בור תמים למראה, מסתורי ומלא מים באמצע שדה חקלאי בדרום אוסטרליה, הפך במרוצת השנים לאגדה מקומית במדינה. מאז שהתגלה לפני יותר מ-80 שנה, הוא מהווה מוקד משיכה לצוללנים שמגיעים לחקור את ה"בור ללא תחתית". הבור נחשב גם כמלכודת מוות מסוכנת, לאחר שב-1973 הוצאו ממנו ארבע גופות של צוללנים שקיפחו את חייהם.

הבור העמוק התגלה במקריות מוחלטת ב-1938, לאחר שחקלאי מבולבל בדק מדוע סוסו מעד לפתע בשדה ליד העיר מאונט גמבייר. החקלאי לא ידע כי הבור האקראי הזה הוא בעצם בולען שיורד הרבה יותר עמוק מכפי שהוא בכלל יכול לבדוק. הוא אפילו ניסה לסתום אותו באבנים, מה שכמובן לא הצליח.

עם התפשטות הידיעה על הבור המסתורי, צוללנים הרפתקנים הגיעו מרחוק כדי לראות על מה כל המהומה. הם עברו בקושי דרך חור זעיר שהוביל אותם למערת מים צלולה ומאסיבית. בשנת 1973, כשמחפשי הריגושים החלו לשחות עמוק יותר לתוך המבוך התת-קרקעי, הם לא ידעו כי ההרפתקה תסתיים באסון, כשכמה מהם איבדו את דרכם ומתו בניסיון למצוא את הדרך החוצה מהמערה האפלה והעמוקה.

ב-28 במאי אותה שנה, נכנסו אל הפיר שמונה צוללנים אך רק ארבעה טיפסו החוצה, כך לפי אתר צוללני המערה CaveDivers.com.au, שפרסם באינטרנט דוח על הטביעה, שנכתב על ידי הניצב הראשי לשעבר במשטרה, וואלאס באד. "לא הייתה שום תקווה לחלץ בחיים אף אחד מהצוללנים שנעדרו", הוא כתב והוסיף: "כמעט שמונה חודשים חלפו עד לאיתור הגופה הראשונה, וזה היה רק ​​במקרה".

"גופות הקורבנות שנותרו במים נשארו מוסתרות במעמקים הקרים והמסוכנים של הבור, עד שכמה חברי חוליה הוכשרו בטכניקות צלילה עמוקה, על ידי מדריכי חיל הים המלכותי האוסטרלי", הוא הוסיף. לאחר אותם אימונים קפדניים, על מנת להבטיח כי לא יקלעו לאותו גורל של מי שהם ניסו למצוא, ירדו השוטרים לבור במטרה למצוא את הנעדרים.

במהלך צלילות נפרדות נמצאו גופותיהם של האחים סטיבן מילוט (22) וכריסטין מילוט (19), יחד עם גורדון ג'י רוברטס (28) וג'ון ה' בוקרמן. אחיהם השלישי של סטיבן וכריסטן, גלן, הוא אחד מארבעת הניצולים. למרות מאמציו להציל את אחיו, הוא לא מצא אותם בשום מקום. הוא סיפר כי הוא מאמין שהכל השתבש כאשר ארבעת הקורבנות עזבו את האתר הראשי במערה, שעומקו הוא כ-140 מטרים ורוחבו 80 מטרים ואליו עוד מגיעות קרני השמש, ועברו למנהרה אפלה ושחורה בה לא ראו דבר.

בעקבות דוח שחיבר חוקר מקרי המוות בדבר היעדר אמצעי הזהירות שנקטו חברי הקבוצה, כתב וואלאס באד כי הסקרנות הטבעית של בני האדם תוביל לכך שמותם בבור ככל הנראה לא יהיה האחרון: "כל עוד המין האנושי יתמיד בסקרנותו, יהיו לסיפור המשכים רבים".