פבלו, גבר בן 93 שנולד וגדל בעיירת הנופש ויז'ה אפקואן שבארגטינה, דרומית מערבית לבואנוס-איירס, החליט לחזור לגור שם אחרי שהעיר נחרבה בשיטפון ב-1985. פבלו גדל בויז'ה אפקואן, וחזר אליה כדי לחשוף חורבות אחרי השיטפון. הוא התמקם בבית נטוש עם גינה, והפך להיות התושב היחיד במקום. לאחר שנים שבהן העיר הייתה שקועה מתחת למים, היא צמחה מחדש ב-2009 כשהמים סוף סוף התייבשו.
פבלו סיפר: "ארבע או חמש שנים אחרי המבול, כשהמים עדיין היו גבוהים, אף אחד לא הגיע לכאן בכלל. הייתי לגמרי לבד, כל יום, כל היום. ביליתי זמן רב בחיפוש אחר בקבוק וויסקי בן 20 שנה, ובסופו של דבר מצאתי אחד ושתיתי אותו לבד. לגבי יינות טובים – אף אחד לא השאיר שום דבר".
העיירה ויז'ה אפקואן, הייתה אתר נופש משגשג על שפת הים, ובתקופת השיא שלה ב-1980 הגיעו אליה יותר מ-20,000 תיירים בשנה. כ-2,000 תושבים גרו בעיירה, ותמונות ישנות שלה מציגות אותה יפהפייה, עם תיירים לבושים בבגדי ים ובלבוש קיצי, נהנים מהשמש ומהמים הכחולים. רבים האמינו שלאגם "לגונה אפקואן" יש סגולות מרפא שיכולות לטפל במחלות – החל ממחלות עור ועד סוכרת ודיכאון. והגיעו אליו כדי להנות מהן. תיירים יהודים מבואנוס איירס נמשכו לעיירה גם מכיוון שהציפה באגם הזכירה להם את ים המלח בישראל.
בנובמבר 1985, התרחש האסון. גשם היכה את העיר וגל גדול פרץ סכר סמוך. בתוך שבועיים, אפקואן טבעה מתחת למים בעומק של שלושה מטרים וכל התושבים התפנו. רובם לא חזרו והעיירה הפכה ל"עולם תת ימי נסתר" במשך כמעט 25 שנים. מפלס המים המשיך לעלות והגיע לשיא של 33 אלף רגל בשנת 1993. ב-2009, כשהעיר התעוררה מחדש, הרחובות היו מלאים בפסולת, מכוניות הרוסות וחלודה.
פבלו, שחזר לגור על חורבות העיר, סיפר ל-CNN שהוא התרגל להיות לבד, כי אשתו לא רצתה לבוא איתו לכפר הנטוש והמשפחה שלו גרה בעיירה אחרת. הבית שלו קטן ומאובק, מלא בכיסאות חלודים ובערמות של עיתונים, ואין לו חשמל. אבל פבלו בן ה-93 לא מתלונן: "בגילי, אני פשוט נהנה מהחיים. אני הולך בין חורבות אפקואן בתקווה שמישהו ישאל אותי משהו. ראיתי את העיירה הזו נולדת וראיתי אותה מתה, זה לא משפיע עליי יותר".
