גולשים משתפים בסיפורים הכי מצמררים שקרו להם

"כשהייתי בן שמונה או תשע עברה המשפחה שלי לבית חדש בעיירה קטנה. בחג ההאלווין הראשון שלנו במקום, הופיעו פתאום בפתח הבית שני גברים עם גלימות כהות שהסתירו את פניהם. הם הושיטו לאמא שלי כרטיס שבו כתוב: 'נחשו מי אנחנו. יש לכם שלושה ניחושים', ואז פשוט חלפו על פנינו והתיישבו על הספה בסלון.

"אמא שלי נלחצה מאוד משני הזרים, אבל לדבריה היא הרגישה שהדבר הכי טוב יהיה לשחק איתם את המשחק המוזר שלהם. היא אמרה שהיא חושבת שמדובר על בחור שעבד איתה ועל אשתו. הם הנידו בראשם בתגובה. אז הגיע תורי לנחש. אמרתי להם שאחד מהם הוא חבר של אבא שלי – שתמיד עשה דברים מוזרים - והם נענעו בראשם שוב. אני לא זוכר מה היה הניחוש השלישי שלנו אבל ברגע שאמרנו אותו הם קמו מהספה ויצאו מהבית - בלי להגיד אף מילה. 30 שנה עברו מאז ולא משנה כמה ניסינו לברר מי הם היו - אין לנו טיפת מושג. הם נעלמו".

via GIPHY
"לפני חמש שנים התקשרתי באחד הלילות לאקסית שלי. רק שבמקום שהיא תענה לי, מהצד השני של הטלפון שמעתי הקלטה של קול של גבר בה נאמר: 'תזכור את המילים האלו: רצח ואלימות' - ואז השיחה נותקה. הייתי מבועת ומיד התקשרתי אליה שוב, אך היא אמרה לי שהיא לא קיבלה ממני שום שיחה. בדקתי את המספר שחייגתי – וזה היה המספר שלה. רציתי להבין אם דבר כזה קרה לעוד אנשים והתחלתי לעשות תחקיר באינטרנט. הבנתי שאני לא היחיד - אבל עד היום לא הצלחתי להבין מה זה היה. הרגשתי שאני נמצא בסרט אימה ופחדתי שממש בקרוב מישהו ירצח אותי. עדיין, בכל פעם שאני נזכר בקול הזה, יש לי צמרמורת".

via GIPHY
אבא של חבר שלי קיבל שיחה מטלפון לא מזוהה בשעה 4:45 לפנות בוקר. כשהוא ענה הוא שמע מישהו בצד השני אומר לו: 'האוטו לא יתניע, האוטו לא יתניע'. כמובן שאחרי השיחה הוא לא ממש הצליח לחזור לישון ורק ניסה להבין מי יכול היה להתקשר אליו עם ההודעה המוזרה הזו באמצע הלילה. בבוקר, כשהוא נכנס למשאית שלו כדי לצאת לעבוד – היא כמובן לא התניעה. הוא בדק אם המצבר שלו נגמר, אם השאיר אורות דלוקים – אבל הכל היה תקין. עד היום הוא לא יודע מי זה אותו אחד שהתקשר אליו - ואיך הוא ידע".
אני גר באזור אונטריו שבקנדה. כשהייתי ילד כל הילדים בשכונה שלי עבדו בחלוקת עיתונים. כשהייתי בן 12 גם אני התחלתי לעשות את זה. יום אחד, בזמן שהלכתי ברחוב עם ערמת עיתונים, שמתי לב למכונית חומה ולא מוכרת. זה היה קצת מוזר כי היא חנתה בניגוד לכיוון התנועה אבל לא התייחסתי לזה.

המשכתי ללכת במסלול שלי כשלפתע יצאו מהרכב שני אנשים כבני 30 והלכו לכיווני. אחד מהם החזיק מצלמת וידאו גדולה. בימים ההם המצלמות היו ענקיות וכבדות מאוד. הגבר עם המצלמה פנה אליי ושאל אותי אם הם יכולים לצלם אותי. הם לא היו נראים לי מאיימים אז הסכמתי. הוא ביקש שאחזיק ביד שלי עיתון ושאגיד את התאריך שכתוב עליו. אני לא זוכר אם הוא אמר משהו בזמן שהוא צילם אבל כל העניין לקח כמה דקות. הם הודו לי, נכנסו למכונית ונסעו.

