בריאיון שהעניק הנסיך הארי לפודקאסט "Masters of Scale with Reid Hoffman", הוא סיפר על חוויותיו כלוחם בצבא הבריטי, על ההתמודדות האישית שלו עם הפרעת פוסט-טראומה והתייחס לחשיבות השפה וההשפעה של המונח "הפרעת דחק פוסט-טראומטית" על היכולת להירפא.
"למה אנחנו לא קוראים לזה PTSI [פציעה פוסט-טראומטית]?" שאל, והסביר שאם יש למישהו 'הפרעה' הוא עלול לחשוב שיש לו את זה למשך שארית חייו, אבל אם זו 'פציעה', קל יותר לראות בזה משהו שאפשר לעבוד איתו ולהשתחרר ממנו.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"למה אנחנו ממשיכים לקרוא לזה הפרעה?"
הארי שיתף במהלך הראיון שבתקופת שירותו בצבא הבריטי הוא עבד ביחידת שיקום ופגש איש שירות שנפצע וסבל מאוד. "היה לו מה שנקרא PTSD", לדבריו, הוא ראה אותו כעבור כמה חודשים לאחר שאותו חייל חזר מטיול סקי שחולל בו לכאורה שינוי חיובי. "זה היה אולי ארבעה חודשים מאוחר יותר או שישה חודשים מאוחר יותר אחרי שהוא חזר מטיול סקי שבעצם ריפא אותו כמעט לחלוטין. הוא חזר, והוא היה אדם אחר, זה היה כאילו דיברתי עם אחיו התאום. אבל זה היה אותו בחור".
"למה אנחנו ממשיכים לקרוא לזה PTSD? למה אנחנו ממשיכים לקרוא לזה הפרעה?" תהה הארי. "אם אתה מתכוון להסתובב ולתייג מישהו עם הפרעה, זה אומר שהוא דפוק לשארית החיים שלו. למה אנחנו לא קוראים לזה PTSI? זו צריכה להיות פציעה. ואם אתה אומר למישהו שיש לו פציעה, אז תנחשו מה הוא ילך לעשות? הוא ינסה להחלים".
מעבר לפתרונות המבוססים על צרכי האדם
"כידוע, שפה מעצבת תודעה. בתחום בריאות הנפש יש חשיבות גבוהה למונחים בהם אנו משתמשים – זאת על מנת להפחית את הסטיגמה הנלווית לתחום שפעמים רבות מונעת מאנשים עם מגבלה נפשית לפנות לטיפול", אומרת עו"ד ועו"ס לירון דוד, סמנכ"לית מדיניות ופעילות בינלאומית ב'אנוש' - העמותה הישראלית לבריאות הנפש. "בעבר היה נהוג להשתמש במונח "חולה נפש" ועם השנים, מתוך הבנה שהמושג סטיגמטי, יש מעבר לשימוש במונחים מכלילים ומכבדים יותר כמו: אדם עם מוגבלות נפשית או אדם המתמודד עם מצב נפשי. שימוש במונחים אלה שם את האדם במרכז ולא את המחלה או האבחנה הרפואית".
האם לשימוש במילה "פציעה" אכן יכולה להיות תועלת?
ביחס ל-PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) – הארי מציג זווית מעניינת שמתחברת לתפישה לפיה אנחנו לא צריכים לדבר על הפרעות או אבחנות אלא על מצבים ופגיעות שכולנו עלולים לחוות, הוא מבקש לשנות את התפישה שמתייחסת למצב הנפשי כ"הפרעה" ולראות זאת כפגיעה נפשית (injury).
"חשוב לזכור שטראומה לא קשורה רק ללחימה ולמצבי חירום צבאיים, שהובילו לפיתוח תחום הטראומה, אלא מצב זה הוא תגובה אנושית למצבים מורכבים שונים כמו פגיעה מינית, תאונות, מצבי חיים ועוד. הנושא שהארי מעלה הוא יציאה מהמונחים המקובלים של רפואה ומעבר לפתרונות המבוססים על צרכי האדם. אחת הדוגמאות שהוא נותן היא למשל, עזרה עצמית באמצעות פעילות ספורטיבית, או באמצעות תמיכת עמיתים".
והאם זה באמת עובד, בטווח הקצר והארוך?
"חד משמעית כן. אנחנו בעמותת אנוש מציעים פתרונות מגוונים לאנשים שמתמודדים עם מצבים נפשיים שונים כחלק מהתהליך האישי שאנחנו מציעים למשל, פעילויות פנאי, ספורט, למידה והעשרה, קבוצות תמיכת עמיתים, שירותים רגישי טראומה ועוד. אנו רואים מגוון סיפורי הצלחה של אנשים שיכולים לחיות חיים עצמאיים ומלאים במשמעות באמצעות מגוון תמיכות ותהליכים אישיים".
"ברגעים אפלים יותר הכאב היה בלתי נסבל"
בראיון בעבר לאופרה וינפרי סיפר הארי על הטיפול שסייע לו להשתחרר מהפציעה ואף הצטלם כשהוא עובר טיפול מיוחד (EMDR), שתוכנן במיוחד לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הטיפול משלב שימוש בתנועות עיניים או גירוי דו צדדי אחר (BLS) כמו צלילים, או הקשה כאשר מטופל מדבר על הזיכרון הטראומטי שלו כדי לעזור להפחית את החיות והרגש של הזיכרון.
"לפני שאובחנתי רשמית עם PTSD, זיכרונות ילדות כואבים כילו את חיי היומיום, ולפעמים גרמו לי לחוסר יכולת להשלים משימות יומיומיות. ה-PTSD שלי נגרמה כתוצאה מילדות סוערת בבית עם אבא אלכוהוליסט ואמא מלאת זעם שהתפרצה על כל מה שסביבה, כולל ילדיה.
"לפעמים נאלצתי לדחות משימות גדולות. לא הייתי מסוגל להתמקד לחלוטין, ולא הייתי משוכנע ביכולות ובערך שלי. הזיכרונות הטראומטיים השאירו אותי סחוט וחסר תחושה. ברגעים אפלים יותר הכאב היה בלתי נסבל".