שאלה: אני מבינה שלחרדה ולקורונה יש תסמינים משותפים. אבל בכל זאת רוצה להבין – מתי צריך לפנות לעזרה נפשית מקצועית אם זו חרדה, ומתי צריך לפנות למיון כללי אם יש חום ושיעול וחשש מקורונה?
נכון מאוד שחרדה על ביטוייה הגופניים יכולה "להתחפש" מצוין גם לקורונה, עם תחושת "אין אוויר" וכבדות בחזה. אם התסמינים התקפיים ולא מתמשכים, חולפים כאשר את נרגעת ואינם מלווים בחום או בשיעול משמעותי, אכן סביר שמדובר בתסמיני חרדה.
אז מתי לפנות לעזרה נפשית מקצועית? שאלה זו היא אישית מאוד, ומה שצריך לקבוע בסופו של יום הן מידת הסבל והפגיעה בתפקוד. אם את מרגישה שהחרדה משתקת אותך, גורמת לך למצוקה בלתי נסבלת או שאינה מאפשרת לך לתפקד בבית, ליהנות עם ילדייך, לחבק את בעלך, או שהיא "דופקת" את תפקודך בעבודה ואת יחסייך עם חברייך, ואם את חשה שאת לא מצליחה להתמודד לבד – אנא פני לעזרה. קיימות שיטות רבות שיכולות לסייע, אם שיחות בידי פסיכותרפיסט מיומן או תרופות מידי פסיכיאטר או שילוב של השתיים, כך שאין סיבה להמשיך לסבול לבד. זכרי שפעמים רבות הפרעה נפשית מזיקה לא רק לסובל, אלא גם לסובבים אותו, לקשרים שלו עם אהוביו, עם ילדיו – וחבל שלא להיעזר אם ניתן. גם בימים אלה אפשר לפנות לשורה של אנשי מקצוע, המספקים טיפול מקוון ובטוח מרחוק.
ומה אם בכל זאת יש מחלת חום חדשה המלווה בשיעול? והחשש מקורונה קצת יותר רציני? מתי פונים למיון הכללי? ראשית יש לפעול לפי הנחיות משרד הבריאות המדגישות שבמקרה של חום מעל 38 מעלות ותסמינים נשימתיים חדשים, יש להישאר בבית עד 48 שעות לאחר היעלמות החום והתסמינים ואף לצמצם מגע עם בני הבית. אף שהישארות זו בבית אינה מוגדרת כבידוד בית, רצוי לקיים גם פה את כללי הבידוד. ומתי בכל זאת לרוץ למיון? העצה הכי טובה היא שכנראה כדאי לפנות למיון רק אם אתם משוכנעים שהייתם פונים עם אותם תסמינים למיון גם ללא החשש מקורונה. שימו לב שברוב גדול מאוד של מחלות החום והשיעול, לא הייתם מעלים על דעתכם לפנות למיון. אין סיבה לסטות מהתנהגות זו כעת. ובכל מקרה רצוי להתקשר ולהתייעץ עם גורם רפואי בטרם פנייה פיזית, גם לגבי נחיצות הפנייה, וגם לגבי דרך ואופן ההגעה. נהגו בחוכמה, זה ישמור עליכם.
שאלה: אני מתחיל לחשוב על סוף המגפה ובאופן מפתיע במקום להרגיש שמחה, מופיעה לי הרגשה כבדה ומפחידה, מין ריקנות כזאת ואפילו פחד, זה נורמלי? מה עושים?
אל תיבהל. ההרגשה שלך די צפויה, כי גם אם המצב היום קשה ומאיים, הרי שאנחנו נמצאים בתוך איזושהי בועה, ואף על פי שאנשים מבודדים, רבים מאיתנו מרגישים חלק מדבר גדול שקורה לכולם ויוצר תחושה של סולידריות ושותפות ("כולנו באותה סירה").
הרבה פעמים משבר ענק מייצר אווירת חירום לאומית שדוחפת הצידה המון דברים לא נעימים. עכשיו הרי יש הצדקה לשבת כל היום מול ערוצי החדשות, להתעדכן בפייס כל חמש דקות, ולשלוח ממים לחברים כל שתי דקות – ואין צורך לחשוב על הלימודים, על החובות, על הקשיים בעבודה ועם בת הזוג ועוד ועוד. ואולי גם יש משהו קצת נעים בלהיות בבית ולא ללכת כל יום לעבודה? ואולי זה קצת נחמד לנוח לרגע מהמרוץ המטורף של החיים - בלי להצטרך לחשוב על יעד טיסה חדש לפסח, על כך שממש הגיע הזמן לבקש מהבוס העלאה או אפילו על כך שצריך לתכנן משהו לעשות בלסופ"ש?
ואז מתגנבת פתאום הידיעה שבמוקדם או במאוחר כל זה ייגמר. ושלהתמודדויות היומיומיות שהיו מורכבות כבר בעבר יצטרפו קשיים חדשים שגרמה הקורונה - שיקום ובנייה מחדש של עסק, חזרה לחיים חברתיים ותכנון השגרה החדשה. אפשר בהחלט להבין שזה מעיק ועלול להבהיל. ואפשר להבין למה בעצם התחושה הזו מפחידה אותך ואולי גם גורמת לך לחוש אשמה – שהרי ברור שאינך רוצה באמת שהמגיפה תמשיך להשתולל.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> מצוקה נפשית בזמן קורונה
אז מה אפשר לעשות? קודם כל, אל תתבייש ברגשות הללו, תן להם מקום ותבין מאיפה הם מגיעים. זה טבעי, וזה לא הופך אותך למפלצת. ושנית – נסה להתכונן. ערוך רשימה של הדברים שברצונך לעשות כשכל זה יחלוף. נסה לפרט כמה שיותר ולייצר "תכניות פעולה ליום שאחרי הקורונה". התחל כבר כעת להתנתק קצת מהפייס ומהחדשות – ולקיים שגרה גם בתוך הטירוף. בדוק מה מהרשימה שהכנת אתה יכול להתחיל לעשות כבר היום. כך תתחיל להתחבר ל"יום שאחרי".
בספרו "הַדֶּבֶר" כתב אלבר קאמי: "אף-על-פי שהנסיגה הפתאומית הזאת של המחלה הייתה מפתיעה, לא מיהרו בני עירנו לשמוח. החודשים שעברו עליהם אומנם הגבירו בליבם את הכמיהה לשחרור, ועם זה לימדו אותם זהירות והרגילו אותם לצַפּות פחות ופחות לקִצה הקרוב של המגפה". נו... אז כנראה שההיסטוריה בכל זאת חוזרת! אבל אין סיבה שלא ללמוד ממנה. בהצלחה!
* ד"ר אורן טנא הוא פסיכיאטר, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי ("איכילוב"), ובעל קליניקה פרטית לטיפול פסיכיאטרי. טור זה אינו תחליף להתייעצות רפואית.
רוצים גם להפנות שאלה לד"ר טנא: כתבו שאלות בתגובות