כולם משבחים את הקונספט של חבר דמיוני. יועצי הורים טוענים שמדובר בעולם המצאות נהדר שמספק לקטנטנים ביטחון, חבר ושותפות בכל רגע נתון. וזה באמת מגניב כשהחבר הדמיוני של הילדים הוא ילדה עם קוקיות שמשחקת בברבי. אבל הרבה פחות מגניב כשמדובר בחבר שמבקש ממך לרצוח את ההורים, נכון? ובכן, אם לא הספיקה לכם הכתבה המקריפה על הילדים שאמרו את הדברים הכי מצמררים להורים שלהם, אז אתר רדיט, ביחד עם עמוד הפייסבוק של Single Dad Laughing”", שאלו את הגולשים מה הדבר הכי קריפי שהילדים שלהם סיפרו להם בנוגע לחבר הדמיוני. ובואו רק נגיד, שכמה טוב שהתופעה הזאת חולפת סביב גיל 6.

איפה סאלי?

"לבת שלי הייתה חברה דמיונית בשם סאלי. היא סיפרה לי פעם שסאלי יושבת עכשיו בכלא, אחרי ששיספה את גרונה של אמא שלה".

כשתגדל, תרצח

"אמא של אחד התלמידים שלי סיפרה לנו שהיא מודאגת לאחר שבנה בן השבע סיפר שיש רוח רפאים שמדברת איתו ומשחקת איתו כשהוא לבד בחדר. הוא סיפר שרוח הרפאים, ששמה אגב הוא 'קפטן', אמרה לו שכשהוא יגדל, המקצוע שלו בחיים יהיה לרצוח אנשים ורוח הרפאים גם תדאג לעדכן את מי בדיוק עליו לרצוח.

"הילד סיפר שהוא בוכה כי הוא לא רוצה להרוג אף אחד, אבל רוח הרפאים 'הרגיעה' אותו ואמרה שאין לו באמת זכות בחירה, אבל שלא ידאג כי אחרי כמה רציחות, הוא כבר יתרגל לזה".

ילדה מתה בארון

"כשבתי הייתה בת שלוש, הייתה לה חברה בשם קלי שהתגוררה בארון שלה. קלי הייתה יושבת בחדר על כסא נדנדה בזמן שבתי נרדמה, שיחקה איתה בבובות ועשתה את כל מה שמצופה מ'חברה דמיונית'.

"שנתיים מאוחר יותר, אשתי ואני צפינו בסרט 'אימה באמטוויל' והבת שלנו עברה בדיוק ברגע שהופיעה דמותה של הילדה המתה בסרט. היא לא נראתה מוטרדת לרגע ורק אמרה בנונשלנטיות: 'יו, היא נראית בול כמו קלי'. כששאלנו: 'איזו קלי?', היא ענתה בטבעיות: 'נו, אתם יודעים. הילדה המתה שפעם גרה אצלי בארון'".

החבר שנשרף חי

"כשאחי היה קטן, הוא נהג לקום ולהלך בבית מתוך שינה. סביב גיל 3, הוא גם התחיל לדבר עם חבר דמיוני בשם 'פריי-יה' (Fry-uh). הוא תיאר דמות של אדם רזה וכהה עור, עם בגדים קטנים שאהב לצוד כשהערב יורד. יום אחד הוא אמר לי שפריי-יה נהג לגור בבית השכנים לפני המון שנים, עד שאנשים לבנים שרפו אותו חי בתוך הבית. לא לגמרי סיפור לפני השינה שאתה מצפה לשמוע מילד בגיל הזה".

אמילי המרושעת

"כשאחותי הייתה בת שש, הייתה לה חברה דמיונית בשם אמילי שגרה בארון הבגדים שלה. לדברי אחותי, היא נהגה ללבוש שמלה שחורה ישנה, היה לה שיער ארוך כהה וגם היא הייתה בת שש.

"אחותי שיחקה איתה באופן קבוע וההורים שלי הבחינו שאחותי מתחילה להתנהג מוזר. היא נהגה לשבת במרכז החדר שלה, ללחוש את שמה של אמילי ולהתרחק מהם. יום אחד, אחי חלף על פני החדר, ואמילי סיננה לו לחישה מפחידה כזאת. הוא היה היסטרי ואמר שהיא בכלל לא נראתה כמו אמילי לרגע. ההורים שלי רצו לחדר, ורק שמעתי אותה צורחת בקולי קולות: 'לכו מכאן!'

"היום היא בת 24. שאלתי אותה על היום הזה רק פעם אחת. היא סיפרה לי שאמילי הייתה אומרת לה לעשות דברים נוראיים לעצמה. היא הייתה מוצאת את עצמה מתעוררת על הגג ולא מבינה איך הגיעה לשם בכלל. אני לא צוחקת איתכם. מסתבר, לפי אחותי, שאמילי שנאה את ההורים שלי והיא הסיתה את אחותי נגדם. אחותי שונאת לדבר על זה ואני נמנעת מלהלעלות שוב את אותו היום.

"הדברים נפסקו רק כשעברנו בית. זה נשמע כמו סיפור מומצא, אבל בשבילנו אמילי הייתה סיפור רציני שערערה את המשפחה לתקופה ארוכה. כל כך רווח לי שעזבנו את המקום ההוא".

להרוג את אבא

"כשאחי היה קטן, הוא היה מתנהג כאילו רוחות מדברות אליו בכל שניה. אמא שלי זוכרת שהייתה פעם אחת שהיא שמעה אותו אומר לעצמו: 'אני לא יכול להרוג אותו. הוא האבא היחיד שיש לי'".

יודע מתי תמות?

"כשהייתי בתיכון, לחבר שלי הייתה אחות קטנה בת חמש. יום אחד כשהייתי אצלו וחיכיתי שיירד למטה, היא ניגשה אלי ושאלה אותי: 'אייסי ביקש שאשאל אותך אם אתה יודע מתי תמות'. צחקתי צחוק עצבני. האמת שהכרתי את אותו 'אייסי', החבר הדמיוני שלה. פעם אפילו עזרתי לה לצייר אותו. אז זרמתי עם השאלה שלה ועניתי: ''לא, ברור שלא. אף אחד לא יודע מתי הוא ימות. מקווה שזה יקרה כשאהיה ממש זקן'. אבל היא הנהנה בעצב ואמרה: 'לא, אייסי ביקש שאגיד לך שזה יקרה הערב', והיא פשוט הלכה".

וזאת כנראה הנקודה שההורים שלה בטח התחרטו על הרגע ההוא לפני יותר מחמש שנים כשהם אמרו  "שטויות נו, זה הימים הבטוחים".