שוב הגיע פסח, ואתם בוהים באכזבה באוכל האפרפר שמונח על השולחן, שואלים את עצמכם למה חורבן בית המקדש חייב תמיד להשקיף עלינו מכל צלחת? וזה בלי להזכיר שבשירותים תצטרכו לחכות אחר כך ליציאת מצרים פרטית משלכם. אין מה לעשות, חייבים להודות שלמרות גאוותנו הרבה במוח היהודי, את המטבח המסורתי שלנו הזנחנו לא מעט ויצא לנו, איך נאמר, לרוב משמים ודי מגעיל.
אבל כפי שאתם עתידים לגלות, מיטב מאכלי המטבח היהודי הם לפעמים רק דג קטן בים של קולניריה ביזארית למדי. קבלו את הרשימה המלאה של המאכלים שלא תרצו לראות מונחים על שולחן החג שלכם, אבל לא ממש תוכלו להפסיק להסתכל.
הרימו כוס יין נחשים ועכברים
זה אולי נשמע מסוכן, אבל אין סיבה לדאגה מפני שהאתנול המצוי באלכוהול ממיס את הפרוטאינים שהופכים את הארס לקטלני, ובכך מבטל את הסכנה. לאחר כמה חודשים של התססה בטוח לשתות את יין הנחשים, ונהוג לעשות זאת בחברה ובמנות קטנות.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
בגרסה מסורתית נוספת, הנפוצה בעיקר בקוריאה ובסין, מעדיפים להשתמש דווקא בעכברים חיים ורכים שכרגע נשלפו מרחם אמם. למרבה הגועל והזעזוע, רבים מחשיבים את המשקאות הללו לבריאים ומשפרי איכות חיים, אם כי מי שזכה לשתות אותם העיד שהם מזכירים בטעמם דלק גולמי.
במקום גפילטע פיש - דג רעיל באמת
גם אם אתם מגדירים את עצמכם כהרפתקנים שמוכנים לנסות הכול לפחות פעם אחת בחיים, הדג הזה הוא הרולטה הרוסית של מאכלי הים. אל תבינו לא נכון, מדובר במעדן יפני נדיר שעשירי העולם מוכנים להוציא עליו הון תועפות, אלא שאם נפלתם על טבח לא מהימן קיים סיכוי סביר שזו עלולה להיות הארוחה האחרונה שלכם.
בעבר הלא רחוק, בעיקר בשנות השמונים, הסתובבו כל מיני שפים חפיפניקים שהגישו מנות רעילות כאילו אין מחר וגרמו לעשרות אנשים ללכת לישון עם הדגים מדי שנה. מאז הוחלט לקבוע בחוק כי שפים יחויבו בשלוש שנות שלוש לימוד והתמחות, ולעבור בחינות מקצועיות, אם הם רוצים להגיש את המנה במסעדה שלהם.
יש מסעדנים הבוחרים גם היום להותיר כמות קטנה של רעל בחלקים מסוימים של הנתח המוגש לסועדים מסיבות קולינריות, מפני שהרעל יוצר תחושה מעקצצת בבלוטות הטעם ומעניק נוכחות, שלפי דיווחים לא קיימת במיוחד בדג.
החליפו את הקניידלעך במרק עטלפים
הפעם לא מדובר באיזה זן אקזוטי ממדינה רחוקה אלא על אותם עטלפי פירות שאתם רגילים לנקות בזעף את גללי הצואה שלהם מהמכונית, אבל במסעדות רבות בתאילנד, גואם ובחלקים מסוימים של סין מרק עטלף חי נחשב ללהיט.
החיה המסכנה מושלכת לתוך סיר מלא בנוזל חם כמו חלב, סויה ולפעמים יין, ומתובל בירקות ובקוקוס שמאפיין את המטבח האסייתי. ולמרות שחיות אלו קנו להן שם רע כנשאיות של מחלות, מייחסים לאכילתן סגולות בריאותיות.
ותרו על החרוסת לטובת גבינת זחלים
מה כבר יכול להשתבש ב-"CASU MARZU", גבינה העשויה מחלב כבשים מהאי האיטלקי סרדיניה שידוע דווקא בגבינות הנפלאות שלו? כנראה שהתולעים.
המעדן המקומי והייחודי מקבל את טעמו העז תודות לעשרות רימות זבוב חיות ששורצות בתוך הגבינה. באורך של שמונה מילימטרים בממוצע לאחת, הפרשותיהן חיוניות לטעמה של הגבינה וכדי לשמור על האפקט, ועל חיי הסועדים, הן חייבות להישאר חיות.
והסכנה לא מסתיימת פה. אם אחת הרימות, שמסוגלת לנתר לגובה של 15 סנטימטרים, קופצת בטעות לאחת מעיניכם, היא עלולה להותיר אתכם פוזלים לנצח. אבל חובבי המאכל נשבעים שלמרות הסיכון, זה שווה כל ביס ושהגבינה המתולעת מקבלת מרקם שמנתי וטעם שאין שני לו. את האיחוד האירופי זה לא ממש שכנע, שהוציא לפני כמה שנים כמה שנים את המאכל מחוץ לחוק וקבע שהוא לא מספיק נקי.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
רולדת בשר? נסו נשנושי כריש רקוב
את המאכל הזה שמגיע מאיסלנד ומחבל הבסקים שבצפון ספרד, אפילו התושבים המקומיים הפטריוטים לא גאים לאכול. אחרי הכול, אין אפילו דרך לספר למישהו על ההאקארי - נשנושי כריש רקוב המושרה בנוזלי המעיים של עצמו - מבלי להקיא קצת בפה.
