לא אתם לא היחידים. אתם ממש לא היחידים שמשוכנעים 17 פעם ביום (במקרה הטוב) שהם נדבקו בקורונה. " מה זה היה? שיעולון? מממ.... ומה זו היתה ? צמרמורת? בטח עולה לי החום! כדאי למדוד? אולי עדיף דווקא לא. הצילו!"...
נשמע מוכר?
וממש לא – אתם לא כל כך מיוחדים אם פתאום נדמה לכם שכל הסביבה שלכם נדבקה בנגיף. אז מה אם הילד מנוזל 24/7 כל חורף כל החורף, ואין תמונה שלו באייפון בלי סמארק מרוח על הפרצוף, כולל בנופש האחרון בתאילנד. עכשיו הנזלת הזו זה קורונה ואף אחד לא יבלבל אתכם. אין לו חום? אז מה? אמרו שאצל ילדים זה יכול להיות יותר קל. בטח יעלה לו...
קורונה רוב הסיכויים שזה לא. חרדה זה בטוח כן. וככה מתנהגת חרדה – שוללת כל היגיון, מתעלמת מנתונים, רומסת את היכולת לחשוב לבד ומחליטה בשבילכם איך תרגישו ומתי. בינתיים נדבקו רשמית כ-1,000 ישראלים (ואולי לא רשמית כמה אלפים) מתוך 8 מיליון אזרחים. זה 0.0125% מהאוכלוסייה. אבל את החרדה לא מבלבלים בעובדות. החרדה ניזונה מכך שטום הנקס נדבק, ואנג'לה מרקל בבידוד והנה, ברור שאתם הבאים בתור.
אז מה עושים? קודם כל, מאפשרים לעצמכם את החוויה. איש כאן לא סופרמן (או סופרוומן, למרות הטענות), וזה טבעי להיות חרדים בתקופה כה חריגה. הנסיבות באמת מעוררות דאגה ובוודאי שאינן נעימות. כך שקודם כל, הרשו לעצמכם להיות מודאגים.
מתי כן כדאי לפנות לטיפול? בעיקר אם קורים אחד משני הדברים הבאים:
- תחושה שאיבדתם שליטה על הדאגה שהפכה לחרדה והיא שולטת בכם ולא להפך, ו/או:
- נגרם לכם סבל נפשי כה עמוק (כאב נפשי הרי כואב הרבה יותר מפיזי) עד שנפגמת איכות חייכם ונפגע תפקודכם.
דעו שגם בימים אלה ניתן לפנות – לרופא המשפחה (עם רובם הרי כבר ניתן זה זמן לקיים קשר דיגיטלי עד כדי כך ששכחנו כיצד הם נראים), לפסיכולוג (לטיפול שיחתי) או לפסיכיאטר (לשקילת טיפול תרופתי). רובם של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים התארגנו במהירות לספק אופציות זמינות של טיפול מרחוק באמצעים דיגיטליים פשוטים.
ואם ההחלטה היא ללכת לכיוון של טיפול תרופתי? דעו שיש אופציות! ניתן לטפל תרופתית בחרדה. מה האופציות הללו? כדורי הרגעה? כדורים נוגדי דיכאון? משהו אחר? בואו נעשה קצת סדר בבלגן הזה.
כשאומרים "כדורי הרגעה", מתכוונים לרוב למשפחה של כדורים המכונים "בנזודיאזפינים" (ובקיצור היפסטרי משהו: בנזואים) ובהם יש את הקלונקס המוכר, הוואליום (מכונה גם אסיבל) המוכר לא פחות, קסנקס, ואבן, לוריבן, בונדורמין ועוד. התרופות במשפחה זו דומות פחות או יותר בהשפעתן: הן מדכאות פעילות מוחית, מרדימות ומפחיתות חרדה ביעילות – אבל לטווח קצר (שעות). אם נדמיין לרגע שמנגנון החרדה הוא למעשה קצר חשמלי במוח שמקצר שוב ושוב ויוצר דליקה בפח ניירות שבמקרה הונח ליד החשמל, הרי שהבנזו הוא כוס מים המושפרצת על האש! באותו רגע, האש נכבית והכל נהדר – אין חרדה. אפשר להירגע ואפילו לישון. אז מה הבעיה? מים מתייבשים, ואז הקצר ממשיך לקצר, ולאחר כמה שעות – בום – שוב יש אש בפח. ואז מה עושים? לוקחים עוד קלונקס? ועוד אחד? ועוד אחד?
