לוח הפגישות הקטלני של הרוזן מאגלינטון
ארצ'יבלג וויליאם מונטגומרי, הרוזן מאגלינטון (1812-1861), היה אדם ידוע ואהוב באנגליה של אותם ימים. יום אחד, ב-4 באוקטובר 1861, הרוזן שיחק גולף באחוזתו בסקוטלנד, וברגע אחד פשוט הפסיק לשחק. "אני לא יכול להמשיך לשחק" הוא אמר לחבר שאיתו. "הנה השליח האפור. זאת הפעם השלישית שאני רואה אותו; משהו רע עומד לקרות לי."
השליח האפור (Bodach Glas) הוא דמות סקוטית מיתית שאפשר להשוות למלאך המוות - אגלינטון מת בפתאומיות עוד באותו לילה מדימום פנימי.
המוות נותן חיבוק
ב-1924, מר וגברת קולמן חיו בביתם השכור שבאוקלנד, קליפורניה. כל יום ב-16:00 גברת קולמן הייתה חוזרת הביתה להפסקה מהעבודה. יום אחד היא הגיעה הביתה להפסקה, וליד אחת הדיירות שעמדה במסדרון ודיברה עם בעלת הבית, היא ראתה שלד בגובה 1.80 מטר. השלד אחז במותנה של האישה בידו הימנית, ונדמה היה לגברת קולמן ששתי הנשים אדישות לחלוטין לקיומו. מבוהלת, אבל בלי שום יכולת להסביר בהגיון לשתי הנשים את מה שהיא רואה, גברת קולמן נמלטה בפחד לתוך הדירה שלה.
שלושה שבועות אח"כ, הדיירת מתה כשהיא משאירה אחריה ילדים יתומים ואבלים.
קבלת אורחים מפוקפקת
ב-1649, סר ריצ'רד פאנשאו ואשתו ליידי אן התארחו בספרד בטירתה של ידידתם ליידי אובראיין. אחרי ארוחת ערב ושיחה מנומסת, הזוג פאנשאו פרשו לחדרם. בסביבות 01:00, ליידי פאנשאו התעוררה כי שמעה קול בוקע מכיוון החלון. היא ניגשה אליו והסיטה את הווילון, שם גילתה לתדהמתה אישה לבושה בלבן, עם שיער אדום ו"הבעה מפלצתית". האישה קראה את מילת האבל האירית העתיקה "אוחון! אוחון! אוחון!" ואז התפוגגה באוויר כמו ענן.
ליידי פאנשאו העירה את בעלה מיד וסיפרה לו את מה שקרה, והוא הרגיע אותה עד ששניהם חזרו לישון.
בבוקר המחרת, עוד לפני שבני הזוג הספיקו לספר על התקרית למארחת שלהם, גברת אובראיין עדכנה את האורחים שלה שהיא עצמה לא ישנה טוב בלילה כי טיפלה בבת דודתה הגוססת, שנפטרה לבסוף בשעה 02:00. גברת אובראיין הוסיפה שהיא מקווה שהזוג פאנשאו ישנו טוב, כי היא נתנה להם את החדר הטוב בטירה...אבל הוא גם החדר שבו מופיעה "האישה הרדופה" בכל פעם שבן משפחה גוסס. סר ריצ'רד וליידי אן לא נשארו לישון בטירה בלילה הבא!
היד החיוורת
ב-1934, אישה סקוטית צעירה ממשפחת מקנזי עלתה לחדר השינה שלה כדי להביא ממנו משהו. בדרך החוצה היא שמעה משהו נופל, והסתובבה בחוסר סבלנות כדי להרים אותו - אבל אז היא ראתה מה הפיל את הפמוט העתיק שגרם לרעש. יד חיוורת של אישה, מהמרפק והלאה, שיצאה ישר מהקיר ונעלמה בתוכו בתנועה איטית. היא רצה מיד לאמה החולה, כי שמעה שסימנים כמו אלה יכולים להצביע על מוות קרוב. אמה הבריאה, אבל אחרי כמה ימים הגיע לביתם מכתב, שהודיע לאישה על מותו בטרם עת של אחד מבני דודיה.
