בינואר 1998, זוג נשוי צעיר מצא את עצמו תקוע בלב האוקיינוס ​​לאחר שסירת הצלילה שלהם הפליגה בלעדיהם והותירה אותם מאחור. 23 שנה אחר כך, השניים עדיין לא אותרו, ולאורך השנים התגלו פרטים חדשים ומצמררים אודות מה שעלה בגורלם מאז אותו יום. הסיפור שלהם כל כך טרגי, שסרט מפורסם נעשה בהשראת המקרה הנורא.

בני הזוג הם איילין וטום לונרגאן, מבאטון רוז' לואיזיאנה. הם יצאו לסיור ברחבי שונית המחסום הגדולה ב -25 בינואר 1998 במהלך עצירה באוסטרליה, בדרכם חזרה הביתה מטיול בפיג'י וטובאלו. איילין, שהייתה אז בת 28, נחשבה לצוללנית מנוסה. היא שכנעה את טום, בעלה בן ה-34, להתנסות בתחביב האהוב עליה ולצלול באחד מאתרי הצלילה הפופולריים והמפורסמים ביותר בעולם.

ביום הצלילה בני הזוג עלו לסירה, יחד עם עוד 26 הרפתקנים נוספים, שלקחה אותם למרחק של 60 ק"מ מהחוף, שם החלה ההרפתקה התת-ימית. בתוכנית היו אמורים הצוללנים לעצור בשלוש נקודות צלילה שונות. בסיום הצלילה, העובד האחראי על הסירה ספר את כל הנוכחים והם שבו בחזרה לחוף.

איש מהקבוצה הגדולה לא שם לב כי איילין וטום לא נמצאים על הסיפון וכי הם בכלל נעדרים. ייתכן שהכל היה אחרת אם לפחות העדרותם הייתה מתגלה מיד, אך רק בשל פרט אחד התגלה שהזוג חסר.

רק יומיים לאחר מכן התגלתה על הסירה שקית עם שמותיהם של בני הזוג. העובדים תהו האם הדבר אומר כי השניים אולי עלו על סירה אחרת, במסגרת אחת משלוש ההפלגות שיצאו באותו יום אל השונית, אך לבסוף הם הבינו כי הסירה עליה היו חזרה בלעדיהם. לאט לאט האימה התבררה: שני ימים ושני לילות שלמים, הזוג המסכן היה נטוש בים. 

בימים שלאחר מכן נערכו חיפושים נרחבים באוויר ובים, אך 48 השעות שעברו מהרגע שננטשו ועד שהובן כי הם נעדרים עשו את שלהם, ומיקומם המדויק לא היה ידוע. באופן טרגי, בני הזוג מעולם לא נמצאו.

רמזים שונים באשר לגורל הזוג נשטפו אל החוף ורק הגבירו את סקרנות העולם לגבי גורלם המצער. בחודש פברואר, חודש לאחר היעלמותם, נשטפה אל החוף של קווינסלנד חליפת צלילה קרועה. לטענת מומחים, הקרעים נגרמו כתוצאה ממפגש עם שונית אלמוגים. לאחר מכן נשטפו לחוף גם אפודי צלילה, מיכלי חמצן ואחד הסנפירים של איילין. לפי הדיווחים באותה תקופה, שום דבר לא הצביע על כך שהשניים מצאו את מותם בתקרית אלימה כמו מפגש קטלני עם כריש. אבל הרמז הנורא ביותר עוד עתיד היה להתגלות.

חודשים אחר כך, דייג מצא מעין שפצור של צוללנים במרחק של 160 ק"מ ממקום היעלמותם של הזוג, ואליו היה קשור פתק. בתוך הפתק היה כתוב טקסט מצמרר, שככל הנראה נכתב על ידי איילין וטום, ועליו רשום התאריך ביום שאחרי שנשכחו – 26 בינואר 1998. על הפתק נכתבה בקשה בהולה להצלה: "לכל מי שיכול לעזור לנו, ננטשנו בשונית על ידי אם.וי וואטר אדג' ב-25 בינואר 1998 ב-3 אחר הצהריים. בבקשה עזרו לנו לפני שנמות. הצילו!!!".

לא ברור במשך כמה זמן שרד הזוג בים לפני שהשניים מצאו את מותם, אך לפי התאריך שצוין בפתק, בני הזוג היו חיים לפחות יום אחד לאחר שהושארו בשונית.

בימים והחודשים שלאחר התקרית, הואשם איש הסיפון שטעה בספירת הנוסעים בהריגה. הוא הסביר בפני בית המשפט כי הורה לאיש צוות אחר לבצע את הספירה, וכך השניים התבלבלו ודילגו על שני נוסעים – איליין וטום. אותו עובד זוכה לבסוף על ידי חבר מושבעים, אך חברת השיט הודתה ברשלנות והפסיקה את פעילותה.

סיפור האימה של בני הזוג הונצח בסרט "ים של פחד" מ-2003, אודות היעלמותם בשונית האלמוגים. למרות טענות המומחים, בסרט כן עולה ההשערה שאולי השניים מצאו את מותם בתקיפת כריש.