המוות היא עובדה שבני אדם רבים מסרבים לקבל. היכולת שלנו לשלוט בו מינימלית ומסתכמת לרוב בכך שנעדיף להחזיר ציוד בדרך הכי מהירה, קצרה ופחות כואבת שניתן.
מבחינה זו, יש כמה תרחישים שרוב האנשים לא היו מאחלים אפילו לאויבים שלהם, סיוטים שהסיכויים לשרוד אותם קלושים: התרסקות מטוס בים הפתוח, רוצח סדרתי ששולף תת מקלע או מחלה קטלנית שהאנושות טרם מצאה לה תרופה.
הבעיה היא שאנחנו לא באמת שולטים במוות וברגע שמדובר בסיטואציות קטלניות כאלו, כל מה שנותר הוא להריץ את החיים מול העיניים ולפתוח בסיכומים בשלוש השניות שנותרו לנו. ברוב המקרים, לפחות, מפני שהאנשים הללו הוכיחו שלעתים נדירות אפשר לבעוט את הסטטיסטיקה לעזאזל, להסתכל למלאך המוות בלבן של העיניים ולהגיד לו "תחזור ביום אחר".
זו שנקברה בחיים
היא שכבה כמה סנטימטרים מתחת לאדמה, ידיה ורגליה קשורות כשהיא עטופה בקופסת קרטון אטומה, נחנקת לאיטה. "שכבתי בתוך הקבר הרדוד שלי, מרגישה איך החיים חומקים ממני באיטיות", שיחזרה בחודש ינואר 2012 מיכלינה לוואנדוסקה, הפולנייה שהיגרה לאנגליה והצליחה להגיח מקברה בחיים. "התפללתי לאלוהים שיעזור לי לשרוד שם למטה כדי שאוכל להמשיך ולדאוג לבני הקטן בן השלוש".
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
מי שהוריד את לוואנדוסקה לאדמה היה ארוסה, לאחר שהשניים רבו והוא פשוט החליט שנמאס לו. הוא וחברו חישמלו אותהעם שוקר, קשרו אותה וארזו אותה בקופסה.
משם נסעו השניים לקבור אותה חיה מתחת לארבעה סנטימטרים של אדמה וארבעים קילוגרמים של עץ. באורח פלא מיכלינה לא איבדה את עשתונותיה, והייתה צלולה מספיק כדי להשתמש בטבעת האירוסין שלה כדי לחתוך בחושך את החבלים שנכרכו סביב ידייה.
במשך שבועות היא סבלה מקשיי נשימה והתקשתה ללכת ולדבריה הסיוטים עדיין רודפים אותה בלילות. תוקפיה נידונו כל אחד לעשרים שנות מאסר.
זה שנפל מגורד שחקים
צמד האחים מורנו, אלסידס בן ה-30 ואדגר בן ה-37, עבדו כמנקי חלונות בגורדי השחקים של מנהטן (ניו יורק, ארה"ב) במשך שנים והכירו את סכנות המקצוע. בסוף שנת 2007 נפרדה דרכם כשתאונת עבודה שלחה אותם לקרקע וגבתה את חייו של מורנו.
חבלי המעלית המיוחדת עליה עמדו השניים מחוץ לבניין נקרעו והאחים צנחו 47 קומות - כמעט חצי קילומטר - לתוך הסמטה. אחרי כמה שניות של אימה הם התנגשו בקרקע בעוצמה, אדגר מת במקום ואלסידס שבר כמעט כל עצם בגופו, ספג נזק לאיברים פנימיים אבל המשיך לנשום.
הוא סבל מפגיעה במוח, בחזה, בבטן ושברים בצלעות, בידיים וברגליים. בזכות 16 ניתוחים ו-24 ליטרים של עירוי דם, אלסידס שב להכרתו לאחר כמה חודשים והחל לעבור טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים.
"אנחנו לא רגילים לטפל בפציעות של אנשים שנפלו מקומה עשירית ומעלה, כי הם פשוט לא מגיעים אלינו", אמר ד"ר פיליפ בארי, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. "מדובר כמעט תמיד במוות במקום".
