אני שומעת הרבה לאחרונה קולות של אנשים שמכריזים ללא פחד ובצורה חד משמעית: איבדנו שליטה על החיים שלנו. זה לא חריג בנוף לצערי ויותר ויותר אנשים, צעירים ומבוגרים – בעלי משפחות ויחידים – חשים שהם כבר לא מצליחים לעשות שום דבר כחלק ממשהו רצוני; הם מובלים ונשלטים מכורח הנסיבות והמציאות. מובלים בשבילי החיים שהתוותה לנו הקורונה.

כשיש מצב כזה של מגיפה עולמית או מלחמה, המוח שלנו נכנס למצב כוננות ויש לזה סיבה טובה. חשוב שקודם כל נבין משהו לגבי המוח שלנו – המוח שלנו בנוי לחפש סכנות בכדי שנשרוד. כל החלק ההגיוני, הרציונלי, זה שאנחנו כל כך רוצים להאמין בו ולהאמין שאיתו אנחנו מקבלים החלטות, התפתח מאוחר יותר באבולוציה.

  >> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

האמת היא שמי שבאמת מנהל אותנו, את כולנו, אלו שני חלקים אחרים ועתיקים במוח:

  1. המוח הזוחלני שלנו, הפרימיטיבי המשותף לנו ולכל בע"ח גם הפרימיטיביים ביותר
  2. המערכת הלימבית שלנו שהיא המערכת הרגשית שלנו

השילוב של שניהם, יחד עם מערכת האמונות שלנו, הם שנכנסים לפעולה בתגובות שלנו לסיטואציות שונות.

מה זה בעצם אומר?

בפשטות זה אומר שהמוח שלנו מתורגל לחפש אסונות, מלכודות; דברים שיסכנו את ההישרדות  שלנו.מה שמעניין את החלק הפרימיטיבי הזה זה אם אני חיה או מתה. אין אמצע. לא מעניין אותו אם אני שמחה, מאושרת, מגשימה את עצמי, נהנית, כלום. חיה או מתה. הוא מוכוון פחד, כדי שניזהר ונשרוד, ולכן הפחד הוא רגש כל כך חזק שפעמים רבות מנהל אותנו ואת החיים שלנו.

עכשיו, אנחנו רואים סביבנו אנשים שלא חשים ככה, שאפילו חווים את התקופה הזו כתקופה מצוינת של צמיחה, של שקט, של הנאה. אז איך זה קורה? היום אנחנו כבר יודעים שהמוח שלנו גמיש וניתן לשינוי במהלך כל חיינו. אפילו המבנה שלו בר שינוי. אנשים שהם מיומנים בלראות את הטוב, אנשים השמים בפוקוס של עצמם את הרווחים שיש להם מהמצב, מרגיעים את אותו חלק פרימיטיבי במוח ומצליחים לא רק לראות את הטוב אלא שבמוח שלהם מופרש יותר הורמונים כמו דופמין, אוקסיטוצין ואחרים הקשורים בהנאה ושמחה בחיינו. היופי והסוד הגדול שזו לא גזירת גורל – או שנולדתי ככה או שלא. זה משהו שאפשר לפתח ולטפח.

כשנכנס אליי לקליניקה אדם שחש כך, אני קודם כל שואלת אותו שאלות פשוטות המשנות את התפיסה שלו לגבי מהי מציאות. ראשית: להתבונן על החיים, על כמה ביטחון יש בהם כבר, על כל הדברים שהתאפשרו בחיים דווקא הודות ובשל הקורונה, על איפה ומתי מרגישים כמו "עצמנו". כי עד כמה שזה נשמע הזוי, אין כזה דבר "להתבונן על החצי כוס המלאה או הריקה"; יש מים בכוס. במה אני מתמקדת, זו כבר פרשנות. לכן, אחד יכול לומר שהחצי כוס ריקה והאחר יגיד שהיא מלאה. אותה כוס ואותה כמות של מים.

אז איך אפשר לאמן את המוח להרגעת אותו חלק פרימיטיבי של המוח שלנו? איך אפשר להתחיל להגמיש את המוח ולשנות את הפוקוס?