אין לי מושג מי היו האנשים האלו ומה הייתה המטרה שלהם, אבל אין כמעט יום שאני לא חושב עליהם. האם הם תכננו לחטוף אותי? או שאולי הם בכלל מטיילים בזמן?".

via GIPHY
לפני שנתיים, כשהייתי בן 16, גרתי בבית של סבתא שלי. הבית שלה תמיד היה מלא בתופעות על טבעיות בלתי מוסברות ואני תמיד חששתי להיות אצלה. בוקר אחד התעוררתי מוקדם ועשיתי את מה שאני תמיד עושה: הסתכלתי בשעון כדי לדעת אם אני יכול להמשיך לישון, ובעיקר הרגשתי אומלל מעצם הרעיון שאני גר אצלה. השעה הייתה 8:59 בבוקר אז החלטתי להמשיך לנמנם.

משום מה כשעצמתי את עיניי הרגשתי פתאום רגוע ושליו. הגוף שלי שקע בתוך המזרון. בנקודה הזו כבר הרגשתי מעורפל ונסחפתי לתוך התחושה הנעימה של השינה. הרגשתי קל, קל יותר מהאוויר – ואני חושב שהתעלפתי.

כשהתעוררתי הייתי בטוח שישנתי המון זמן ושכבר שעות אחר הצהריים. אבל משהו הרגיש שונה. משהו בתחושה של המיטה הרגיש אחר. פקחתי את עיניי, הסתכלתי על המיטה והיא הייתה בצבע אדום – לא הבנתי מה קורה, כי המיטה שלי לא בצבע הזה. קמתי במהירות ואז הבנתי שאני בכלל בספה שנמצאת בקומה התחתונה - ולא היה לי מושג איך הגעתי לשם. מיד הסתכלתי על השעון: השעה עדיין הייתה 8:59. כל היום הרגשתי מוזר. אני עד היום חושב שבאותו הבוקר מישהו שיגר אותי לסלון בתוך הבית הרדוף של סבתא שלי".

via GIPHY
"כשהבת שלי הייתה כבת שלוש, שכבנו שתינו במיטה שלי באחד הערבים. הייתי מותשת ורציתי לישון אבל היא עדיין הייתה ערה לחלוטין. הרגשתי בטוחה כל עוד היא לידי אז עצמתי את עיניי, חצי מקשיבה לה בזמן שהיא מפטפטת לעצמה.

ואז פתאום שמעתי אותה אומרת: 'אני לא אוהבת את האיש הזה'. התעוררתי מיד ושאלתי אותה 'על איזה איש את מדברת?'. היא הצביעה על מקום ריק ליד המיטה שלי ואמרה: 'האיש הזה שם'. הרגשתי צמרמורת בכל הגוף אבל ניסיתי להגיד לעצמי שזה רק הדמיון שלה. עצמתי את העיניים ואחרי כמה דקות שמעתי אותה אומרת: 'הוא נעלם עכשיו'.

כעבור כמה ימים בתי הגדולה ישבה בסלון ואכלה את ארוחת הבוקר שלה. בת השלוש נכנסה גם היא לחדר ואז הצביעה על הספה ושאלה: 'מי זה?', אחותה הסתכלה על המקום שאליו הצביעה ואמרה: 'על מי את מדברת?', והיא ענתה לה: 'על האיש שיושב פה'. אנחנו לא יודעים על מי היא דיברה".
"למדתי באוניברסיטה שהבניינים שלה בני מאות שנים. לא רק זה, חלק ממנה היה מוסד שבו אושפזו נשים שנחשבו לחולות נפש. במרתפי המקום עדיין היה אפשר לראות אמבטיות ישנות וחדרי טיפול – שזה לכשעצמו כבר קריפי.
ערב אחד ביקרנו בחדר של חבר שגר במעונות. ישבנו יחד כמה חברים ופתאום הדלת נפתחה ונסגרה. חשבנו שזה בטח משב רוח – על אף שהדלת הייתה יחסית כבדה, אבל הבחור שגר בחדר סיפר לנו שזה קורה לעתים קרובות.
כעבור כמה דקות הדלת נפתחה ואז נטרקה בחוזקה. כולנו קפצנו. החלטנו לברוח. שניים מאיתנו הלכו לאזור המקלחות, ואני ועוד חבר עלינו לקומה השנייה. אחרי כמה דקות החלטנו לחזור. החבר שגר בחדר עדיין לא הגיע אז עמדנו במסדרון וחיכינו לו. כשראינו ששום דבר לא קורה התחלנו להירגע. ואז, לפתע, ידית הדלת התחילה להסתובב והדלת שוב נפתחה ונטרקה. קפצנו בבהלה. במשך כל שנת הלימודים המוזרה הזו כל פעם שהיינו עוברים ליד הדלת זה היה קורה. הלוואי והיה לי הסבר לתופעה הזו".

