כל אחד מאיתנו שייך לקהילה כלשהי; אוהדי בני יהודה, נשים למען נשים, היפסטרים, מתנחלים, סמולנים והרשימה נמשכת ונמשכת. בכל מדינה בעולם יש קהילות רבות ומוכרות אבל מתברר שברחבי כוכב הלכת הקטן שלנו יש לא מעט קהילות אחרות, שכנראה שלא שמעתם עליהן מעולם.
אפשר לצחוק על כל אחת מקבוצות השוליים הללו אבל תזכרו שגם לספר לכולם שאתם חלק מקבוצה הסוגדת לענק בלתי נראה היושב בשמיים, יודע הכול ומסוגל לעשות הכול, ומקפיד מאוד על החוקים שהוא נתן על הר לפני אלפי שנים – זה נשמע גם קצת הזוי.
גנגורו (Ganguro)
לא, לא מדובר בגן החיות האוסטרלי ליד הסחנה, אלא על אופנה יפנית (כמה לא מפתיע) של בנות המעדיפות פנים שזופות ושיער מחומצן. או במילים אחרות, בנות יפניות שמעדיפות להראות כמו דודה חוה בת השבעים שבאה לבקר מצרפת ולא עזבה את החוף.
גנגורו ביפנית זה פנים שחורות והטרנד החל בשנות ה-90 בקרב נערות יפניות מרדניות כתחליף ישיר לצ'אפאטסו - צביעת השיער השחור לגוון חום. נערות הגנגורו מוסיפות בדרך כלל לשיער ולצבע הפנים אייליינר לבן ושחור, נועלות נעלי פלטפורמה ענקיות, לובשות בגדים בהירים ומדביקות ריסים מזויפים.
המגזימות גם צובעות את השיער לפלטינום, מורחות ליפסטיק לבן, משתזפות עד שהפנים הופכות לחומות כהות ומדביקות נצנצים מתחת לעיניים. בקיצור, לא האליטה האינטלקטואלית של יפן. מה שכן, למרות שהעניין נועד בעיקר להכעיס את הוריהם השמרנים, יש לא מעט מגזינים המאדירים את התופעה ומה שמחזק את ידי הגנגורואיות הן כמה דמויות מנגה עם מראה דומה.
ברוניז (Bronies)
אם אתם חיות אינטרנט, במיוחד בארה"ב, כנראה שכבר שמעתם על הברוניז - גברים המעריצים את הגרסה החדשה משנת 2010 של סדרת הטלוויזיה "הפוני הקטן: חברות היא קסם". שם הקבוצה הזו הוא הלחם של שתי מילים: ברו שזה קיצור לבראדר (אח בעברית או אחונה אם אתם בעניין של סלנג גזעי יותר), ופוניז – גיבורי הסדרה שיועדה, בגלל אופייה המתקתק לנשים בשנות ה-80.
כיום, בזכות השדרוג של הסדרה עם אנימציה משופרת והומור, גברים חשים שהם יכולים גם להתחבר ובהשתייכותם לברוניז הם מכריזים - גברים אמיתיים יכולים לאהוב דברים עליזים וצבעוניים שרוכבים על עננים וקשתות בענן.
הברוניז, שגיליהם נעים מגיל העשרה עד לשלושים פלוס, מביעים את חיבתם לסדרה באמצעות רכישת בובות של הדמויות, הם מבקשים את צעצוע הבנות בארוחות ילדים במקדונלדס, מעלים המון סרטונים ליוטיוב ויוצרים אמנות מקורית המוקדשות אך ורק לסדרה.
סרטון הערצה אחד מני רבים שנצפה על ידי כמעט שני מיליון גולשים בשנה האחרונה:
באתר האינטרנט Deviantart.com, למשל, יש כרגע כ-90,000 יצירות המוקדשות לסדרה. התופעה הגיעה גםלישראל ובדף הפייסבוק שלהם קוראים המקומיים לכולם להתחבר, להביא את הסדרה לארץ ולאמץ את מוטו הברוניז - "לסלוח ולשכוח, עם סובלנות ואהבה לכולם; להפיץ את כוח החברות לקצות הגלקסיה". האמת, יכול היה לעבוד גם בתור המוטו של גבעתי.
אודרקינים (Otherkin)
מכירים את אלה שמספרים שהרב הפנט אותם והם גילו שבחיים הקודמים הם היו זבוב בפיליפינים או סוחר עתיקות מהמאה ה-16? אז האודרקינים מרגישים אותו דבר, רק שהם בטוחים שיש בהם משהו לא אנושי - חיה, ערפד, איש זאב, פיה וכו'. ההסבר של האודרקינים טמון בגלגול נשמות או בחיבור של אחד מאבות אבותיהם לזן בעל חיים אחר.
כנראה שהתחושה אינה חדשה אבל התופעה התרבותית החלה עוד בשנות ה-90, כשפורום של אלפים (לוחמים מיתיים דמויי אנוש מעולם הפנטזיה ומשחקי התפקידים) החל להפיץ את הרעיון בין אנשיו ויצר את מניפסט האלפים לכל האנשים שחשו כי בליבם שוכן גמדון לוחם.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
התגובות לתת תרבות זו מגוונות. כמובן שיש את אלו שחושבים כי האודרקינים סובלים מבעיה נפשית אך אחרים רואים ברעיון פריצת דרך ביחסים בין בני אדם ובעלי חיים. לכל אודרקין כזה יש תכונות משלו - האלפים טוענים שהם אלרגיים לברזל, למשל, בעוד קינים של דרקונים טוענים כי אין להם אלרגיות כלל, שהם מסוגלים להתחבר לזיכרונות הדרקון שלהם וגם לעשות קסמים. לצערנו, ובאופן די נוח יש לומר, את הקסמים הם יכולים לעשות רק מול דרקונקינים אחרים ולא מול שום אדם אחר.
