המלחמה עדיין לא הסתיימה, אך בימים האחרונים חיילי מילואים רבים מתחילים לחזור לבתם, לאחר תקופה ממושכת של שירות אינטנסיבי. החזרה הביתה, בין שמדובר בשירות קרבי או עורפי, חזרה לשגרה מצריכה זמן הסתגלות והתרגלות, ועשויה להיות מלווה בקושי. אירוע 7 באוקטובר זעזעו אותנו כאומה, וחיילים רבים חשו צורך לפצות ולתקן את העוול. כפועל יוצא מכך, רבים מהם עשויים לחוש ריקנות בתום תחושת המשמעות והתרומה שמילאו אותם בעת השירות במילואים.

חשוב להביא בחשבון שבזמן השרות, רבים מהמילואימניקים נדרשו לעמוד בדרישות הכוללות דריכות וערנות מתמדת. בסופו של דבר, זה עלול להוביל לירידת מתח גדולה, פיזית ונפשית. עם החזרה הביתה וההתפנות ממשימות הלחימה, צפות ועולות מחדש גם חוויות של אובדן הדורשות עיבוד. יתרה מכך, רבים חשים "אשמת ניצולים", או אשמה על כך שהם בבית בעוד שחבריהם עדיין משרתים. גם דאגה, תחושת ריקנות, וקושי בחיבור מחדש לאנשים יכולים להטריד את השבים הביתה.

העצות הפרקטיות שיעזרו לשוב לשגרה

להלן מספר טיפים שיוכלו לסייע בהתמודדות עם התחושות המורכבות שמלוות את החזרה לשגרה.

השתדלו להיות בתנועה פיזית: קחו לעצמכם הפוגות במהלך היום. נסו להסתובב בפארק או בגינה קרובה, אפילו כדי להביט בציפורים ולחוש את השקט. התנועה חשובה על מנת למנוע כניסה למצב של חוסר-תפקוד וקיפאון. מומלץ להיות אקטיביים ולצאת להליכות, אפילו מסביב לבית. תנועה פיזית מייצרת תנועה נפשית ומסייעת באינטגרציה.

במקביל - אפשרו לעצמכם זמן מנוחה: הגוף שלכם ספג הרבה – אפשרו לו מנוחה, מקלחת טובה, תזונה בריאה ושינה ככל שאפשר. במקרים שבהם יש צורך כזה, אפשר ורצוי לנצל את ההפוגה כדי להתמודד עם אבל, לנחם אבלים או לעלות לקבר כדי "לעבד" את האובדן ולייצר רצף תקין בהבניה של אירועים שנחוו.

אוגדה 252 נלחמת ברצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
עברתם הרבה - אפשרו לעצמכם לנוח | צילום: דובר צה"ל

נהגו בחמלה כלפי עצמכם: היו טובים וסלחניים כלפי עצמכם, בייחוד לנוכח קולות אשמה שעשויים להתעורר בכם. היו גאים במה שעשיתם בתקופה המשמעותית הזאת,  ועל כך שהייתם שותפים לרגעים משמעותיים. זכרו שלכל אחד מגיעה גם הפוגה.

חוו את מגוון הרגשות שמתעוררים בכם, ודברו עליהם: אין רגש טוב או כזה שפחות – הכל לגיטימי ונורמטיבי. הרגשות שעולים עם החזרה הביתה הם תגובה נפשית נפוצה המדווחת על ידי חיילים רבים והיא לרוב משתפרת עם חלוף הזמן. אף שחיילים רבים מרגישים שרק חיילים אחרים יוכלו להבין אותם ואת מה שחוו, עדיין רצוי לשתף את הסביבה הקרובה, אפילו בחלק מהמחשבות והרגשות שמתעוררים. הפריקה חשובה לנפש, והשיח עם מעגל התמיכה הקרוב יכול לסייע בתחושת חיבור וקרבה מחודשים. זכרו שבמקביל לחוויות שלכם, גם בני ובנות הזוג שנותרו בעורף התמודדו לא אחת עם קשיים ואתגרים יום-יומיים. החיבור מחדש למשפחה מצריך הקשבה להם, לכם ולילדים שציפו לשובכם.

פעילות כוחות צה"ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
תיתכן גם תחושת אשמה שאתם בבית וחבריכם לא - הכל לגיטימי אבל הפגינו חמלה כלפי עצמכם | צילום: דובר צה"ל

זכרו שההסתגלות הביתה היא התמודדות דו-ערוצית: חזרה מיטבית הביתה כרוכה בהשבת תפקוד במקביל לעיבוד התחושות והמשך הקשר המחשבתי עם המלחמה. לכן, במהלך היום אתם עשויים וצריכים לנוע כתנועת מטוטלת בין שני ערוצים אלו. משמעות הדבר היא שעליכם לאפשר זמן מוגדר הן לתפקוד והן לעיבוד. במקרה שאין תנועה ומגמת שיפור בתחושות לאורך זמן – פנו לקבלת עזרה. שיחה עם איש מקצוע או השתתפות בשיחה קבוצתית עם שותפים לחוויה עשויות לסייע בעיבוד התחושות, בהבניית הרצף וקידום ההסתגלות.

 

הכותבות הן ד"ר עינת יהנה, נוירופסיכולוגית קלינית ופסיכולוגית שיקומית מומחית, מרצה בכירה בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב יפו, וראש המעבדה לחקר הסתגלות לאירועים משני חיים; וד"ר רונית שלו, מטפלת וחוקרת בתחום האבל והשכול, ראש החוג לחינוך ולייעוץ חינוכי במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ופסיכותרפיסטית גוף-נפש ובריאות הנפש ילדים בביה"ח העמק