הקללה המשפחתית
הבעיה התחילה מתאוות הבצע של אוון מקליין: ב-1538 הוא ניסה להבין למה הוא צריך לחכות עד שאביו ימות כדי לרשת את האחוזה שלו. מילים קשות נאמרו, שהפכו לריב, שהפך למלחמה שפיצלה בין שני חלקי השבט. בקרב הנוראי בין הצדדים, ראשו של אוון נערף ע"י אחד מתומכי אביו, אבל אוון לא נפל מהסוס שלו ונאמר עליו שאפילו המשיך להילחם, עד שהסוס שלו התחיל לרוץ בחזרה לביתו בפחד.
כשהסוס הגיע לביתו, אנשי ביתו המזועזעים חזו באדונם – מינוס הראש – רוכב אל אחוזתו בפעם האחרונה ומפרכס רנדומלית. הם היו בטוחים שרק השטן יכול להיות אחראי לדבר כזה, כמובן, וערפו את ראשו של הסוס לפני שקברו את האדון וסוסו עמוק באדמה. הם האמינו שראו את המוות במו עיניהם.
מאז אותו קרב עקוב מדם, כל בני שבט מקליין פחדו מדבר אחד: לפגוש את רוחו חסרת הראש של אוון מקליין, מפגש שהם האמינו שיש לו רק משמעות אחת: מוות קרוב לכל הפוגש בו.
המכשפה שבאה מהערפל
בוויילס תוכלו למצוא אנשים רבים אשר מפחדים מ"המכשפה שבאה מהערפל". ע"פ הפולקלור המקומי, מדובר באישה מכוערת במיוחד, שמעופפת באמצע הלילה מול חלון הבית וצועקת את שמו של מי מבני הבית שימות בקרוב. מיותר לומר שבני וויילס מפחדים ממנה מאוד, אבל מקובל לחשוב שמדובר מן הסתם במעשייה. או לפחות, זה מה שחשבו עד שבסוף המאה ה-19 עיתון מקומי התחיל לראיין על הנושא את בני המקום.
איכר מקומי סיפר שב-14 בנובמבר 1878, הוא ביקר חבר ותיק, ובאמצע הלילה התעורר מצרחות מפחידות וריעדות החלון בחדרו. מבוהל, אבל גם סקרן מאוד, האיכר קם ופתח את החלון. במרחק הוא ראה דמות של מכשפה חיוורת ואדומת שיער כשגבה אליו, זזה בלי שרגליה נוגעות ברצפה. היא סובבה אליו את ראשה, והוא ידע שהוא רואה את המכשפה מהערפל.
היא צרחה בקול על אחד מחלונות הבית הסמוך, ונעלמה. למחרת בבוקר, האיכר גילה שהאדם שגר בבית הסמוך מת באותו הלילה.
החתול המעוות מבקר
בתחילת המאה ה-19, משפחתה של מיס הארטנול הצעירה עברה לגור באחוזה ענקית, שברוב חדריה לא השתמשו. סקרנית, היא הסתובבה בין החדרים הרבים, כשראתה לפתע מה שנראה כמו רוח רפאים של חתול שחור. הוא היה מעוות ומדמם, כאילו עבר התעללות קשה כלשהי. החתול המנוח ניסה להתחכך ברגלה, ובמקום זאת שקע ונעלם ברצפה המוצקה. באותו ערב, אחיה נפטר.
שנתיים מאוחר יותר, היא עברה באותו מסדרון בו ראתה את החתול המת, כשלפתע משהו נגע בגב רגלה. זה היה אותו חתול, מעוות ומדמם כמו שהיה בעבר, אלא שהפעם הוא צרח בכאב כאילו הוא עצמו עומד למות. באותו ערב אמה נפטרה.
ארבע שנים אח"כ, מיס הרטנול שוב מצאה את עצמה במקרה באותו מסדרון, אבל לא מבחירה. אבא שלה שלח אותה לבצע מטלה ברחבי הבית, שהכריחה אותה לעבור באותו מסדרון. אנחנו יכולים רק להניח שהיא מעולם לא סיפרה לו על החתול המבהיל והלא-לגמרי-חי שבבית. מיס הרטנול ביצעה את המטלה במהירות האפשרית וכבר עמדה לצאת, כשפתאום ראתה צל בקצה המסדרון - שוב אותה רוח רפאים של אותו חתול. אביה נפטר עוד באותו אחר צהריים.
