להלן עובדה שמכניסה את זוטות חיינו לפרופורציה: ביקום יש אינסוף כוכבים. אחת ההשלכות האפשריות של עובדה זו היא שבאחד מהם (אולי טטואין, אולי ביטלג'וז) יושב עכשיו חייזר קטן וירוק ומתצפת על כדור הארץ. הוא לומד על השפות שלנו ועל הכתב, על דואר ודואר אלקטרוני, על הטלגרף (ז"ל), הרדיו והטלפון, הטלפון הנייד והטלוויזיה, האינטרנט והסמרטפון, הפייסבוק והוואטסאפ, הטוויטר והאינסטגרם וה-skype. אם יעצור שם, וכל הפעלולים שהמצאנו בכדי לתקשר בינינו הם הדבר הראשון והאחרון שילמד עלינו, הוא עשוי להגיע למסקנה שבני-אדם ממש מחבבים אלה את אלה. או שיחשוב שאנחנו יצורים בודדים, שכמהים לקשר, לחברות.
>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?
כך או כך, בימים שבהם כל האמיתות שחשבנו שאנו יודעים בנוגע לתזונה בריאה מתנפצות בזו אחר זו, ישנה אמת אחת הנוגעת לאיכות חיינו שנותרת יציבה, תקפה ונכונה בקנה מידה אוניברסלי: אנחנו יצורים חברתיים מיסודנו. עשרות שנות מחקרים פסיכולוגיים הראו את הקשר ההדוק בין חברויות לבין בריאות נפשית וגופנית ודרגת האושר.
"בני אדם זקוקים לחברה אנושית", אומרת ד"ר עדית גוטמן, פסיכולוגית ומרצה בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. "בולבי [פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר בריטי, שהתפרסם במחקריו על התפתחות תינוקות, נ.י.] טען שבמדרג הצרכים, קירבה אנושית חיונית יותר ממזון או ממניעת כאב". ואמנם, מחקרים רבים, בין היתר אלו הקאנוניים של בולבי, מעידים על כי חסך במגע חברתי או אובדן של קשר משמעותי, הן אצל תינוקות והן אצל קשישים, קשורים לפגיעות מוגברת לחולי ולתמותה (החל מאשפוז ודיכאון ועד 'תסמונת הלב השבור' וקיצור תוחלת חיים של גברים גרושים)".
הצורך לתפוס מישהו ולהיעזר בו
חברויות חשובות גם בגילאי הביניים – שנות העשרים והשלושים של חיינו, ועד לשנות הששים – כלומר בבגרות. לדברי ד"ר גוטמן, "בבגרות חברויות מכונות 'קבוצת תמיכה' ונחשבות משאב מרכזי בהתמודדות עם לחצים, בשיפור רווחה סוביקטיבית, בריאות פיזית, וגם במציאת עבודה. יש נתונים המקשרים בין צפיפות הרשת החברתית (האמיתית, לא הווירטואלית) לבין רמת הבדידות/אושר".
במה, בעצם, מועילים לנו בני-אדם שאינם אנחנו? "אנשים אחרים," מפרטת ד"ר גוטמן, "הם אמצעי מרכזי להתמודדות עם אתגרי החיים: החל מסיוע אינסטרומנטלי, דרך מועילה לרכישת מידע, וכלה באפשרות לפורקן רגשי. ויסות רגשות באמצעות קשרים קרובים זו אסטרטגיה שמופיעה בינקות ונמשכת לאורך כל מעגל החיים". מה שאנחנו מחפשים בחברות הוא קרייזי שיט פסיכולוגי. "קוהוט [פסיכואנליטיקאי אוסטרי-אמריקני ואבי זרם 'פסיכולוגית העצמי', נ.י.], ממשיכה ד"ר גוטמן, "דיבר על תחושת תאומות כצורך מרכזי, ובאמת אנשים נוטים ליצור חברויות קרובות עם אנשים שדומים להם במאפיינים רבים, מסגנון חיים ועד נטייה לחוש רגשות חיוביים או שליליים. ויניקוט [פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים בריטי, נ.י.] ראה את ה'אחר המשמעותי' כמי שמאפשר לנו לחוש את עצמנו ואף מוציא מאיתנו פוטנציאלים חבויים, בכך שהוא נותן לנו תחושת בטחון 'לשחק' בדיאלוג איתו ברעיונות שטרם פיתחנו במלואם".
"לחוות חוויות יחד זה מאוד מקרב. בכל חוויה ישנו רובד של לחץ ומתח, גם אם הן חיוביות, כי אנחנו פחות מתורגלים בהן והן 'מעלות לנו את הדופק'. ערעור כזה של הבטחון מעורר לפי בולבי את מערכת ההתקשרות, כלומר מעורר את הצורך לתפוס מישהו ולהעזר בו, אפילו רק מעצם נוכחותו".
אולם למרות שחברויות כה חשובות ומפרות, אנשים רבים נוטים להרגיש שככל שהם מתבגרים כך הם מתקשים יותר לרכוש חברים חדשים. מדוע? סיבה אחת אפשרית היא שמשלב כלשהו בחיינו אנו לא נמצאים במסגרות, ובפרט כאלה יומיומיות ואינטנסיביות כמו גן, בית-ספר, צבא, המקילות עלינו לשמר חברויות קיימות ולייצר חדשות. סיבה אחרת אפשרית היא זמן – ולא הזמן המתקצר ביננו למוות, שדווקא היה אמור להניע אותנו להתאמץ יותר למצות את זמננו הקצוב עלי אדמות על ידי מציאת חברויות – אלא הזמן במובן היומיומי של המושג; הזמן המעשי: בין העבודה והלימודים או הטיפול בילדים והצורך להשקעת "זמן איכות" בזוגיות באמצעות כל מיני "דייט-נייטס" לא נותר לנו מספיק זמן לכוסית יין או ספל קפה או אפילו לשיחת טלפון קצרה עם חברים וחברות משכבר הימים.
סיבה נוספת אפשרית היא שככל שאנו מתבגרים, משהו בנו כבה או הופך יותר ציני בנוגע לחברויות חדשות, כמו שאצל אנשים השקועים עד הצוואר בעולם הדייטינג עלול לקרות בנוגע לאפשרות למציאת אהבה רומנטית. או שמא ריבוי אכזבות מהעבר הופך אותנו פחות נועזים ויותר זהירים; או שאנו פשוט הופכים יותר עצלנים. ואולי אף אחת מהסיבות הללו אינה לוכדת את מהות העניין. אמנם, כפי שאומרת ד"ר גוטמן, "הרבה אירועי חיים מרוכזים בבגרות הצעירה, ולכן יש הרבה חברויות מאותה תקופה". ואולם נדיר שחברויות, אפילו כאלה קרובות ו"איכותיות" שורדות לאורך שנים ארוכות. הן נוטות להישחק, להתיישן, לאבד תוקף עד כדי הפיכתן למעיקות.
יתרון אחד בזקנה, ובכלל בהתבגרות, בא לידי ביטוי בהיבט משחרר של סוגית החברויות: אנו פחות ופחות לכודים במסגרות שכופות עלינו קשר עם אנשים שאיננו אוהבים. או, כפי שמנסחת זאת ד"ר גוטמן: "קשישים שומרים על רווחה סוביקטיבית גבוהה על-ידי-כך שהם מנצלים את מעמדם כדי 'להפטר' מקשרים שטחיים ופחות מתגמלים, ומקדישים יותר לקשרים שגורמים להם לתחושות חיוביות. כלומר, עם הגיל פחות מתפשרים על חברויות ויותר מחוברים למי שמתאים לנו, להבדיל ממי שבמקרה למד איתנו בכיתה ח'." משמע, ככל שאנו מתבגרים יש לנו יותר חופש בחירה.
עוד ב-mako בריאות:
>> תפתחו את הראש: 10 הכריכים הכי בריאים שיש
>> "יש לי הקלה עצומה מאז שעברתי ניתוח אף"
>> מה באמת קורה כשזבובים נוחתים לנו על האוכל?
"האחר הרבה פעמים הופך להיות עד לסיפור שלנו על עצמנו, מי אנחנו ואיך נהיינו כאלה- ולזה יש פוטנציאל טוב לשמר את הקשר," אומרת ד"ר גוטמן. "מצד שני אנשים שמכירים את הגרסה הקודמת של עצמנו, כלומר שייכים לפרק מחיינו שהסתיים, מערערים אותנו (את הנרטיב שלנו כמי ש'כבר לא שם') וחברתם פחות נעימה לנו." לעומת זאת אלו הן החברויות החדשות, עם אנשים שמכירים אותנו בגרסתנו הבוגרת וה"אפויה" שעשויות להיטיב עמנו יותר, לאשר לעצמנו סיפור שתואם יותר את מי שאנחנו, כזה שלא נכתב וסופר בימים שבהם היינו לא שפויים מחמת סערות ההורמונים. "החברים שהיו 'כמו אחים' מהטירונות שייכים לפעמים לגרסה קודמת שלנו, שפחות נוח לנו לשחזר," אומרת ד"ר גוטמן, "לעומת זאת בן או בת הזוג, שכן או עמיתה בעבודה הופכים שותפים ליותר חוויות." מכאן, שייתכן שלמרות שנדמה כאילו אנו מתקשים יותר ביצירת ובתחזוק חברויות ככל שאנו מתבגרים, למעשה אנו עושים זאת, רק בצורה מעט שונה.
אנחנו עצלנים יותר
בשני העשורים האחרונים, כניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו השפיעה בצורה משמעותית על האופן שבו אנשים, בכל הגילאים, יוצרים חברויות חדשות ומתחזקים ישנות. ליאור זלמנסון, חוקר אינטרנט באוניברסיטת NYU, מבקש לנפץ מספר רעיונות שגויים שרבים מאיתנו מחזיקים לגבי הרשתות החברתיות: "בוא נשבור את האשליה שפייסבוק הוא של הדור הצעיר, אולי זה היה נכון לפני עשור אבל היום פייסבוק משמשת גם את בני השלושים עד הששים בהיקפים גדולים והולכים, ומפתיע לראות עד כמה מהר הם נכנסו והתרגלו לזה."
כמו כן, הוא מבקש לקרוא תיגר על הרעיון לפיו פייסבוק "הרסה לנו את החברויות": "ראשית, במובנים רבים אנו קצת אחרי ההשפעות של "רשתות חברתיות" ורוב המחקר עוסק כיום בכלים הבאים של הדור הצעיר, שהם יותר בעולם של "מסרים מיידיים". שנית, אני חושב שבגדול פייסבוק לא הורס לנו את החברות אלא משנה את תחזוקת החברויות, ואולי בכך גם את גודל ואופי הרשת החברתית שסביבנו. פייסבוק לראשונה מאפשר תמיכה ותחזוקה של מה שהסוציולוג גרנווטר הגדיר כ"קשרים חלשים" - אותם קשרי נטוורקינג או קשרים מהעבר שאינם אינטימים יותר או לא כוללים פגישות פנים אל פנים. במובן הזה היום האדם לא צריך לעשות הרבה כדי שחבריו ישארו מעודכנים בחייו. השאלה הנשאלת האם חברות היא רק תחלופת אינפורמציה, והתשובה לכך בודאות לא אך אין ספק שזה אספקט משמעותי בתהליך שנקרא "תחזוקת קשר".
האפשרות לתחזק קשרים באמצעות הרשתות החברתיות, לדבריו, אכן הופכת אותנו לעצלנים יותר, כפי שמקובל לחשוב: "לדעתי אנו כבר יותר עצלניים בשימור קשרים והדוגמא הבולטת היא תופעת היום הולדת. פעם היינו טורחים ומתקשרים והיום רבים מסתפקים בכתיבת הודעה על הקיר, ולעיתים אף הודעה גנרית ביותר. אני מכיר לא מעט אנשים שביום ההולדת שלהם סוגרים את הוול שלהם לתגובות כדי להכריח את החברים האמיתיים לא להסתפק בתגובה פומבית על הקיר אלא ליצור תקשורת אישית יותר."
