היסטוריונים רבים עוסקים בשאלה איך נראה לאונרדו דה-וינצ'י ולמרות שקיים דיוקן עצמי שלו בגיל מאוחר, גאון הרנסנס לא השאיר תיעוד שלו בגיל צעיר. חוקרי אמנות רבים חושדים שהוא צייר את עצמו בכמה מיצירות האמנות הגדולות שלו וכעת הם מציעים תיאוריה חדשה ומסקרנת – דה וינצ'י צייר שני אנשים ב"סעודה האחרונה" בדמותו.
לדברי הסופר וחוקר הרנסנס, ד"ר רוס קינג הקנדי, השליחים תומס וג'יימס הקטן שמופיעים באחד הציורים המפורסמים ביותר של דה וינצ'י, שצויר על קיר בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה במילאנו (איטליה), הם למעשה האמן עצמו. עדות לכך הוא מביא בפואמה קצרה משנת 1490 (התקופה בה צוירה הסעודה האחרונה) שכתב גספרו ויסקונטי, חברו של דה וינצ'י.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
דה-וינצ'י היה ידוע ביופיו, כפי שנכתב בביוגרפיה מהמאה ה-16: "דה-וינצ'י בורך ביופי, חן וכשרון משמיים", ובאחד הבתים בפואמה לועג ויסקונטי לצייר ללא-שם על שהכניס את הדיוקן העצמי שלו – "נאה ככל שיהיה" – על מאפייניו, הרגליו והתנהגותו.
האופן שבו תומאס הקדוש מצביע נחשב לסימן היכר של דה וינצ'י על ידי לא מעט אנשי מקצוע, וד"ר קינג מתייחס גם לעדויות נוספות: בדיוקן היחיד שמוכר על ידי עולם האקדמיה כדיוקן של דה-וינצ'י עצמו, משנת 1515, נראה אדם יפה תואר (גם אם מבוגר), בעל אף יווני, שיער גולש וזקן ארוך מאוד.
קינג מציין שזקן ארוך במיוחד היה מראה נדיר בחברה האיטלקית של המאה ה-15 ובסעודה האחרונה, גם תומאס הקדוש (מימין לישו) וגם ג'יימס הקדוש (שני משמאל)הם בעלי אותם מאפיינים בדיוק. "הסעודה האחרונה היא יצירת האמנות היחידה שאף אחד לא ניסה לזהות כדיוקן של ליאונרדו עצמו", מסביר קינג. "זה הפך להיות תחביב של חובבי אמנות, לנסות לזהות אותו ביצירותיו".
מעט מאוד נשאר מיצירת האמנות המדוברת ואחרי מלחמת העולם השנייה, בעקבות והפצצות בעלות הברית את איטליה, הוא שוחזר תחת מתקפת ביקורות מצד חובבי ומבקרי אמנות רבים. צ'רלס ניקול, חוקר דה-וינצ'י ידוע, מצדד בד"ר קינג: "מכל שליחיו של ישו המופיעים בציור, לחשוד בתומאס הקדוש יהיה דבר נכון – ליאונרדו היה חסיד גדול של הטלת ספק ושאילת שאלות במקום לקבל כמובן מאליו את מה שאנשים אומרים לך, בדומה לתומאס עצמו".
ציירים מפורסמים רבים נהגו להכניס את עצמם לציורים. מיכאלאנג'לו ככל הנראה צייר את דמותו על תקרת הקפלה הסיסטינית, בתור אחד הארורים בגיהינום (כנראה סבל מדימוי עצמי נמוך), ו-ולסקז, בדיוקן הסוריאליסטי של משפחת המלוכה הספרדית משנת 1656, צייר את עצמו מצייר את הציור. גם בציור "יום הכיפורים" של מאוריציו גוטליב, הכניס הצייר את עצמו בכמה גלגולי חיים.
(מקור)