פחד משיגעון הוא אחת התופעות הנפוצות ביותר אצל מי שסובל מחרדה. בזמן התקף חרדה כל הפיזיולוגיה שלנו מתחילה להשתולל, הדופק מזנק לשחקים, הלחץ עולה ואנחנו מרגישים מועקה, מחנק, תחושת זרות ובהלה גדולה. התחושה היא שאנחנו בחוסר שליטה מוחלט על מה שקורה לנו בגוף ושאנחנו נמצאים רגע מלהשתגע. האם התקף חרדה, אפילו הקשה ביותר, באמת יכול לגרום לנו להשתגע?
אז למה אנחנו בכלל מפחדים להשתגע?
לכל אחד מאתנו יש את ה"עצמי" שלו - הפרסונה שאנחנו מכירים ויודעים, ושדרכה אנחנו מפרשים את העולם. ה"עצמי" שלנו הוא ייחודי, עקבי ויציב ונותן לנו תחושת ביטחון.
כאשר אנחנו חווים התקף חרדה ומרגישים שאנחנו יוצאים משליטה אנחנו מפחדים לאבד את עצמנו. את הזהות שלנו, את מי שאנחנו מכירים שאנחנו. להבדיל מפחד מנחשים, במקרה של התקף חרדה אנחנו לא יודעים להסביר מאיפה החרדה הזאת באה ולכן אנחנו מרגישים תחושת זרות, שאנחנו לא אנחנו, אנחנו רואים את הגוף שלנו "בוגד בנו", משתולל, וזה כל כך מבהיל ומרגיש כאילו איבדנו את עצמנו. "מי אני? למה יש לי מחשבות כאלה בראש?", "למה אני לא רגועה והולכת הלוך ושוב בבית?" למה אני חושבת "מה זה הבית הזה"? זה הבית שלי", החוויה היא כאב ובהלה גדולים מאוד. ועל כן הפחד מלאבד שליטה ולהשתגע, הוא בעצם הפחד מלאבד את מי שאני. כמו גם הפחד מלהיות דחוי על ידי הסביבה, "מה אנשים יחשבו עליי" מהווה פחד גדול כשלעצמו.
האם אנחנו באמת יכולים להשתגע?
כדי לענות על זה בואו נלמד קצת על מה קורה לנו במוח. בזמן התקף חרדה, החלק הרגשי במוח ובו "האמיגדלה" (שמשחקת תפקיד ראשי) נדלקת בכל פעם שאנחנו חשים פחד ובמיחד כאשר אנחנו חווים התקף חרדה. בזמן שאנחנו מפרשים דבר כאיום, האזור הרגשי במוח עובד שעות נוספות ומפעיל אזעקה- מסוכן מסוכן! האמיגדלה לוקחת את כל תשומת הלב ומשתלטת ומשבשת כמעט כל מערכת אחרת, ולכן בזמן התקף אין חשק מיני, אין רעב, הכל אצלנו דרוך במטרה להתמודד עם האיום. אחד הדברים שהיא משבשת זה את "המוח הקדמי" שאחראי על קבלת החלטות, על הרציונליות, על שיקול הדעת ובגלל שהיא עושה את זה קשה לנו להתמודד עם פחדים, לחשוב בהיגיון, ואנחנו מרגישים שאנחנו ממש מוזרים ועומדים להשתגע.
במצב של חרדה לעומת מצב של שיגעון - יש לי יכולת לראות שמשהו בי לא בסדר. אני יודע לזהות שאני חושב מוזר, פועל מוזר, שאני לא אני.
במצב של שיגעון - אני מתרגם את העולם בצורה משובשת. אני יכול להעניק משמעות לא תואמת לדברים כמו למשל לחשוב שחפצים מסתכלים עליי או רוצים ממני משהו, או להיבהל שהאיברים שלי לא שייכים לי. הבהלה במצב הזה היא מהמצב עצמו- למה הידיים שלי מסתכלות עליי ככה? ולא מעצם העובדה שהמחשבה שלי לא תקינה.
ולכן אם אתם חווים חרדה ופוחדים להשתגע - היו רגועים, כי עצם זה שהבחנתם שמשהו בכם מתנהג מוזר, זה אומר שאתם הכי נורמטיביים שיש. זכרו גם שהתקף חרדה כשלעצמו - גם הקשה ביותר - לא יכול לגרום לנו להשתגע. דופק גבוה לא יכול לגרום לנו להשתגע, וכך גם המחשבות הכי מפחידות שיש לא יכולות לגרום לנו להשתגע (האם פעם הפחד והמחשבות שלכם על מטוס שיתרסק אכן גרמו לו להתרסק?)
עוד ב-mako בריאות:
>> המשקה שמפחית סטרס ומונע ריח רע מהפה
>> מצאנו טריק מושלם לאכול פחות פחמימות
>> חרדה לפני מחזור: אתן לא לבד
מה עושים?
קודם כל זוכרים שפחד משיגעון נחשב לסימפטום מאוד שכיח בהפרעות חרדה ואנחנו לא לבד. כמו כן, מזכירים לעצמנו שאנחנו בסדר, אנחנו בחרדה שגורמת לנו לכל התחושות הללו וחלקים רגשיים במוח עובדים שעות נוספות. משחררים את השיפוטיות כלפי עצמנו ומחליפים אותה בקבלה ובאהבה עצמית, ובדיבור עצמי חיובי שזה מצב זמני שיחלוף. עושים דברים שעושים לנו טוב ושגורמים לנו להתרכז ולשכוח מהמחשבות המטרידות ומהלחץ. בסופו של דבר, אם נכניס יותר רוגע לחיינו ונוריד את הלחץ, גם החרדה ותסמיניה ילכו וירדו. אם אתם חווים התקפי חרדה ממושכים, טיפול קוגניטיבי התנהגות- CBT יכול מאוד לעזור.
שלי כהן היא דוקטורנטית לפסיכולוגיה קלינית, פסיכותרפיסטית, מטפלת התנהגותית וקוגניטיבית, חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY, אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של פסיכולוגים ומטפלים מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית