סבבה, הייתה לכם שנה קשוחה. זה הדבר הנכון להגיד עכשיו, רגע לפני 2017, כולם מקטרים כמה רעה אליהם הייתה 2016, וכל סיכום שנה מחויב להיפתח בשתיים-שלוש שורות שמסבירות שכולנו סבלנו יחד, ועכשיו אנחנו אופטימיים יותר. אבל אתם יודעים מה? השנה שלכם הייתה (אם להשתמש דווקא בסלנג של 2015) תותים. כלומר, אתם כנראה מספיק בריאים בשביל שיהיו לכם את הפנאי, הגפיים המתפקדות והרצון לשבת לקרוא סיכומי שנה, אז אתם ממש בסדר. אתם יודעים מי לא בסדר, מי באמת לא נהנה ב-2016? האנשים שמתו בה בנסיבות קיצוניות במיוחד. חלק מהמיתות הללו מזעזעות, חלקן מלאות אירוניה וחלקן, סליחה על הכל, מעט טיפשיות.
נפלה למערבל שוקולד
"סוכר מעובד יכול להרוג אתכם" ו-"תפסיקו להידבק כל הזמן לטלפון" הם שני דברים שאימהות לחוצות אוהבות להגיד. כמו תמיד, מסתבר שהן צודקות. כפי שמוכיח המקרה הראשון ברשימה, שהוא גם העדכני ביותר, וקרה ממש בשבוע שעבר. סבטלנה רוסלינה היתה פועלת במפעל ממתקים, מקצוע שלא חשבנו שקיים מחוץ לשירי ילדים מהסבנטיז. היא חיה ועבדה בפדורצובה שבמחוז מוסקבה ברוסיה, היתה אמא לשניים ובת 24 בלבד במותה. הטלפון של רוסלינה נפל אל מיכל שוקולד מומס, וכשהתכופפה וניסתה להוציא אותו - נפלה בעצמה למיכל ונשאבה אל תוך פס הייצור של המפעל, שכלל גם מכונה לערבוב וחיתוך שם מצאה את מותה המחריד במיוחד. כמה מחריד? (אתם מוזמנים לדלג על השורה החותמת אם לא בא לכם להרוס את המשך הכיום): כל מה שהצליחו לחלץ מהמכונה הוא את שתי רגליה. וזהו.
הקהל מחא כפיים
בואו נישאר לרגע ברוסיה ובסיכונים מקצועיים. ר.חוסיינוב (שם במה מלכותי, ללא כל ויכוח) היה רקדן מקצועי בעל היסטוריה של מחלות לב. במסגרת אירועי יום האם בעיר אורוס-מרטן בצ'צ'ניה, הוא ביצע ריקוד מסורתי בליווי זמרת, ולקה מדום לב על הבמה. הוא התמוטט ומת מיד, אולם הקהל באולם חשב שמדובר בחלק מהמופע והמשיך להריע ולמחוא כפיים. גם הזמרת שליוותה את חוסיינוב לא הבינה מיד את חומרת המצב והמשיכה לשיר ולחוג סביבו, וכשהבחינה שהוא לא קם - התנצלה בשמו בפני הצופים. כל האירוע תועד בווידאו, וכמו כל דבר שראוי לדווח עליו - הועלה ליוטיוב. הצפייה על אחריותכם בלבד, אנחנו פה רק בשביל עבודת הליקוט:
הרצח הנתעב הפך ל"תאונה מצערת"
למה בעצם 2016 נראתה כמו אנשי העיירה השמרנים מ-"פוטלוס" וסייעה לקפח את חייהם של כל כך הרבה רקדנים? הרי כבר ב-2007 לימדה אותנו אליענה בקייר ש"ריקוד מסוכן". אשת מחול נוספת שמצאה את מותה בנסיבות מזעזעות היתה קולווידר קאור, רקדנית אירועים ושמחות בת 25 מפנג'אב, הודו. קאור, שהיתה בהריון בעת האירוע, היתה חלק מלהקת רקדנים שהופיעה בחתונה גדולה. אחד מחבריו של החתן ניסה לעלות לבמה ולהצטרף אליהם, וכשנדחה, ביקש מקאור שתרד לרקוד איתו ועם חבריו. היא סרבה. האורח הזועם שלף רובה וירה בראשה של הרקדנית מטווח אפס. איש מהמוזמנים לא הסכים להעיד נגד היורה, ומותה של קאור נקבע כלא יותר מתאונה מצערת עקב יריית שמחה.
ההצגה חייבת להימשך
בכלל, ניכר שכל אמנויות הבמה התאחדו השנה כדי להגיד לנו "די, מספיק". אם שני הרקדנים שמניתי עד כה לא העבירו את המסר, השנה מצאה את מותה גם אירמה בול, זמרת אינדוזנית מפורסמת, שנודעה בין השאר בכך שנהגה לשלב במופעיה ריקודים עם נחשים חיים. בחודש אפריל היא הופיעה עם נחש הקוברה רהינטי בעיר קרוואנג ובמהלך הריקוד דרכה בטעות על הנחש. בדרך כלל הופיעה בול עם נחשים שהארס בשיניהם נחלב כדי לא לגרום לה סכנה מיותרת, אולם רהינטי היה עדיין בעל ארס וכשחש סכנה, הכיש את הזמרת בירך. נשיכת קוברה יכולה להרוג גם פיל במשקל טון, אולם בול הנחושה ידעה שההצגה חייבת להימשך, ובמשך 45 דקות לאחר ההכשה עוד רקדה ושרה עד שהארס החל לתקוף את איבריה הפנימיים. היא התמוטטה והובהלה לבית חולים, שם גם נקבע מותה.
