מרינה צ'אפמן (צילום: thesundaytimes.co.uk)
אימא מבשלת | צילום: thesundaytimes.co.uk

אם תסתכלו היום על מרינה צ'פמן, עקרת בית מיורקשייר (אנגליה), תתקשו להאמין שהפנסיונרית החביבה למדה בצעירותה לצוד ציפורים ושפנים בידיה החשופות. צ'אפמן, שגם היא לא ממש סגורה בוודאות על גילה, נחטפה בקולומביה כשהייתה כבת חמש, שם אומצה על ידי קהילת קופי קפוצ'ין.

היא כנראה נולדה בשנת 1950 אך סיפור החיים הלא יאומן שלה מתחיל כמה שנים לאחר מכן. "כל מה שהיא זוכרת זה שמישהו שם לה כלורופורם על הפה", סיפרה בתה ונסה ג'יימס בת ה-23, שגם סייעה לה לכתוב ספר על חוויותיה בשם "ילדה ללא שם" (The Girl With No Name).

רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק

"מהחיים לפני החטיפה אימא זוכרת רק בובה שחורה שהייתה שלה עוד כשהייתה תינוקת", מספרת ונסה. "אנחנו מניחים שמרגע החטיפה משהו השתבש והחוטפים נאלצו לנטוש אותה". זו לא הפעם הראשונה שקופים אימצו "גור אדם" נטוש, ואכן קופי הקפוצ'ין לקחו אותה תחת חסותה.

מרינה צ'אפמן (צילום: thesundaytimes.co.uk)
קשה להאמין שהיא יצאה כל כך נורמלית | צילום: thesundaytimes.co.uk

היא גדלה במשפחה של עשרות קופים, וכילדה היא למדה לטפס על עצים, לצוד בעלי חיים שונים בידיה ומאחר וקופי קפוצ'ין אוכלים הכול, לפחות מבחינת תזונתית צ'פמן הייתה מסודרת. ילדת הפרא חיה איתם בלהקה במשך חמש שנים, עד שקבוצת ציידים גילתה אותה בג'ונגלים.

ואם חשבתם שמכאן הסיפור משתפר אז הציידים מכרו את הצעירה, שהייתה אז כבת עשר, לבית זונות בעיר קוקוטה תמורת תוכי. במשך תקופה היא טופחה לעסוק במקצוע העתיק בעולם, עד שהצליחה להימלט והחלה לשוטט ברחובות, חומקת מכנופיות רחוב עד שהקימה כנופיה מתחרה של יתומים וחסרי בית.

הגור ואמו המאושרת, היום בספארי (צילום: רויטרס)
לימדו אותה את מה שחשוב | צילום: רויטרס

כשהייתה בת עשרה היא מצאה עבודה כמשרתת בבית של משפחת פשע קולומביאנית ובאמצע שנות העשרים לחייה היא הצטרפה לשכנים שנסעו לטיול עסקים בברדפורד (אנגליה), שם היא פגשה את מי שעתיד להיות בעלה.
ג'ון צ'פמן, בקטריולוג צעיר, נשא את מרינה לאישה בשנת 1977 ומאז היא למדה כישורים חדשים ובחרה בכמה מסלולי קריירה במסגרת החוק ובשנים האחרונות היא משקיעה את זמנה בעזרה לחלשים.

רק בשנת 2007 הצליחה בתה לעודד אותה לכתוב את סיפורה והשתיים יצאו למסע שורשים בקולומביה, שם ונסה עזרה למרינה למצוא את המילים הנכונות לתאר את השנים בהן גדלה בלי שפה.

"היא נהגה לספר לנו המון סיפורי ג'ונגל לפני השינה, לאחותי ולי", נזכרת ואנסה. "לא חשבנו שזה מוזר. מבחינתנו, אימא פשוט סיפרה על החיים שלה. בעצם, במובן מסויים, זה לא כזה מיוחד כשיש לך אמא כזאת". ספרה צפוי להתפרסם בבריטניה בשנה הבאה.

(מקור 1, מקור 2, מקור 3)