בדיוק מסיבה זו צריך יחס של "כבדהו וחשדהו" עם מר וגברת בנזו. לפעמים הם פשוט יעילים מדי ב"כיבוי" מקומי של החרדה באורח שכמעט מזמין התמכרות. זה לא אומר שאלה לא תרופות טובות. הן מצוינות, אבל צריך מאוד להיזהר בשימוש בהן אם יש נטייה להתמכרות ולתלות, וכמעט אף פעם לא מומלץ להשתמש בהן לטווח ארוך. פה ושם ולטווח קצר – אפשרי בהחלט. יותר מזה – כבר עלול להיות בעייתי.
ומה כן האופציות לטיפול ארוך טווח? כאן נכנסות לתמונה תרופות ממשפחת ה-SSRI (דוגמת פרוזאק או פריזמה, ציפרלקס או אסטו, רסיטל, סרנדה וכו') או SNRI (דוגמת ויאפקס, סימבלטה או איקסל) וגם תרופה חדשה יחסית ממקור צמחי בשם לשיאה. תרופות אלה אינן "תרופות הרגעה". עם נטילתן לרוב לא מרגישים שינוי מיידי או רגיעה, אבל בנטילה סדירה לאורך כמה שבועות מושגת פעמים רבות הקלה משמעותית בתסמיני החרדה. אם נמשיך לרגע בדימוי של הקצר והפח הבוער – הרי שתרופות אלה לא מכבות את האש שאחזה בניירות, אבל הן מטפלות בחיווטים החשמליים המקולקלים ומצמצמות את התרחשות הקצרים.
אבל רגע, יאמרו חלק מהמבינים – הרי אלה בכלל תרופות נוגדות דיכאון. והם צודקים. מרבית התרופות נוגדות הדיכאון (אם כי לא כולן) יעילות גם לטיפול בחרדה. כיצד הן עושות זאת? אף שאנחנו מכירים מנגנוני פעולה ויכולים להסביר בידענות כיצד התרופות מעלות רמות סרוטונין במרווח שבין תאי העצב, הרי שגם כיום אנחנו לא לחלוטין מבינים את אורח השפעתן המדויק. מעניינת בהקשר זה היא הלשיאה, המבוססת על מיצוי חומר כימי המופק מפרחי לבנדר, שפועלת כנראה במגנון אחר – של השפעה ממתנת על תעלות סידן – ונעדרת כמעט לחלוטין תופעות לוואי.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> מצוקה נפשית בזמן קורונה
<< איך להתמודד עם לחץ בזמן קורונה?
<< 5 דרכים טבעיות להתמודדות נפשית בבית
כיצד בוחרים את התרופה המתאימה ביותר? כאן כדאי כמובן להיוועץ ברופא. לכל תרופה פרופיל תופעות לוואי שונה, ומשהו שנסבל עבור אדם אחד לפעמים בלתי נסבל עבור אחר. לפעמים ממליצים על בנזו לטווח קצר בתחילת הטיפול ולפעמים לא. לפעמים ממליצים עלSSRI ולפעמים עלSNRI או על לשיאה. לפעמים גם ממליצים על אנטי פסיכוטיים במינון נמוך (שמאוד מרגיעים) או על אנטי היסטמינים שגם להם השפעה מרגיעה. כל מקרה לגופו.
מה המסקנה מכל זה?
שיש דרכים לטפל בחרדה (וכאן עוד דיברנו רק על תרופות – יש גם דרכים רבות אחרות). אם אתם סובלים, אל תישארו לבד. פנו ובקשו עזרה! יש סיכוי לא רע שזה ישפר את איכות חייכם אפילו יותר מלהמשיך ולחשוב על איך לעזאזל עוד אין עוד חיסון לקורונה.
* ד"ר אורן טנא הוא פסיכיאטר, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי ("איכילוב"), ובעל קליניקה פרטית לטיפול פסיכיאטרי