הדרך להכין האקארי מסורתי פרימיטיבית, כנראה, ממש כמו אלו שאוכלים אותו. אחרי הציד מרוקנים את המעיים והתכולה הפנימית, וקוברים את הכריש תחת ערימות של חול וחצץ. האבנים הגדולות שמניחים למעלה לסיום מפעילות לחץ שגורם להגרת נוזלי הדג באיטיות מחוץ לגופו.
לאחר שישה שבועות של ריקבון, הכריש כבר יבש למחצה אך עדיין לא מתאים למאכל אדם, משום שהוא מכיל ריכוז גבוה של חומצת שתן מסוכנת. לכן פורסים ממנו רצועות דקות, עוטפים בחומצה מיוחדת ותולים לייבוש נוסף. במהלך הזמן הזה מתפתח עובש חום סביב הרצועות.
המנה כמעט אינה נצרכת לבדה אלא מוגשת כפריט במצע של מבחר מנות מהים בפסטיבל מסורתי שנערך בחודשי החורף. עם ריח עז של אמוניה, וטעם דגים חריף, נוהגים לשתות המון אלכוהול או לסתום את האף עם הביס הראשון.
במקום חזה עוף - פין של שור
אם אתם אמיצים מספיק, אולי תסכימו לאכול את איברו האינטימי ביותר של שור הפרא. מבושל בהרתחה, בטיגון עמוק, בתוך מרק או פשוט מוגש נא, הוא נאכל בהנאה על ידי תושבי שלל מדינות במזרח. הוא אהוד במיוחד על הסינים, שאינם ידועים כבררנים גדולים כשזה נוגע למזון.
למעשה, הסינים אוכלים איברי מין של חיות רבות כמו כבשים, כלבים ונמרים אבל פין השור זוכה למעמד של כבוד משום שמייחסים לו תכונות של מזון מעורר תשוקה ושיפור יכולת הפריון. לא נעים לציין, אבל במדינות מערביות תוכלו למצוא חלקים ממנו בעיקר כבונזו בקערות מזון של כלבים.
צלעות טלה אאוט, גמל ממולא אין
הגרסה הבדואית לתרנגול ההודו המפורסם של האמריקנים זכתה לא מכבר להיכנס לספר השיאים של גינס כ"המנה הכי גדולה בכל תפריט בעולם". מדובר במנה מסורתית המוגשת לכבוד סעודת הכלולות של שייחים ובני משפחתם.
גמל אחד במשקל 300-500 קילוגרמים דורש מעל 15 שעות בישול ו-2.7 טונות של עץ לבעירה, אבל זה ממש לא הכול, כי בתוך הגמל מתחבא משק שלם.
הכנת מנה כזו היא בעצם תהליך מילוי של חיה אחת באחרת עד להתפקע. מתחילים מביצים מבושלות, אותם ממלאים בתוך שישים דגים, אותם דוחסים לגופם של עשרים עופות מבושלים, שתופסים את מקומם בתוך כמה כבשים צלויות ועזים. הכל נדחף כלאחר כבוד לתוך קרביו של הגמל, שלאחר הבישול מוגש על מצע של אורז ושאר קטניות.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
קנחו בחטיפי טרנטולות מטוגנים
היום זה נחשב לחטיף גורמה, אבל אכילת הטרנטולות המטוגנות בקמבודיה החלה כאחד מהניסיונות לפתור את מצוקת הרעב במדינה, יחד עם ביצי לטאות, צפרדעים, מקקים, סרטני שדה ועוד. כמו כל החרקים, ואולי אפילו יותר, העכבישים הללו עשירים בחלבונים ומזינים להפליא, ולכן שלא כמו בישראל - כשאנשים רעבים באמת פוגשים באחד כזה הם בעיקר מברכים על המזון.
ההכנה של המנה די פשוטה: קודם צריך לתפוס ולהרוג את העכביש; תופסים אותו במהירות ביד אחת ולוחצים על בית החזה עם אחת האצבעות של היד השנייה, מה שמשתק אותו במקום. הדבר החשוב ביותר הוא להתרחק מהניבים ולקטום אותם מיד לאחר מכן, או שתסבלו במשך יומיים מכאבי תופת וייסורים קשים.
לאחר מכן, מומלצת קלייה קלה ומעט סירופ מתוק. למתחילים רצוי להתחיל מהרגליים הפריכות, ולעשות את דרכם בלעיסה לכיוון הבטן, שהיא קצת סמיכה יותר בחלל הפה. אה, וכמעט שכחנו: מוגש עם בירה.
לסיום, תרצו קפה מאחוריים של גחן?
הקפה הבא אולי יגעיל אתכם, אבל זה לא נורא כי יש מספיק אנשים בעולם שישמחו לשים עליו את ידיהם במקומכם. בעלות של 1,300 דולרים לקילוגרם אחד, "קופי לוואק" הוא הקפה השני הכי יקר בעולם המגודל בעיקר באזור סומטרה שבאינדונזיה, ומופק מפולי קפה שחולצו מהגללים של גחן דקלים אסיאתי.
החיות דמויות החתול, ילידות דרום מזרח אסיה, מתרוצצות בחופשיות במטעי הקפה, ובוררות בקפידה למזונם רק את הפולים האיכותיים ביותר. במהלך העיכול האנזימים בקיבתם לא מפרקים את הפולים לחלוטין, אלא משנים את התרכובת הכימית שלהם ומצפים אותם כך שיקבלו טעם מיוחד ומריר יותר.
לאחר שהם נפלטים בצואה, כל מה שנותר הוא לחפור בה, ללקט ממנה את הפולים, ולקלות אותם בעדינות כדי לא להרוס את הטעם המעודן שקיבלו בתהליך העיבוד במעיים של הגחן.
(מקור 1, מקור 2, מקור 3, מקור 4)