מבוגרים בגיל השלישי בישראל חווים בדידות גם בימים כתיקונם. משבר הקורונה הנוכחי הפך גם את אלו שלא חשו כך קודם למבודדים הסובלים כנגזרת מכך גם מבדידות. אם לא די בכך, פסח שנחגג לבד חלף עבר והגיעו ימי הזיכרון הקשים מנשוא. ימים אלה קשים ועצובים במיוחד לכל ניצולי ושורדי השואה ולכל אלה ששכלו בני משפחה חברים ומכרים במלחמות השונות. לצערנו במציאות הישראלית כמעט כל משפחה חוותה אובדן, והימים הללו שנועדו לשתף בזיכרון יקיריהם הופכים זאת ללא אפשרי במציאות של מגפת הקורונה.
כמי שחיה את עולמות הזקנה ביום יום, אני יודעת לומר שיש בישראל עמותות ותוכניות שונות להתמודדות עם הבדידות בגילים המבוגרים. גם בימים אלה אנחנו רואים עשייה רבה שנועדה להפיג בדידות כמו שידורי זום, מועדוני פעילות, ערוצי טלוויזיה ייעודיים לגיל השלישי ואתרים עם סרטונים. אך כל אלה הם במקרה הטוב הסחה ליומיום שנכפה על כולנו. תחת האילוצים הנוכחיים אין אפשרות להשתתף בטקסי זיכרון, ללכת לבקר בקברים או אנדרטאות או להתכנס עם יוצאי העיירה או היחידה. היעדר מקום לבטא את הרגשות שמתגברים תמיד סביב תאריכים משמעותיים אלה והיעדר יכולת לפרוק את המטען בהחלט מהווים קושי גדול.
כמה רעיונות כיצד להתייחס לאירועי השבוע למרות המגבלות ולסייע למבוגרים להתמודד עם התחושות הקשות שעולות בימים אלה:
- הדבר החשוב שיש לעשות בימים אלה, ואני נתקלת ברבים שמוותרים מראש, הוא להתחבר לטכנולוגיות המאפשרות תקשורת. נכון שלעיתים זה לא פשוט ונכון שצריך להתעקש, אבל ההתמדה משתלמת. אפשר להיעזר במוקדי תמיכה, צריך לדרוש מעובדים זרים סיוע ולמצוא דרכים להגיע לתכנים רלוונטיים. לא להתבייש לבקש הדרכה שוב ושוב עד שזה קורה ולא להרגיש רע בגלל זה (טכנופוביה היא חוצת גילים). כך יתאפשר, לדוגמה, להגיע למפגשי זיכרון בסלון מקוונים. כמו מפגשי זיכרון בסלון תוכלו ליזום מפגשי זיכרון לחללי צהל ונפגעי האיבה בדיוק באותו אופן. אפשר לייצר טקסים משפחתיים בשילוב קטעי שירה ונגינה, תמונות וסיפורים של בני משפחה.
- להתקשר ולשאול לשלום קרובים וחברים לשלומם באופן תדיר. כך ניתן לחדש או לחזק קשרים חדשים-ישנים ולשוחח על הנושאים המשותפים שכואבים במיוחד בימים אלה.
- להקשיב לתחושות הקשות שלכם ולתת להן מקום. העובדה שהשגנו לא מעט הישגים אינה מבטלת את הכאב שבאובדני עבר. יש למבוגר שאיבד את משפחתו בשואה לגיטימציה מלאה לא להתנחם ברגעי העצב והאבל שצפים בימים אלה בארבעת ילדיו ותשעת ניניו אלא לשהות במקום של האובדן.
- אל תחכו להזמנה לתקשורת מאחרים. זמנו אינטראקציה עם בני המשפחה השונים, הילדים והנכדים. גם אם נדמה שהם עסוקים וטרודים ביומיום, יש מקום גם להם לעצור ולקחת חלק. גם לבני הדור הצעיר קשה בימים אלה ובעובדה שאנו משוחחים עימם ומדברים על זה אנחנו מציפים רגשות חבויים גם אצלם. חלקם חוו אובדנים גם הם בצבא או בפיגועים וזוהי הדרך שלכם לטפל גם בהם בדרככם יחד עם ניסיון החיים שצברתם.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> מצוקה נפשית בזמן קורונה
>> חרדה או קורונה? כך תבדילו
בימים אלה, ימי מבחן לכולנו, עלינו לזכור שהבדידות היא לא מצב זמני ויש להמודד עימה באופן שוטף ובמיוחד בימים אלה. זו הזדמנות לקרוא לקשר חזק ועמוק יותר מבעבר עם הקרובים לנו, לתקשר מילולית וטכנולוגית בכל דרך אפשרית ולהושיט יד מזדהה ומלטפת גם אם אי אפשר לחבק.
* אמירה פז, גרונטולוגית ומנכל"ית ב"שיבה בריאה", מרכז רב מקצועי לגיל השלישי המפעיל בימים אלה מועדון פעילויות לבני הגיל השלישי בחינם. בדידות מסוכנת יותר מקורונה.