זו שחמקה מרוצח סדרתי
השנה היא 1997. באחד מלילות הקיץ החמים של חודש אוגוסט צועדים ליד פסי הרכבת בקאנטקי (ארה"ב) הסטודנט כריסטופר מאייר וחברתו הולי דון, כשלפתע מופיע מולם אדם בעל מראה מוזר ומבקש מהם כסף.
השניים נרתעו מיד, ומסיבה טובה - רזנדיז, או בכינוייו "רוצח הרכבת" ו-"המלאך", לא חיכה הרבה עד שחבט למוות בראשו של מאייר עם סלע במשקל 52 קילוגרמים. לאחר מכן הוא התפנה לטפל בדון, אנס אותה, דקר אותה בצוואר עם דוקרן קרח והיכה אותה באכזריות.
בשלב מסוים הוא כנראה חשב שהיא כבר אינה בחיים והלך לדרכו, אבל דון ששרדה את המתקפה האכזרית הצליחה לגרור את עצמה לבית סמוך ולהזעיק עזרה. היא פונתה לבית חולים והפכה לניצולה היחידה הידועה של הרוצח הסדרתי המקסיקני שהורשע במותם של 15 בני אדם לפחות בשנות התשעים. דון העידה נגדו בבית המשפט ובזכות עדותה הוא נידון למוות בשנת 2006.
זה שנתקע בלי סירה בלב ים
לפני כשנה היה קן הנדרסון בעיצומה של הפלגת דיג אביבית עם חברו, ברט כהן, במפרץ מקסיקו כשהסירה באורך תשעה מטרים שלהם החלה לטבוע. הם ניסו לשאוב חלק מהמים החוצה, אבל במהרה הם התעמתו עם המציאות הקודרת והבינו שמי הים מציפים את הסיפון.
בשלב הזה מכשיר הקשר והטלפונים הסלולריים שלהם כבר לא היו תקינים וברגע האחרון הם הספיקו לשלוח את ידם ולאסוף את חגורות ההצלה ועוד כמה מצרכים בודדים. כמה שניות לאחר מכן הסירה כבר נעלמה תחת רגליהם למצולות.
בשלושים השעות שלאחר מכן הם עשו הכול כדי להסיח את דעתם ממצבם חסר הסיכוי: הם שוחחו, הצטופפו כדי לשמור על חום גוף ונלחמו בעייפות, בהתייבשות ובקור.
בכוחות אחרונים החליט הנדרסון לנסות את מזלו ולשחות לכיוון אסדת קידוח נפט שהכיר, לאחר שמצבו של כהן הדרדר מאוד. הוא כמעט נכשל במשימה כשההזיות התחילו, אבל קן לא נתן לעצים שראה עולים מפני המים וחוסמים את דרכו, לבלום אותו.
לאחר חמישים קילומטרים, של מים מכל כיוון, הגיע הנדרסון לרציף האסדה. הוא הצליח למצוא טלפון ולהתקשר לאשתו שהודיעה למשמר החופים. המחלצים שהוזעקו הגיעו לנקודה בה הסירה טבעה, אבל להנדרסון לקח יום וחצי לשחות את המרחק ועבור כהן זה כבר היה מאוחר מדי.
זה שניצח במכות דוב שחור זועם
בבוקר ה-3 באוקטובר 2011 עשה ריצ'רד מויר את מה שהוא נוהג לעשות בכול בוקר - הוא פתח את דלת ביתו בפנסילבניה (ארה"ב) לכלבו ברינדי, שחזר מטיול ביער הסמוך, הסתובב וחזר לחדרו. הוא לא תיאר לעצמו לרגע שחיית המחמד שלה תגרור איתה בחזרה אורחים לא רצויים, ולא צפויים, כמו דוב שחור ענק וזועם במיוחד.
