"המפגש הראשוני שלי עם מחלת הנפש של אחותי נחווה אצלי כמו סלע ענק שנחת עלי באמצע החיים וחסם לי הכל. את המרחבים שהיו פרושים לפני. את הנשימה החופשית שלי. את התוכניות שלי. את השאיפות שלי. הכל נמעך תחת הגוש הענק הזה שנפל עלי ומחץ אותי"
"למדתי לחיות עם אחותי כאדם, על הטוב והפחות טוב, כחלק ממסע חיי שכולל כל כך הרבה אפשרויות ומרחבים, גם לי באופן אישי בעקבות המחלה וגם לנו שתינו במערכת היחסים שלנו. הסלע הפך לאבן במרחב שאפשר להתבונן בה, לנוח בה, לטפס עליה, לנסות להזיז אותה... חיים שלמים נושמים"
מילים אלו, שנכתבו על ידי נופר (שם בדוי), אחות למתמודדת בבריאות הנפש, לקוחים מתוך תערוכה וירטואלית ייחודית שנפתחה בחודש האחרון במרכז יה"ל חדרה בשם "קול המשפחות המתמודדות". נופר מציגה שני תצלומים זה לצד זה. הראשון מתאר את המפגש שלה עם מחלת הנפש של אחותה ואילו השני מתאר את תהליך הצמיחה וההחלמה שלהן. לכל תצלום נכתב טקסט אישי המייחד ומעביר את החוויה האישית של היוצר.
בתערוכה מוצגים תצלומים וטקסטים אישיים שנוצרו על ידי קבוצה של 15 בני משפחה של מתמודדים, שבאומץ לב החליטו לפתוח את הסגור והשמור בין קורות ביתם ולשתפם בחברה. זהו פרי ביכורים של סדנת Photo Voice שהתקיימה באופן וירטואלי במרכז יה"ל חדרה בהנחיה משותפת של יעל פלדמן, סטודנטית לעבודה סוציאלית בשירותי סל השיקום של משרד הבריאות וחמדה פרחי, מטפלת באמנות MA ומנחת קבוצות בפוטו ווייס ממרכז יה"ל בחדרה. מפגשי הסדנה עסקו בעיבוד חוויותיהם של בני המשפחה למתמודדי הנפש מזוויות שונות ובאמצעות כלי הפוטו-ווייס, העושה שימוש בשילוב של צילום וטקסט. במפגשים נרכשו כלים להתבוננות בצילומים, כלים לצילום וכמו כן התקיים עיסוק בסוגים שונים של טקסט ובאפשרות להבעה והתבוננות עצמית באמצעים ויזואליים.
פוטו ווייס היא מתודולוגיה שבאמצעותה מספקים מצלמות למשתתפים מקבוצות מושתקות כדי שיוכלו לתעד נושאים חשובים להם באמצעות השימוש בצילום. הטכניקה מציעה למשתתפים דרכים חדשות ורפלקטיביות לתפיסת העולם שסביבם וכן דרך לחקור את סביבתם ולייצגה במטרה לפעול לשינוי, כחלק מפרקטיקה של העצמה אישית וחברתית.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"פתחנו את הקבוצה במרכז יה"ל מתוך רצון לאפשר עיבוד וביטוי אקטיביים להתמודדות שהמשפחות עוברות, הן עבור עצמן והן עבור החברה בתוכה אנו חיים", מספרת חמדה. "הסדנה נבנתה בשיתוף פעולה עם סל השיקום בחדרה. כמנחות ראינו בשיתוף פעולה זה את הביטוי המלא של מעטפת השירותים של המשפחה המתמודדת בישראל.
"בטיפול באמנות נעשה שימוש באמצעים ויזואליים שונים כדי לאפשר הבעה וקשר עם תכנים מודחקים. כמטפלת באמנות בתחום השיקום, האמנות משמשת להביע את התכנים הקשים בצורה שאפשר להכילם. סדנה זו הפגישה אותנו עם התכנים באופן בלתי אמצעי. הצילום לכד רגעים מהחיים עצמם, וכשהתבוננו בהם יחד יכולנו להעמיק את ההבנה ולהתייחס אל האתגרים מזוויות שונות. מעשה האמנות עצמו מגייס את הכוחות הבריאים של היוצר והצגתו לאחרים מייצרת ביטחון ופתיחות.
"אני רואה בעבודתי עם בני המשפחה של המתמודדים זכות ושליחות. המשפחה היא הסביבה הטבעית והמשמעותית ביותר עבור המתמודד ובה מתקיימים תהליכי העיבוד, השיקום וההחלמה הנפשית, לכן תפקידה מכריע לאין ערוך. לכל אדם במשפחה תפקידים שונים במערך המשפחתי והוא בעל עמדה ייחודית משלו.