ישנן שתי הנחות יסוד שכדאי לאמץ לחיינו:

  1. המוח שלנו מספר לנו כל הזמן סיפורים. הוא שבוי של התרבות, הערכים, האמונות, ההרגלים והנטייה הטבעית שלנו.
    ברגע שאני מפנימה את הנחת היסוד הזו, ישנם כמה צעדים פשוטים שכל אחד יכול לעשות כדי להרחיב את המסלולים הרצויים, החיוביים במוח שלנו. אין כאן כוונה לביטוי הפשטני – תחשוב חיובי יהיה חיובי, או התעלמות ממה שאני מרגישה, אלא הבנה עמוקה שלכל סיטואציה ישנן זוויות רבות ויצירתיות כיצד להבין אותה.
  2. המוח שלנו חייב לתת משמעות לכל מידע המגיע אלינו מהחושים שלנו. וכל המידע המגיע אלינו נעשה דרך 5 החושים שלנו. מהי אותה משמעות תלויה בנו ובנו בלבד.
    זה בדיוק מה שאני מפצירה במטופלים שלי לעשות: להרחיב את המסלולים ולהרגיע את החלק הפרימיטיבי, לשים לב מה בפוקוס ומה כדאי לטשטש ופחות לשים בפוקוס.
    למצוא יותר ויותר דברים המסבים נחת, שלווה ושקט ולהטמיע עוד כלים לשינוי התודעה. מה זה יחולל בנו אתם שואלים? בבקשה:

פתאום מתחילים להקשיב לחדשות טובות (כן, כן, יש דבר כזה), מחליפים את הסיפורים שבראש מכאלה שאינם משרתים אותנו לאלה שמקדמים את המטרות שלנו. החיים פתאום משתנים לטובה. ולא, לא מדובר בקלישאה. אנחנו – הוא מה שהמוח שלנו פוקד עלינו להיות!

עוד ב-mako בריאות:
>> חלמתם שהשיניים שלכם נושרות? זו הסיבה
>> מחקר בחן מה מעורר תקווה בתקופת משבר
>> 8 הרגלים מגונים שדווקא טובים לכם 

כל אחד יכול לשנות את התפיסה שלו עם אימון והתמדה. כל מה שנדרש לכך היא ההסכמה לקבל את שתי התובנות שהוזכרו קודם ושלושה צעדים לשינוי מסלול:

  1. מיקוד – לשים לב במה אנחנו ממקדים את תשומת הלב שלנו. האם אנחנו כל היום בחדשות (שנועדו למצוא את כל האין, הנורא והמייאש בחיינו), צרכני אסונות או שאנחנו ממוקדים במה אני יכול לעשות כדי להרגיש טוב יותר, במה אני יכול להשפיע, לשנות את ההתייחסות שלי למצב.
  2. שילוב פעולות מעלות מצב רוח – להכניס לתוך חיי דברים קטנים מאוד המגדילים את תחושת העונג, השלווה, השמחה לחיי כגון מוזיקה, סרט, חיבוק, אוכל טוב, וכו'.
  3. ספורט – על פי מחקרים רבים ספורט על גווניו וצורותיו 3 פעמים בשבוע מגביר מאוד את תחושת הסיפוק והשמחה בשל ההורמונים שהוא מייצר לנו במוח.

אם תבצעו זאת לפחות 3 שבועות רצוף ובהתמדה, בהכרח תראו איך אתם חשים יותר שליטה בחיים. חווים יותר שמחה והנאה ומתחילים להגיב אחרת לסיטואציות שונות. אתם פשוט תרגישו שאתם מנהלים את עצמכם במקום להיות מנוהלים על ידי הנסיבות ושהמוח שלכם מאפשר לכם לחוות את הכל באופן חיובי יותר, מאושר ואפקטיבי. בהצלחה! 

אילנית הרשקוביץ-הזה היא טריינר בהנחיית NLP, בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך ובוגרת הכשרה במסלול פסיכולוגיה חיובית. חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY - אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית.