הימים האחרונים הזויים, קשה למצוא מילה אחרת. אנחנו לא מצליחים להבין אם מה שקורה סביבנו אמיתי, ואם הסערות מבפנים הן חוויה רק שלנו או גם של אחרים. הרבה חששות. הרבה בלבול. כאן ההזדמנות לשאול את הפסיכיאטר שאלות, ולנסות לקבל קצת סדר ותשובות.
שאלה: אני בטוחה שנדבקתי בקורונה, בעלי אומר שזו סתם חרדה כי אני היפוכונדרית. אבל ברצינות, איך מבדילים בין תסמיני חרדה למחלה האמיתית?
תשובה: חרדה אכן יכולה "להתחפש" לכל מיני תסמינים גופניים, ולחקות נהדר אפילו התקף לב (ואפילו רופאים מנוסים ביותר - פסיכיאטרים וקרדיולוגים עלולים להתקשות להבדיל בין המצבים).
הבעיה היא שתסמיני חרדה בהחלט יכולים לכלול – ואף אופייני שיכללו קוצר נשימה, לחץ או כבדות בחזה או תסמינים גסטרואינטסטינליים (כאבי בטן, שלשולים וכו'). נוסף לכך, חרדה, בייחוד כזו הממוקדת בגוף, עושה דבר מעניין: היא כאילו שמה זכוכית מגדלת על כל עקצוץ, צריבה, גירוד או תחושה גופנית תמימה, והופכת בקלות עכבר להר... נניח שמעת בחדשות שסימן של קורונה הוא אובדן חוש הריח – והופ – פתאום את בטוחה שאת לא מריחה כלום. מוכר?
אז איך בכל זאת מבדילים? לא תמיד קל, אך יש כמה תסמינים שעוזרים "לכוון" לכאן או לשם. חום לדוגמה הינו סימן די אמין לכך שמדובר במחלה זיהומית ולא רק בהפרעה חרדתית (אבל לא בהכרח קורונה כמובן!). גם שיעול עם או בלי ליחה אינו תסמין קלאסי של חרדה. התמשכות של התסמינים ללא שינוי ניכר לאורך היום גם מחשיד יותר לכיוון הזיהומי. לעומת זאת – קושי נשימה פתאומי וחולף מלווה בתחושת "גוש בגרון", מחשיד מאוד לחרדה ופחות למחלה אחרת. בהתקף חרדה פעמים רבות גם יש תחושה שהנה הנה את עומדת למות או להשתגע או לאבד שליטה, וייתכנו תסמינים רבים נוספים דוגמת כאב בחזה, דפיקות לב, הזעה ותחושת חום (אך לא חום במדידה), נמלולים בידיים וסביב הפה, תחושת טשטוש ועוד. ככלל, אם התסמינים נעלמים רובם ככולם כשאת נרגעת – זה מכוון יותר לחרדה.
בסופו של דבר חשוב גם שתנסי ללמוד להקשיב לגוף שלך, להכיר את תגובתך למצבי מתח וסטרס – וללמוד לסמוך על עצמך. ההחלטה של כל אדם מתי ואם הוא צריך להיבדק, היא בסופו של דבר שלו בלבד (ולא של בעלך...), בהתאם כמובן לשיקול הקליני ולהנחיות מערכת הבריאות.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
>> מצוקה נפשית בזמן קורונה
שאלה: אני ואשתי במתח גדול בגלל המצב. גם סביב הבריאות אבל אפילו יותר סביב הקושי הכלכלי. אתמול יצא שהבנות שלי – תאומות בנות שמונה – קלטו שאני במתח ושאלו "אבא מה קורה?" ולא כל כך ידעתי מה לומר להן.... מה נכון? לשתף ולהלחיץ או להעמיד פנים שהכול טוב?
תשובה: זו אכן סיטואציה לא פשוטה שבה עומדים הורים רבים בימים אלה. עצתי פשוטה: לא לבלף! אני לא יודע אם שמת לב, אבל בנותיך מצוידות ב"חיישנים" סופר רגישים לקלוט כל ניואנס במצב שלך ושל אשתך. הן יידעו מתי זמן טוב ללחוץ ולבקש ממתק, ומתי עדיף לשתוק וללכת לחדר. הן יידעו מתי יוכלו לעצבן ולחלופין מתי למצוא חן. זה כנראה עניין גנטי שמוטבע בנו היטב – התאמה טובה בין הורים לילדיהם הייתה כנראה חיונית להישרדות הגזע האנושי בשנות אבולוציה רבות.
לכן, אם תאמר לבנותיך שהכול בסדר, בעוד אתה חש שהכול ממש לא בסדר – זה לא יעזור להן. כי הן ירגישו בקלות את השקר. ושלילת חוויה מבלבלת הרבה יותר מתיקוף חוויה, גם אם החוויה לא נעימה. למה זה דומה? לילד שנופל ונפצע וההורה אומר לו: " לא קרה כלום". כי מבחינת הילד כן קרה משהו! הוא נפל! וכואב לו! במקום לנסות לבטל את החוויה, נכון ומרגיע הרבה יותר לתקף את מה שקרה – לתת לו להבין שהוא לא לבד בחוויה הלא נעימה, ולהציע אופק חיובי. לדוגמה: "אני רואה שנפלת, וזה בטח כואב נורא... בוא אתן לך נשיקה, אני בטוח שעוד כמה דקות זה יעבור...".
ומה לגבי התאומות והקורונה? כל הורה צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו לתווך לילדיו את המציאות ואת תחושות הקושי והמצוקה. אפשר לדוגמה לומר לתאומות: "אתן צודקות. אבא באמת לחוץ. קורים כל מיני דברים מעצבנים בעולם, שדיברנו עליהם, הקורונה... ואתן יודעות שאני דואג לבריאות של סבא וסבתא. אבל למרות שאני מודאג אני בטוח שיהיה בסדר. שנעבור את זה ביחד, כמשפחה. אני אוהב אתכן".
<< איך להתמודד עם לחץ בזמן קורונה?
<< 5 דרכים טבעיות להתמודדות נפשית בבית
* ד"ר אורן טנא הוא פסיכיאטר, מנהל המרפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב), ובעל קליניקה פרטית לטיפול פסיכיאטרי. טור זה אינו תחליף להתייעצות רפואית.
מוזמנים בתגובות לשאול את ד"ר טנא שאלות