"רצתי למרפסת הקדמית לבדוק מה קורה וראיתי את אשתי שוכבת על הרצפה כשהדוב שוכב מעליה", הוא שיחזר. "קפצתי עליו כדי להעיף אותו ממנה ובשלב הזה הוא התחיל לקרוע בשיניו את החלק האחורי של ראשי".
לאחר מאבק ארוך הדוב עזב והזוג מיהר לקרוא לאמבולנס. נדרשו 37 תפרים כדי לאחות את ראשו הפתוח של מויר, ובבדיקת החתכים הרבים שכיסו את ידיו ופניו גילו הרופאים שחלקם היו במרחק של סנטימטר אחד בלבד מהעורק הראשי.
זה שנחטף ועונה על ידי קרטל סמים מקסיקני
כנופייות הסמים במקסיקו ידועות בזלזול שהן רוחשות לחיי אדם. עשרות בני אדם נרצחו בסבבי הלחימה האינסופיים בין קרטלים ממשפחת זיטה וגולף, ולא פעם מעדיפים השוטרים המקומיים לסייע לבריונים במקום לשלם בחייהם. באזורים רבים החוק כמעט לא קיים, פרט לרשת הביטחון שהם עצמם מציעים.
באזור כזה בדיוק נמצא פליקס בן העשרים משוטט לבדו ברחובות החשוכים בשעת לילה מאוחרת. כדי לשמור על בטחונו החליט קצין משטרה להלין אותו בבית של קרטל זיטה למשך הלילה, רק שהם מצידם חשבו שזה יהיה רעיון נהדר לחטוף אותו באיומים.
לאורך הלילה עינו אותו שוביו באכזריות ובמשך חודשים פליקס הוחזק בדרישה שמשפחתו תשלם עליו כופר, אותו המשפחה לא הצליחה לשלם. פליקס הועבר בין בתים, בחלקם הוא נכלא בחדרים קטנטנים עם עשרות אסירים נוספים. מכות היו דבר שבשגרה ומקרי מוות היו נפוצים מאוד.
כשהחוטפים התייאשו, והבינו שהמזומנים לא יגיעו, הוא הוכה כמעט למוות ונזרק לסיים את חייו ברחובות המטונפים. חוטפיו לא העריכו כמה הוא רוצה לחיות ופליקס שרד כדי לספר, בניגוד לחטופים רבים אחרים שנעלמים וקולם לא נשמע.
הנערה ששרדה ההתרסקות מטוס באוקיינוס
התרסקות מטוס זה אחד מתרחישי המוות הנוראים ביותר שאפשר לדמיין, והסיכוי להינצל מכלי טיס שצולל במהירות למימי האוקיינוס אפילו יותר נמוך. אבל זה לא אומר שאי אפשר לנצח את הסטטיסטיקה; באיה בקארי בת ה-14 היא הניצולה היחידה מבין 152 נוסעי מטוס האיירבוס A310, שהתרסק ביוני 2009 באמצע האוקיינוס ההודי.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
סיפורה של בקארי הופך למדהים אפילו יותר כשמגלים שמעבר לעובדה שלא הייתה עליה חגורת הצלה, היא בכלל לא יודעת לשחות.
ברגע שהמטוס פגע במים, והתנפץ לרסיסים, חבקה הצעירה פיסת מתכת גדולה ונצמדה אליה. רק כשהשמש זרחה היא הבינה שהיא נותרה לבדה. בשעה 11:00 בבוקר שלמחרת - תשע שעות אחרי האסון - בקארי נמשתה על ידי צוות ספינת החיפוש כשהיא סובלת מאגן ועצם בריח שבורים. היא שוחררה מבית החולים כעבור שלושה שבועות כיתומה וגופת אביה מעולם לא נמצאה.
זה שבילה לילה לכוד תחת אופנוע שלג בסופת שלגים
פול לסרד בן ה-64 רכב על אופנוע שלג באזורים הפראיים הקפואים של מדינת מיין בארה"ב והתהפך באו]ן שכל משקל כלי הרכב שלו היה מונח על גופו, ואם הוא היה מנסה לחלץ את עצמו הוא כנראה היה שובר את המפרקת.
