החגים בפתח ואיתם מגיעים כמדי שנה גם כל הפסטיבלים. אבל כשחושבים על פסטיבלים, לרוב עולות בראש תמונות של תהלוכות צבעוניות, מוזיקה חיה ומופעי רחוב, אבל כמו תמיד יש בעולם כמה מקומות שמבחינתם פסטיבל זה משהו אחר לגמרי.
פסטיבל הפטישים המתפוצצים במקסיקו
סאן-חואן דה-לה-וגה (San-Juan de la Vega) זה שמה של עיירה במדינת גואנחואטו שבמרכז מקסיקו המיושבת לפחות מאז המאה ה-16. היא מייצאת גזרים ודגנים, ובכל סוף שבוע יש שוק פתוח באחת הכיכרות, שם ניתן לקנות בגדים, נעליים, צמחים וירקות – כל הדברים שלא יגרמו לכם להגיע לשם.
מה שכן ישכנע אתכם לבקר שם הוא דווקא פסטיבל ההוקרה לקדוש שעל שמו נקראה העיירה – סאן חואן בטיסטה, שזה השם הספרדי של יוחנן המטביל. במהלך החגיגות, שמתקיימות מדי שנה בחודש פברואר, מתקיים שחזור של קרב בין הקדוש לממשל, במסגרתו המקומיים מכים באדמה עם פטישי ענק אליהם מחוברים כמויות של חומרי נפץ.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
למרות שמדובר באירוע בלי חוקים, בלי כללי בטיחות ובלי לחשוב יותר מדי, באופן מפתיע כמות הפציעות לא גבוהה במיוחד. הדבר היחיד שכן השתנה היה המיקום לאחר שיותר מדי חלונות נופצו בתקופה בה הפסטיבל התקיים גם הוא באחד הכיכרות המרכזיים.
משחק ה"בה" ההמוני בסקוטלנד
קירקוול היא בירת איי אורקני שבצפון סקוטלנד, וכיאה לעיר של סקוטים אמיתיים, קצת מכות, חבורות ופנסים שחורים בעיניים הם חלק בלתי נפרד מהנופך התרבותי של המקום. או במילים אחרות, אין דרך אחרת להסביר את משחק ה-"בה" (Ba) הענקי שמתקיים שם פעמיים בשנה.
"בה" הוא סוג של כדורגל מתקופת ימי הביניים, אז לא היו יותר מדי חוקים, המזכיר את משחק "תפוס את הדגל", בו על השחקנים להעביר את הכדורים לנקודה מסוימת בשטח של יריביהם. מדי שנה בחג המולד, ובראש השנה, מתחלקים כל תושבי העיר לשתי קבוצות - האפיז ((Uppies והדוניז (Doonies) – ומתאספים במרכז העיר.
אחרי שכולם נלהבים ומוכנים להתחיל משחררים את הכדורים והמשחק יוצא לדרך. בכל אחד משני המועדים מתקיימים שני משחקים, הראשון לצעירים ומיד אחריו התחרות לבוגרים. המסורת הזו מתקיימת מאז המאה ה-17 ומשתתפים בה למעלה מ-300 איש בכל פעם - ואם תהיתם עד כמה אגרסיביים יכולים להיות סקוטים שרצים אחרי כדור, רק נציין שבתי העסק מוסיפים גדרות בטיחות ומעקות שישמרו על הדלתות והחלונות שלהם לפני כל משחק.
השלכת תינוקות מהגג בהודו
בכפר קטן בשם מוסטי במרכז הודו מתקיים פעם בשנה אירוע חגיגי שכל מטרתו היא להעניק לילדים קטנים מזל טוב ובריאות בחייהם. אבל בעוד רוב ההורים בעולם ידבקו בשמירה על בריאות הילד ואולי גם בתוספת תפילות, לתושבי האזור יש דרךהפוכה לגמרי לשמור על הקטנים.
בכפר מאמינים שכדי לברך את הילד הקט במזל ובריאות יש להשליך אותו מהגג של אחד המקדשים באזור - שגובהו כ-15 מטרים, כמו בניין בן חמש קומות. לחגיגה הזו, המתקיימת גם בכפרים קטנים אחרים במדינה כבר יותר מ-500 שנה, מגיעים הורים הינדים ומוסלמים לאחר התפילה.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
הם לוקחים את הילדים לגג, שם מטלטלים אותם מהידיים והרגליים ומשליכים אותם למטה לקול תרועות קהל המאמינים המשולהב. הילדים נוחתים על שמיכה אותה פורסים כמה גברים ועוברים מיד ליד אחרי הטראומה עד שמגיעים לאמם. הטקס הוצא מחוץ לחוק לפני כשנתיים אבל הוא ממשיך להתקיים.
פסטיבל כדורי האש באל סלבדור
בנובמבר 1658 התפרץ הר הגעש אל-פלייאון ואילץ את תושבי העיירה נייאפה להעתיק את כולה ליעד אחר. אבל במקום שהאירוע הזה ייצרב בתודעת התושבים כאירוע טרגי שישאיר צלקת לנצח, המקומיים בחרו להפוך אותו לפסטיבל שנתי לו הם קוראים "Las Bolas de Fuego", או בעברית: "כדורי האש".
הפסטיבל מתקיים מדי שנה ביום האחרון של חודש אוגוסט וכדורי האש, על שמם נקראת החגיגה, עשויים מחתיכות בד וסמרטוטים שנטבלות בחומר דליק. הכדורים מסמלים את כדורי האש שנפלטו מהר הגעש במהלך ההתפרצות, ואם עד עכשיו זה נשמע לכם נורמלי, זה רק כי עוד לא הגענו לחלק המרכזי של החגיגות.
בשיא האירוע, צעירים המחולקים לשתי קבוצות מתעטפים בכיסויי ראש וכמה שכבות נוספות של בגדים ומתחילים להשליך את כדורי האש הבוערים אחד על השני – ממש כמו במחניים, רק שהפעם הכדור באמת עולה באש (וגם הם).
הקהל שבא לראות את המשחק יוצר מעין רחבה מאולתרת סביב הצעירים הלוהטים ולא נראה שלמישהו באמת אכפת שכדור אש תועה עשוי לעשות את דרכו לשפם שלו. מספרים שבשנת 2004 גשם כבד איים להרוס את החגיגה אך המשתתפים הצליחו לשמור על הכדורים דולקים, והמשחקים התקיימו בכל זאת.
פסטיבל הכשה על ידי קוברות בהודו
במחוז ג'הרקאנד שבצפון-מזרח המדינה, בכפר קטן בשם מהוליה סול, מתקיים פסטיבל שלא מיועד למי שמפחד מזוחלים. לפני האירוע המרכזי של הפסטיבל, בני השבטים המקומיים אוכלים צמחים מיוחדים, מושחים את גופם במשחות מצמחים אחרים וברגע השיא נותנים לנחשי קוברה ארסיים להכיש אותם כמה פעמים.
הסיבה לכך היא שלפי האמונה הוכש פעם הינדי חביב בשם לאקהינדר על ידי קוברה, ובאופן מפתיע - מת. אישתו התפללה לאל "מנסה דווי" ובעלה שב לעולם החיים. מאז החליטו ההינדים שבאזור לסגוד לאותו אל בכך שיתנו לנחשי קוברה להכיש אותם, מתוך האמונה שהוא יציל גם אותם.
מפתיע לגלות שחלק מהמאמינים שעוברים את הטקס הכל כך כואב והמסוכן הזה לא באמת יודעים למה הם עושים את זה. אחד מאלו שלקחו חלק בהכשת הקוברות צוטט כשהוא מודה שהוא לא יודע איך התחיל המנהג והוא רק יודע שאבות-אבותיו עשו זאת, וזה חלק מהמסורת שלהם. מה לא עושים בשביל לשמור על הגחלת למען הדורות הבאים?
פסטיבל השוורים בספרד
הפסטיבל המסוכן המוכר ביותר הוא כנראה מרוץ השוורים בפמפלונה (ספרד). עשרות אלפי בני אדם מצטופפים מדי שנה ברחובות הציוריים של העיר ונמלטים משוורים זועמים במשקל מאות קילוגרמים השועטים לעברם.
הריצה נמשכת כמה דקות בלבד אבל היא לרוב מגיעה אחרי ליל שכרות וחגיגה שיכול להוציא כל אחד מאיזון. בשנת 2009, למשל, נפצעו במרוץ חמישה בני אדם, חלקם במצב קשה. רוב הפציעות נגרמו משור שלא עמד בקצב, סבל מהתעללות הצופים בשל איטיותו, נכנס לפאניקה ונגח לכל עבר. במרוץ שהתקיים בחודש שעבר נפצעו שישה בני אדם ובממוצע נפצעים מדי שנה כ-200 משתתפים.