגולי מדיטציה רבים והפך בזכותם למין ידוען מקומי. בשלב מסוים, רבים אף עלו אליו לרגל בשביל ללמוד ממנו טכניקות שונות. עם הזמן, הוא הפך לאחד הנזירים הוותיקים ביותר בוואט קהונרם והחל לתפקד בתור אב המנזר. זמן קצר אחרי יום הולדתו ה-79, הוא הודיע במנזר שבכוונתו לערוך את תרגול המדיטציה האולטימטיבי והאחרון שלו.
בשנת 1973, לואנג פו דנג החליט לעבור את תהליך הסוקוּשינבוטסו. מדובר בפרקטיקה בודהיסטית מוכרת שבמסגרתה נזיר בעצם עובר תהליך של חניטה עצמית בעודו בחיים. זוהי ככל הנראה התענית הקיצונית ביותר שמוכרת בבודהיזם ועל פי הפולקלור, מאות נזירים ניסו לבצע אותה לאורך השנים ורק כמה עשרות בודדים הצליחו.
כחלק מההכנה לתהליך, לואנג קרא לעמיתיו, הודיע להם על כוונותיו ומסר להם את בקשתו האחרונה. אם גופתו תירקב כתוצאה מהתהליך, עליהם לשרוף אותה ולפזר את אפרו. במידה והתהליך יסתיים בהצלחה, עליהם להעבירו לארון זכוכית ולהציגו לעיני כל. הנזירים הסכימו ולואנג התחיל בתהליך המייגע שארך כחודשיים שלמים.
לא הרבה ידוע על התענית הקיצונית שלואנג עבר באותה תקופה, אבל מומחים טוענים כי הוא ככל הנראה הפסיק לאכול ולשתות באופן הדרגתי עד לשלב שהוא פשוט גווע ברעב. על פי הסברה, הוא התחיל מאכילת פירות בודדים בלבד, עבר לאכול רק אגוזים, זרעים ובשלב מאוחר יותר, קליפות עצים ושורשים. ייתכן שהוא אפילו שתה שיקויים שונים שנועדו לעודד הקאה על מנת לייבש את גופו באופן הדרגתי. בסופו של דבר, נזירים מצאו את לואנג ללא רוח חיים, כשהוא רק עור ועצמות, עדיין יושב בתנוחת הלוטוס.
מיד עם הידיעה על מותו, נזירי וואט קהונרם מיהרו להכניסו אל ארון הזכוכית שהוכן מבעוד מועד. עורו התייבש לחלוטין עם סיום התהליך, אך הוא נשמר בשלמותו – כך גם האיברים הפנימיים שלו. למעשה החלק היחיד שלא נשמר בסוף התהליך היו גלגלי העיניים של אב המנזר, שנעלמו והותירו את ארובות העין ריקות לחלוטין. עמיתיו של לואנג תהו מה ניתן לעשות כדי שהופעתו לא תפחיד את העוברים והשבים. לאחר התייעצות זריזה, הוחלט לסגור אותו בארון הזכוכית כשהוא עוטה משקפי שמש.
חלפו מאז כמעט חמישה עשורים וגופתו עדיין נותרה כפי שהיא בכניסה למנזר הבודהיסטי בקוסמוי. הוא מוכר כיום כמוקד עליה לרגל עבור בודהיסטים מרחבי העולם ואטרקציה תיירותית ביזארית. בשנת 2002, חוקרי אנתרופולוגיה פיזית ביצעו בדיקות רדיולוגיות לגופתו של לואנג, במהלכן התברר שכל האיברים הפנימיים שלו נשארו בשלמותם וגם השיניים שלו נותרו במקומן. מעבר לזה, הבדיקות חשפו כי שממית הטילה ביצים מתחת לעור של אב המנזר – מה שהוביל רבים למסקנה שאפילו עשרות שנים אחרי מותו, לואנג פו דנג עדיין מסייע לאלו שנמצאים סביבו.