אנשי המגפיים המחודדים (Pointy Boots Crew)
כשחושבים על צפון מקסיקו מדמיינים בדרך כלל מדבר חם בו שוכנים אנשים שמחים עם שפם הסובלים מעוני וכועסים על האמריקנים. אבל בשנים האחרונות החל בצפון המדינה טרנד שמבהיר שגם למקסיקנים, בייחוד לצעירים, יש חוש הומור - נעילת מגפיים עם שפיץ אחושילינג.
השפיץ של כל מגף פונה כלפי מעלה ומגיע עד גובה החזה לעתים. המגפיים עצמם צבעוניים ופעמים רבות אף מקושטים במיני נצנצים. והכו חשוב - החבר'ה יוצאים איתם בעיקר לרקוד. החלק התרבותי הייחודי נובע מכך שאין פה עניין של אופנה מפני שאלו לא מגפי יום-יום; אלו מגפי יציאות והם נועדו להרשים.
יש הטוענים כי הטרנד התחיל בבחור פשוט אחד שהשתתף בתחרות ריקוד וכדי להלהיב את השופטים לקח את הנעליים הרגילות שלו לסנדלר וביקש שירים לו שפיץ כזה. אמנם יש במקסיקו רבים החושבים שהטרנד מגוחך, כמו שקורה כמעט עם כל דבר שהנוער לובש, אבל המגפיים המשופצים כבר עברו את הגבול ונראו גם בכמה מסיבות בטקסס (ארה"ב).
בייגלהדס (Bagelheads)
אם יש בעולם הזה טרנד אופנתי מגוחך להכאיב, תהיו בטוחים שהתחילו אותו ביפן. בנוסף לגנגורו המחומצנות, הרוקביליס (יפנים הלבושים ומסופרים בסטייל שנות ה-50 של אמריקה) והלוליטות (נערות יפניות המתלבשות כילדות בצורה הכי מפתה ופדופילית שאפשר לדמיין), קשה למצוא דבר יותר דוחה מהבייגל-הדס. או בעברית, ראשי בייגלה.
הרעיון הוא כזה: המקעקע בחנות הקעקועים המקומית לוקח תמיסת מי מלח, בדיוק כמו זו שמקבלים בעירוי, ומזריק אותה לתוך המצח של נער נלהב. התמיסה יוצרת נפיחות גדולה אותה ניתן לעצב איך שרוצים.
הנערים רוצים להיראות כאילו בייגל-טוסט מנסה לפרוץ להם מהראש והחבר'ה הפחות מבריקים אפילו מזריקים את התמיסה גם לאזורים אחרים כמו הידיים, החזה והישבן. למזלם, התמיסה מחזיקה בגוף רק לילה אחד עד שהגוף ממיס אותה.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
עם זאת, יש לתחביב מגוון תופעות לוואי צפויות כמו כאבי ראש,דלקות עור וכמובן הבדידות שנגרמת מכך שאתה מסתובב עם טמטום כזה על הראש. למרות שבטח היפניות מתות על זה - במיוחד המחומצנות.
תינוקות מבוגרים (Paraphilic infantilism)
יש גברים רבים בעולם המתנהגים כמו תינוקות, או לפחות זה מה שכולם אומרים להם. אבל יש גם אנשים שלא רק מתנהגים ככה אלא גם מרגישים כך. אנשים מבוגרים, גברים בעיקר, המתלבשים בבגדי תינוקות, ישנים בלולי ענק, מוצצים מוצץ, לובשים חיתולים ואוכלים בכיסא גבוה.
לטענת האינפנטילים הפראפיליים, העניין מרגיע ומשחרר אותם מלחצי היום-יום. בדרך כלל לתינוק המבוגר יש בת זוג המתפקדת כאימא ובאופן לא מפתיע הם גם מגורים מינית מהעניין. ויש גם קהילה בישראל.
ואם כבר פטישים מיניים ילדותיים מוזרים, יש עוד תתי-קבוצות מוזרות לא פחות כמו התגרות מכך שהפרטנר המיני מנפח בלון, התגרות מינית מיצורים קטנים שנמחצים, משיכה לבובות פרווה או לאנשים הלבושים כבובות פרווה (ג'וני דרמה השתעשע קצת בפלאסופיליה בסדרה "הפמליה"), משיכה מינית לעצים (דנדרופיליה) והמוזר ביותר: ספקטרופיליה - משיכה מינית לרוחות רפאים. אם מישהו מצליח לממש את תשוקתו, שימשיך בכיף.
איטשה / דקוטורה
קהילה נוספת הנהנית מפופולאריות ביפן הם אנשי האיטשה (רכב כאב בתרגום חופשי) שמקשטים את המכוניות שלהם מכל הצדדים בציורים של הדמויות האהובות עליהם מסיפורי אנימה ומאנגה, עם דגש בדרך כלל על נשים.
המכוניות מופיעות פעמים רבות בתערוכות רכב ולאחרונה החלו להשתתף בתחרויות. אנשי הדקוטורה (דקור - קישוט וטראק – משאית) מקשטים את משאיותיהם הענקיות באורות ניאון ובתוספות ענק שגורמות לה להיראות כמו משחק וידאו ענק או כמו קזינו על גלגלים.