אם אי פעם תקבלו עבודה בתור כלבי ציד, תזכרו שיש משהו יותר חשוב מלהשיג את הטרף – הבריאות שלכם. לפני כ-60 שנה, לצערו של כלב אחד עם אמביציה, המודעות לזכויות העובד הייתה פחותה בהרבה והרצון שלו לרצות את בעליו עלה לו בחייו. אך גם זיכה אותו בתהילת עולם.
בשנת 1980, במהלך יום עבודה רגיל, הבחינו חוטבי עצים במדינת ג'ורג'יה שבתוך אחד הגזעים מסתתר כלב דומם ששמר על צורתו ונותר חנוט, כאילו הפך לחלק מהעץ. החוטבים הטובים כמובן לא שלחו את הפלא אל המנסרה והעבירו אותו למוזיאון העצים במדינה. מאז, סטאקי (תקועי) הוא אטרקציה ומנצל את חיי הנצח שלו לכוכבות.
"תמיד שואלים אותי איך הוא הגיע לשם", אומר מנהל המוזיאון, "אבל אין לי באמת מושג". עם כל הכבוד לגורמים שהביאו את הכלב לתוך העץ, השאלה המרתקת באמת היא איך לעזאזל הוא לא נרקב כמו כל גופה. התהליך הנורמלי, שקורה אחרי שאורגניזם חדל לחיות, הוא שהכוחות הביולוגיים שקיימו את הגוף בחייו, ממשיכים להתרחש על חשבון הגוף עצמו. הגופה מתנפחת, נרקבת, מושכת אליה בקטריה, פטריות, חרקים ועוד בעלי חיים שניזונים ומתרבים על חשבונה.
עם זאת, סטאקי, החזיר נשמתו לבורא בסביבה כל כך ייחודית, שנחסך ממנו הגורל המבחיל. תנאי ההשתמרות שלו נכתבו על לוח מפואר ליד המוצג: " הגזע החלול יצר אפקט של ארובה וריח הגויה נישא למעלה והרחק מהכלב וכך הרחיק ממנו מזיקים שניזונים מנבלות. היובש בחלל הגזע, יחד עם החומצה הטאנית של עץ הערמונים, הקשיחו את עורו של הכלב וקיבעו את תנוחתו".
אם תהיתם מהי חומצה טאנית, ויותר מכך, אם קראתם עד לכאן, תזכו ללמוד שחומצה טאנית, או טאנין, הוא חומר משמר ומייבש, ששואב את הלחות מסביבתו. ריכוז גבוה של טאנין מוריד את פעילות המיקרובים ופחות או יותר "מקפיא" את הסביבה הביולוגית. ממש באופן כזה שאם היה נתקע כלב בגזע עץ חלול ומלא טאנין, הוא היה עלול להשתמר בתוכו לעד.