חודש במעלית
אבל לא רק אמני במה מתים. אחד ממקרי המוות הביזאריים שאירעו השנה התרחש כל כך רחוק מעיני כל, שלקח חודש עד שמישהו בכלל הבחין בו. בחודש מרץ השנה, חזר צוות פועלים אל הבניין שהחלו לשפץ. הם יצאו להפסקה בת חודש לפני כן לרגל ראש השנה הסיני, ולפני שעזבו את הבניין ההולך ומשתפץ הם כיבו את מערכת החשמל שבו. כשחזרו מחופשתם הם גילו שברגע הפסקת זרם החשמל, נעצרה המעלית בין קומה 10 ל-11, וכשפתחו אותה מצאו בה את גופתה של תושבת הבניין, בת 43, שנלכדה במעלית למשך חודש. על דלת המעלית נמצאו סימני השריטות שהשאירה האישה כשניסתה לפלס את דרכה החוצה מהמעלית. האישה, שזוהתה רק בשם משפחתה, וו, התגוררה לבדה בקומה ה-15 של הבניין. בדיווחים על מותה הואשמה חברת השיפוצים ברשלנות מחפירה.
הרוצח השקט: דג אמנון
יש משהו כמעט מזכך במקרים בהם חיות תוקפות חזרה את מי שצד אותן, בין אם מדובר בחיות אחרות או אפילו בני אדם. צדק פואטי. אבל סיפור מותו של רוברט מוואיג'גה, בן ה-47 מכפר קטן בטנזניה לא נשמע פואטי במיוחד. בחודש יולי השנה, יצא מוואג'יגה בלווית חברו עמנואל ומכרים נוספים לדוג אמנונים באגם מלאווי (שקיבל את שמו עקב העובדה שהוא מסמן גם את קו הגבול בין טנזניה לשכנתה, ובכן, מלאווי. הוא קרוי גם אגם ניאסה). הדגים שתפסו המשיכו לפרפר ולפרכס כשהוצאו מהמים, ואחד מהם זינק בעווית אל תוך פיו של מוואיג'גה. כן-כן. הדג נלכד בתחילת קנה הנשימה של הדייג וחסם אותה באופן כה יסודי, שחבריו של האיש לא הצליחו לשלוף אותו. הוא הובא למרכז רפואי לחופי האגם, אולם הנזק שנגרם לו מהחנק עד אותו רגע היה חמור מדי ומוואיג'גה מת. הדג, מת גם הוא, הוצא מגופו בניתוח.
מוות שנוגד כל חוק פיזיקלי
המוות של קייטלין קלאווט, מורה לאמנות בת 35 מבוסטון, השתחל לרשימה לא רק משום שהיה פתאומי כל כך, אלא משום שגם היום, עשרה חודשים לאחר שהתרחש, אין לאף אחד מושג איך הוא בעצם קרה. קלאווט נהגה במכונית ההונדה שלה בחודש פברואר השנה בדרכה לחופשה משפחתית. מכסה של פתח ניקוז, מאלה שרואים בכל רחוב ושאמורים לנקז את מי הגשם בחודשי החורף, התנתק ממקומו עקב פיצוץ מסתורי, טס דרך שמשת המכונית ופגע ישירות בנהגת. אחזור שנית - מכסה ביוב במשקל 90 קילוגרם התנתק ממקומו והצליח לעוף באוויר ולרוצץ את ראשה של אישה, ואין לזה כל הסבר. המשטרה המקומית חקרה את האירוע ולא מצאה סימנים מיוחדים לבלאי או לשחיקה שיסבירו את התנתקות המכסה ממקומו. "זו לא תקרית מבודדת", אמר אנדרו, אחיה של קייטלין. "זה קורה בכל המדינה… אף אחד לא צריך להרגיש את מה שאנחנו מרגישים כרגע".
ההיקי שהרג אותי
ובאמת, מה עוד נותר אחרי שהבנו שמפעלים, אולמות מופעים, אגמים וכבישים אינם בטוחים? רק קצת מגע אנושי. אבל גם את זה לקחה מאיתנו 2016, השנה בה מישהו מת עקב היקי. ולא, לא מבושה עקב היקי כפי שאפשר להניח, אלא מוות-מוות, פיזי ובלתי הפיך. בחודש אוגוסט השנה נפטר חוליו מסיאס גונזלס בן ה-17 לאחר שחברתו ביקשה להשאיר עליו את חותמה וסימנה אותו בהיקי קטלני. נשיכת האהבה המפורסמת היא למעשה תוצר של פיצוץ כלי דם תת-עוריים, ומסתבר שפיצוץ של מספיק כלי דם באזור הנכון יכול לגרום גם לקריש דם. ומה קרישי דם עושים? נודדים במערכת הדם של הגוף עד שהם מגיעים למוח, וגורמים לשבץ. כלומר, זה ממש לא מה שקורה בהיקי הממוצע, אבל זה מה שקרע לחוליו הצעיר, שאחרי בילוי רומנטי עם בת זוגו החל לפרכס במהלך ארוחת ערב משפחתית, הובהל לבית חולים במקסיקו-סיטי ושם נקבע מותו.