לאחר שאיבדו את אביהם, אימם ואחיהם, מיס הארטנול ואחיה הנותרים נאלצו לעזוב את האחוזה ולהסתדר לבד בעולם. אף אחד מהם לא חזר לשם שוב עד יום מותו.
הפיברוק שהפך למציאות מבהילה
ב-1641 נפוץ עלון פופולרי בלונדון שסיפר על משפחת אוקסנהאם, שארבעה מילדיה מתו לאחר שאת מיטתם פקד יצור הדומה ליונה לבנה. מאוחר יותר הסתבר ששלושה מהילדים שצוינו בפרסום לא נולדו מעולם, והרביעי מת בתאריך ונסיבות אחרות מאלה שפורסמו. כל העלון היה בדוי לגמרי, מה שרק הופך את המשך הסיפור למוזר יותר.
כמאה שנה אחרי פרסום העלון המפוברק והפופולרי, וויליאם אוקסנהאם (צאצאו של כותב העלון) ישב בדירתו עם כמה חברים, כשלפתע פרצה לחדר יונה לבנה. אוקסנהאם, המודע לעלילה המשפחתית שהפכה ידועה מאוד כסימן למוות במשפחתו, אמר מיד שהוא 'לא חולה מספיק למות', הערה שאליה הגיבו חבריו בצחוק. אוקסנהאם מת יומיים אח"כ ממחלה פתאומית.
הטירה הרדופה
ד"ר וויליאם פארקר חווה מקרה מוזר כרופא צעיר. כשביקר באיזור דווין שבאנגליה, הוא הוזעק למיטתה של אשת המשרת החולה. בזמן שהמתין באחד מחדרי הטירה כדי להיכנס לחדרה של החולה, נכנסה לחדר אישה צעירה ואומללה שלא הגיבה לברכתו. היא הייתה יפה מאוד, ונראתה מיואשת לחלוטין בזמן שיצאה מהחדר במעלה המדרגות. הרופא הצעיר טיפל בחולה, ולמחרת מצבה השתפר. לאחר שבדק אותה ולאחר שווידא שמצב החירום עבר, שאל הדוקטור את המשרת מי האישה שראה ביום שלפני. המשרת התחיל למלמל "אשתי המסכנה, אשתי המסכנה" שוב ושוב.
הרופא המבולבל למד שהוא ראה למעשה את רוחה של בת הברון הקודם. היא נכנסה להריון מאביה, חנקה למוות את התינוק שנולד לה והתאבדה. המשרת הגיב ככה כי הרוח נראתה לאחרונה זמן קצר לפני שבנו טבע למוות. ד"ר פארקר ניסה להרגיע את המשרת שאין לו מה לדאוג, כי אשתו מחלימה, אבל הוא סירב להתנחם, והוא ידע למה - אשתו נפטרה עוד באותו היום.
ביקור ידידותי ממלאך המוות
זה היה יום קיץ יפה של שנת 1974, וד"ר ג'וליאן קירצ'יק נהנה מכל רגע בו. הוא השתרע על מיטת הגן שליד הבריכה, רוח נעימה נשבה ולאט לאט היום הפך לערב בבטלה נעימה. בזמן שקולות הערב הרכים של ציפורים מצייצות השרו פסטורליה מסביב, ג'וליאן שמע רעש פתאומי מהשיחים. הוא קם לראות במה מדובר, ונעמד במקום תוך שני צעדים.
קירצ'יק הביט בדמות שלד לבושה בגלימה שחורה שעמדה ממש מולו. ולמרות שבמקום עיניים היו לה שני חורים, הוא הרגיש שהדמות מסתכלת בו. עור דק ויבש היה מתוח על פני הגולגולת, והדמות הניעה את לסתה ועורה בצורה שנראתה לו כמעט כמו חיוך. אחרי כמה רגעים הדמות נעלמה, והדוקטור חזר למקומו שליד הבריכה כשהוא מבולבל ותוהה על הדבר שראה, ואולי חושב שהיה בשמש קצת יותר מדי.
אם הוא תהה למה ביקר אותו מלאך המוות, ד"ר ג'וליאן קירצ'יק קיבל את התשובה שלו מעט מאוחר יותר, כשאובחן בסרטן סופני.