"אח שלי המתמודד מרגיש שונה מאיתנו האחים, מרגיש שהחיים נתנו לו פחות קלפים לנצח. בעיני הוא מוכשר מעניין פעיל יותר מאיתנו לפעמים, אבל משהו בכל זאת שונה"
"אישה שרוצה לעוף אך קשורה"
"בסדנה, בתהליך של עיבוד מהפרט אל הכלל, התייחסנו ועסקנו בשלושה מעגלי תוכן: האישי, המשפחתי והקהילתי. מתוך תהליך ההיכרות האישי וגיבוש הקבוצה פנינו אל ההתמודדות המשפחתית ואל ההיבטים הכרוכים בהיות בן משפחה מתמודד עם מחלה או משבר נפשי. לאחר מכן הפנינו את המבט אל החברה ועסקנו בהיבטים החברתיים של קבלה למול חוסר קבלה וסטיגמה של המתמודדים בבריאות הנפש ושל בני המשפחה שלהם".
הקבוצה שימשה מראה לחברים בה, דרכה עובדו חוויותיהם האישיות ודרכה החל להישמע הקול הקבוצתי אשר קורא לשיתוף ההתמודדות בחברה הישראלית בה אנו חיים. "השיח בקבוצה עסק בסטיגמה ובבושה יחד עם התחושה שכחלק מהחברה ביכולתנו ובאחריותנו לפתוח פתח וצוהר לצמיחתה בתחום ההחלמה החברתית". המונח החלמה לקוח מעולם השיקום והוא מתייחס לתהליכי צמיחה והתפתחות לחיים מלאי משמעות לצד המגבלה והקושי. בהיבט החברתי אנו מתכוונים לתהליכים שהחברה עוברת ביחסה אל המתמודדים ומשפחותיהם בתחום בריאות הנפש.
שילובם של מתמודדי הנפש בחברה היה מאז ומתמיד רגיש והתרחשו בו תמורות מהותיות במהלך המאה האחרונה. לצד תהליכים הקשורים במחקר ובטיפול והתפתחות ההבנה של המחלות הנפשיות עדין קיימת דעה קדומה והדרה של המתמודדים וכתוצאה מכך, מתקיימת הסתרה וניכור חברתי בקרב בני משפחותיהם. "אני מרגישה שמתייחסים למתמודד כמו אל החצר המוזנחת האחורית" כתבה שירי (שם בדוי, אחות למתמודד) בתערוכה, ואורנה (שם בדוי, אם למתמודד) תיארה זאת כך: "כולם רוצים את היפים לכן הם נקטפים ואת הפגומים משאירים על העץ בקור חשוף."
"אני מרגישה שמתייחסים למתמודד כמו אל החצר המוזנחת האחורית"
"כולם רוצים את היפים לכן הם נקטפים ואת הפגומים משאירים על העץ בקור חשוף"
עוד ב-mako בריאות:
>> דברים שאסור לכם לעשות כשאתם על אנטיביוטיקה
>> שמונה מיתוסים על אנטיביוטיקה
>> מה עושים כששוכחים לקחת כדור בזמן?
הקבוצה בחרה לבנות תערוכה מתוך הצילומים שצולמו במהלכה ולפעול לעבר שיח בקבוצות שונות בחברה, כמו גם ליצור תערוכה מקומית וירטואלית. נוצר קשר עם מרכזי בריאות הנפש בקהילות שונות בחו"ל במטרה להדהד ולחזק את קולן של המשפחות המתמודדות.
שוש (שם בדוי) אם למתמודד כותבת: "בעיצומו של הבידוד בקורונה נרשמתי לסדנה. במהלך הקורס קיבלנו תרגילים שהוכוונו למציאות חיינו עם מתמודדי הנפש. בסוף הקורס כבר הבנו שהמתמודד והמשפחה - כולנו בהתמודדות. התרגילים היו ויזואליים ונדרשו לתאר את הקשיים הנפשיים והיחסים במשפחה ובחברה. בשבילי זו הייתה עבודה נפשית קשה לענות על התרגילים שכוונו לרגשותיי. כדוגמה לכך, צילום של אור וצל הוביל להגדלת המודעות אודות הצל בחיינו עם המתמודד. בצילום אחר התבקשנו לתאר כיצד החברה מקבלת את פגועי הנפש ומשפחותיהם, את תפקידיו וקשריו עם ובתוך המשפחה. עסקנו בגלוי ובנסתר בחיינו וניסינו להמחיש כיצד אנו, כבני משפחה רואים את הקושי והאתגרים עימם המתמודדים נאבקים יום יום. הקורס היה משמעותי ביותר לי ולכל המשתתפים - יישר כוח".
"אני מחפש להתחבר לשאר החלקים בפאזל אבל הקהילה צריכה לבוא לקראתי ולהתגמש אחרת לא אוכל להתאים ואשאר לבדי"
יעל פלדמן-וולודרסקי כותבת: "כמנחה, הפרויקט מהווה עבורי אבן דרך משמעותית אשר דרכה משתקפים היבטים מתוך עולמי האישי והמקצועי. התמודדות כשלעצמה הינה דבר גלובלי, כולנו מתמודדים עם משברים לפחות פעם אחת בחיינו. משפחת המתמודדים נחשבת לקהילה שקופה שאין מייחסים לה משמעות רבה אלא למתמודד עצמו. משפחות אלו מתמודדות עם אתגרים רבים בצל מחלת המתמודד שמפגישים את כל אחד מבני המשפחה אל מול השבר האישי שלו. שמחתי על האפשרות לקחת חלק בהשמעת קולם החשוב בקהילה ובחברה שלנו".