via GIPHY
"השעה הייתה 3:30 לפנות בוקר. התעוררתי מרעש נוראי שבקע מחוץ לחדר השינה שלי שמוביל ישירות לפטיו. הסאונד נשמע כמו צליל בס שיוצא מתוך סינטיסייזר - רק מפחיד. הוא חזר על עצמו כל ארבע או חמש שניות והוא היה חזק מאוד. ישבתי במיטה, קפוא, ורק שמחתי שאני לא יכול לראות את הפטיו: בין אם יש שם משהו ובין אם לא – זה הדבר הכי מפחיד שחוויתי. בנוסף, החל פתאום אור מבחוץ להעיר את החדר שלי. זה היה נראה כאילו מישהו מחנה בחנייה של הבית, רק שלא הייתה שם שום מכונית. סטרתי לעצמי כמה פעמים כדי להיות בטוח שאני לא חולם.

לאחר כעשר דקות האור החל להיחלש ואיתו הצליל. למחרת אחי הצעיר אמר לי שהדלת לסלון הייתה פתוחה בבוקר - אבל אני האדם האחרון שנכנס הביתה, וידעתי שסגרתי אותה. אין לי מושג מי זה שפתח את הדלת ולמה הוא השמיע את הצליל הנוראי הזה".
כשהייתי בן 15 היה לי מורה לאנגלית שתמיד אהב בעשר הדקות הראשונות של השיעור לדבר על עניינים שלא קשורים לנושא הלימודים. יום אחד הוא סיפר לנו על חבר שלו שאמור היה לטוס לטיול אך ביטל ברגע האחרון לאחר שחלם כי הוא התרסק – ושהמטוס המריא בלעדיו ואכן התרסק. לאחר מכן סיפר לנו על שוד שאירע בביתו לפני כמה שנים. הוא תיאר שהתעורר באמצע הלילה כששמע צעדים במסדרון, הרים את אלת הבייסבול שלו שנמצאת תמיד ליד המיטה שלו וכשהפורץ נכנס לחדר השינה הוא חבט בו ושבר לו את היד. כשסיים התחיל בשיעור. לאחר כמה דקות שחף התנגש בחלון הכיתה שלנו.

למחרת שוב הגעתי לכיתה וישבתי ליד שולחני. המורה נכנס והתחיל בשיחת עשר הדקות שלו. הוא התחיל לספר על חבר שלו שחלם על התרסקות מטוס. הרמתי את ידי באמצע הסיפור ואמרתי לו שהוא סיפר לנו את זה כבר. הנחתי שהוא שכח מזה. אבל גם הוא וגם חבריי לכיתה הסתכלו עליי במבט משונה ואמרו שזו הפעם הראשונה שהוא מספר את זה. המורה סיים את הסיפור והמשיך לסיפור הבא - השוד שהתרחש בביתו כמה שנים קודם לכן. גם הפעם הפסקתי אותו ואמרתי: 'סיפרת לנו את זה אתמול, עכשיו תתאר לנו איך שברת את היד של הבחור עם אלת בייסבול'. שוב חבריי לכיתה הסתכלו עליי והמורה שאל אותי: 'כבר סיפרתי לך את זה?'.

התחלתי לצחוק. אני חושב שזה היה נראה כאילו איבדתי את שפיותי. אמרתי להם: 'תסתכלו, עוד שתי דקות שחף עומד להתנגש בחלון הכיתה'. בדיוק אחרי שתי דקות זה מה שקרה. עד היום אני לא מבין מה בדיוק התרחש שם".

via GIPHY
"אני וחברה שלי כנראה מקושרות זו לזו באופן עמוק ביותר. במשך כמה לילות חלמתי חלומות שמהם תמיד הייתי מתעוררת באמצע, כך שהחלום לא הסתיים. באותם הלילות היא חלמה את סיומם של החלומות שלי. החלומות שלי תמיד היו איומים וטראומטיים ותמיד קרה לי בהם משהו רע. החלומות שלה תמיד עסקו באיך היא מצילה אותי – בדיוק מאותן הסיטואציות שעליהן חלמתי. זה קרה כמה פעמים ומאז לא קרה יותר, אבל זה היה הדבר הכי מוזר שחוויתי".

מצאתם טעות לשון?