גליה לא העלתה בדעתה שהבחור הנחמד שהכירה יחליט לעזוב אותה, רק מפני שנודע לו שבן הדוד שלה מתמודד נפש. "לא חשבתי אף פעם על הדברים האלה", היא מספרת, "אחרי שזה קרה קלטתי כל כך הרבה דברים על העולם. עד לאותה נקודה עברתי דייטים וקשרים שהסתיימו בגלל כל מיני סיבות. תמיד קשה להיפרד, אבל את הפרידה הזאת לא אשכח לעולם, הסיבה טלטלה אותי".
ספרי.
"לכאורה הוא היה בן הזוג המושלם - אקדמאי, נדיב, למד בישיבה, היה בקרבי. נקודת המפנה אירעה כאשר סיפרתי לו כדרך אגב שהוריי ביקרו את בן הדוד שלי שסובל מסכיזופרניה. למוחרת באופן מפתיע לא קיבלתי ממנו את הודעת ה'בוקר טוב' הרגילה. מאוחר יותר הוא צלצל ואמר שחשב על מה שסיפרתי והוא חושב שאנחנו צריכים לדבר על זה. לא הבנתי על מה הוא מדבר, 'אנחנו צריכים לדבר על בן הדוד שלך' הוא אמר. לא העליתי בדעתי שהוא ייפרד ממני. כשנפגשנו, הוא הסביר לי שהוא חושש שזה יעבור בגנים ושהוא לא רוצה לטפל במישהו שהוא פגוע נפש. הייתי בהלם. לא מדובר אפילו באמא או באבא. הוא התייחס אליי כאל אסון גנטי. כששאלתי אותו מה היה קורה אם היה מתחתן עם מישהי ואחרי הלידה היה מתפרץ אצלה דכאון, הוא ענה שהוא באמת לא יודע איך היה מתנהג".
הפרידה שינתה בך משהו?
"כמובן. מעולם לא חשבתי שההתמודדות של בן דודי רלוונטית עבורי. התחלתי לעלות את הנושא בדייטים כדי לבדוק את התגובות ואז הבנתי שאנשים ממש אגוצנטריים. אני מנסה לא לשפוט אחרים, אבל יש המון דרגות של התמודדות נפשית, ולאנשים יש נטייה לחשוב מיד על שיגעון. זה קצת כמו לחשוב שאם נכנס קוץ ברגל, זה אומר שכורתים אותה. ידיד טוב שלי סיפר לי שיצא עם מישהי וגילה שיש לה קרוהן וזה מאד מלחיץ אותו. אני מכירה גם מישהו שגילה שמישהי שיוצאת איתו נטלה בעבר כדורים נגד דכאון והחליט לעזוב אותה".
"כשחליתי הכל השתנה, בעיקר מבחינה כלכלית. יכול להיות שזה היה הטריגר"
דויד היה בן 40 נשוי פלוס שניים כשעבר אירוע מוחי שפגע בפלג גופו השמאלי. היום הוא גרוש. "בהתחלה גרושתי דווקא הייתה מגיעה מביאה לי אוכל ומעודדת אותי. היא אמרה שזה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, ושבמזל שהאירוע לא פגע בי קוגניטיבית", הוא נזכר. "עם הזמן, היא ביקרה פחות ופחות, והתחלתי להבין שקל - לא הולך להיות פה. במהלך השיקום בבית לוינשטיין כבר התחלתי להפנים שזה הסוף".
איך היו הנישואים לפני האירוע?
"אין מושלם. ברור שהיו פה ושם ריבים, אבל לא היה משהו קיצוני. עבדנו ביחד. העסקים היו מצוינים. כשחליתי הכל השתנה, בעיקר מבחינה כלכלית. יכול להיות שזה היה הטריגר. שלוש פעמים ביליתי בבית לוינשטיין, וראיתי לא מעט מקרים של גירושים על הרקע הזה. אפילו מנהלת אשפוז היום אמרה שאם הייתה צריכה לטפל בבעלה במצב כזה הוא כבר לא היה בעלה. אומנם יצאתי מבית לוינשטיין על הרגליים, אבל עברתי שנה של גיהינום בבית. רמת החיים השתנתה. הצטברו הרבה חובות והיא פשוט לא הייתה מוכנה לקחת חלק באחריות".
"לא ידעתי אם זו בעיה בי או בזוגיות"
אצל בילהה המצב היה מורכב הרבה יותר. היא אישה דתייה, אמא לשלושה. בעבר הייתה נשואה 12 שנה. כבר אחרי הילד השני היא הבינה שמשהו לא בסדר בחייה אבל התקשתה לשים את האצבע על הבעיה. "לא ידעתי אם זו בעיה בי או בזוגיות, חשבתי שאולי זה קשור למגורים או לעבודה, אבל אני שייכת למגזר החרדי ולא העזתי לשאול" היא מספרת.
אחרי שנים של סבל בזוגיות, וטיפול זוגי בהתערבות המשפחה, התברר שבן הזוג שלה סבל מכמה בעיות נפשיות כבר לפני הנישואים. ככל הנראה משפחתו הייתה מודעת לעניין אך אבל הוא לא אובחן באופן רשמי. "הוא היה בדיכאון כרוני. הוא אגרן כפייתי, ולא העזתי לספר לאף אחד כי התביישתי", היא מספרת, "הבית היה מלא בעיתונים בקושי אפשר היה לראות רהיטים. הוא סבל גם מהפרעות אכילה, ופחד שיגמרו לו את האוכל. רק אחרי שעשו לו אבחון פסיכיאטרי, בהוראת בית הדין הרבני הכל התבהר לי. לא הפסקתי לבכות כמה ימים".
אחרי האבחון עלתה בך המחשבה להישאר?
"בית הדין הרבני החליט שאוציא את הילדים איתי לבית הורי. ההורים שלו ביקשו שאחכה שלושה חודשים כדי שייקחו אותו לטיפול פסיכיאטרי, הוא נטל כדורים מאד חזקים. עברה בי המחשבה שאולי עם הכדורים המצב ישתפר, אבל בשלב הזה כבר נגמרו לי הכוחות. גם לילדים לא קל לראות את אבא יושב על הרצפה בוכה, כי הלכתי לים עם חברה".
ד"ר ענת נויברג, פסיכולוגית קלינית מסבירה שהסיבות לפרידה על רקע פגיעה מנטלית הן מגוונות ואישיות. לדבריה, לרקע ולמצב היחסים הכללי יש משמעות בקבלת החלטה כזאת. "באופן כללי ניתן להתבונן על יחסים זוגיים כיחסים עם תנאי. אנשים נכנסים אליהם מתוך כוונה לקבל חווית שיתוף, קרבה, סקס, הבנה, תמיכה וכו'. לכן כשהתנאים הללו לא מסופקים, חלקם נוטים לצאת מהם. תאונה, פגיעה בראש וכו הם מצבים שעלולים להוביל לכך שבן הזוג אינו מסוגל יותר לתת את המענה הנפשי שמראש היה ה'תנאי' לכניסה ליחסים".
ומה העמדה המשפטית לגבי פרידות על רקע חולי? עו״ד אווה (חוה) קליין שטיינמץ ממשרד אלטו א קליין שטיינמץ ושות׳ אומרת כי "אין חוק שקובע שחייבים להישאר עם בן הזוג החולה, אבל יש חוקים דתיים ואזרחיים שקובעים רבדי פיצוי שונים".
- האנשים שהתראיינו לכתבה בחרו לדבר בשם בדוי.