היה קר מאוד באותה שעת אחר הצהריים, ואם זה לא היה מספיק - גופו נלכד בערוץ נחל שמימיו היו קפואים. כשהשמש החלה לשקוע, והטמרפוטורות צנחו מתחת לאפס, התעורר בביתו חשש אמיתי לחייו והוא דווח כנעדר.
החיפושים הופסקו עם החשיכה מוחלטת שכיסתה את האזור בשעה 2:30 בלילה, ובשל תנאי השלג והרוח הקשים. בבוקר שלמחרת איתרו את פול צוותי החילוץ כשברזומה שלו יותר מעשרים שעות בתנאים הקטלניים הללו, הוא סבל מהיפותרמיה אך בסופו של דבר הוא החלים בצורה מלאה.
הילד שניצח את החיידק הטורף
בחודש פברואר 2006 השתתף ג'ק פינקבונר בן החמש במשחק האחרון לעונה של נבחרת הכדורסל בליגת הילדים. ממש דקה לפני שריקת הסיום הוא נדחף מאחור ושפתו נחתכה מהבסיס שמחזיק את הסל. הפציעה הזו שינתה את חייו.
ג'ק הקטן נדבק בסטרפטוקוקוס, הידוע יותר בכינויו "החיידק הטורף", שחדר לפיו דרך הפצע הפתוח והחל לנגוס בחלקים שונים בפניו במהירות. "זה ממש כמו לצפות בקלף נייר מתלקח במהירות בצד אחר ומתכלה עד צדו האחר", תיארו הרופאים את האופן שבו תקפה המחלה האלימה את פניו של הצעיר.
רוב החולים מתים תוך זמן קצר מהרגע שהמחלה מתגלית אבל מסיבה לא מוסברת, הזיהום בגופו של ג'ק נעצר. אחרי שני שתלי עור וניתוחים רבים לשחזור פניו, הוא שרד את המחלה ושב לחיות את חייו, לשמחת הוריו שתולים את הנס בתפילותיהם הרבות.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
זה שנרפא מאיידס ומסרטן
לטימותי ריי בראון בן ה-44 כבר אין סיבה לפחד מהמוות. הוא הצליח לשרוד שתי מחלות סופניות, וחשוכות מרפא, ובאורח פלא גם להיכנס לספרי ההיסטוריה כאדם היחיד שהבריא לחלוטין גם מאיידס וגם מסרטן. הוא גם זכה לכינוי "הפציאנט מברלין" בזכות היותו האדם הראשון אי פעם שנרפא מ-HIV.
בראון אובחן כנשא HIV בשנות השמונים המאוחרות. כשמחלת האיידס פשטה בגופו, בשנת 1995, הוא קיבל תרופות לדחיית הקץ ולהקלה על הכאבים, ולמזלו גופו הגיב היטב לקוקטיילים שקיבל.
עשר שנים לאחר מכן פשטה בגופו גם מחלת הלוקמיה, וכחלק מהטיפול בסרטן הדם הוא נאלץ לעבור כימורתרפיה. המערכת החיסונית שלו הפכה לרגישה וחשופה לזיהומים רבים ובגופו התפתחה דלקת ריאות ובהמשך גם אלח דם - מצב רפואי הכולל אי תפקוד של מערכת כלי הדם וכשל רב מערכתי.
ד"ר גרו הוטר רופאו הגיע למסקנה שאין הרבה מה להפסיד והחליט לחסוך בזמן ולבצע בבראון ניסוי חדשני שעשוי להציל את חייו. במהלך הניסוי הושתל בבראון מח עצם מתורם בעל מוטציה גנטית נדירה בשם 5CCR,שסיגלה לעצמה במשך השנים תכונה אבולוציונית המאפשרת לה עמידות בפני הנגיף. לאחר הזרקת התאים הושמדה גם הלוקמיה, וכשלוש שנים לאחר מכן, בדיקות הוכיחו שדמו של בראון נקי.
(מקור)