בנוסף, ישנה טענה נפוצה, הנשמעת מפיהם של אנשים הסולדים מכל אותם אמצעי תקשורת טכנולוגיים בני העשורים האחרונים, ולפיה הקשרים הנוצרים באמצעות אמצעים אלו אינם "איכותיים". אולם, כפי שמראה זאת ליאור זלמנסון, סוגית ה"איכות" מורכבת מאין כמוה: "מהו בעצם אותו מושג "חמקמק" שנקרא איכות? אם באיכות אנו מתכוונים לביטוים כנים של הרגשות שלנו אחד בפני השני, אז בפירוש פעילות מסוג זו נצפית גם אונליין וגם בתיווך מחשב, ולעיתים אף אפשר לראות שהמחשב והתיווך הוא שמאפשר את אותו פיתחון לב שהסביבה הפיזית לפעמים מגבילה. אם באיכות הכוונה לשימוש בתקשורת הלא מילולית, אז גם פה לא ברור שקשר סקייפ לא יוצר את אותו דבר שלעצמו. אנשים שמנהלים קשרים אינטנסיביים אונליין מוצאים לעצמם טקסים והרגלים וצורות תקשורת שמעבירות את אותה אינטימיות. זה לא נדיר למשל לשמוע על זוגות המנהלים קשרי סקייפ לונג דיסטנס ועל כך שהם לוקחים את הטבלט או הסלולרי למיטה והולכים לישון תוך כדי שהם צופים אחד בשני דרך המחשב. ובכל זאת, אין למחשב דרך אמיתית להחליף את החום של חיבוק או את האינטימיות שנוצרת במפגש פנים אל פנים של שני גופים פיזיים שהוא צורך אמיתי של רוב האנשים ועל כן קשרים שלא כוללים את האספקט הזה ככל הנראה לא ימלאו את כלל הרצונות של האדם לאורך זמן".
ממשיכים לרכוש חברים בלי לשים לב
מנקודת המבט הפסיכולוגית, מוסיפה ד"ר גוטמן: "יש כמה אקסיומות טקסטבוק כאלה, שריבוי קשרים מחליש את האינטימיות בכל אחד מהם, ושסביב גיל ההתבגרות ה'חבורה' מתחילה לפנות את מקומה לדיאדות, לרוב רומנטיות. אצל בנות זה אמור להיות מוקדם ומשמעותי יותר- חוקרים מסוים טוענים שבנות יותר מכוונות לקשרים מאשר להישגים. היו מחקרים שמצאו שמספר הקשרים החברתיים הקרובים פוחת ככל שמתבגרים. מצד שני היו מחקרים שמצאו שריבוי קשרים של ידידות שטחית מוביל ליותר אושר מאשר שמירה על מעגל מצומצם של חברי אמת קרובים".
לדברי זלמנסון, "אין ספק שאנשים נקשרים ומתאהבים באנשים באופן וירטואלי כל הזמן, באתרי הרשתות החברתיות או באתרי היכרויות. אין לזלזל בעוצמה של חיבור זה מבחינה רגשית. זהו לא עניין חדש של העשורים האחרונים, וההיסטוריה מלאה בחיבורים של חברים לעט ואוהבים שאוקיינוס הפריד ביניהם והכריח אותם לתקשר ע"י תיווך של אנשים ומכשירים. מה שכן, אפשר להגיד שכאשר אנו מתאהבים באישיות וירטואלית, במישהו או מישהי כפי שהם מצטיירים מהקיר שלהם, לא תמיד ברור האם הייצוג הדיגיטלי הוא מי שהם באמת? או אולי גירסה משופרת או פשוט שונה של עצמם? בעולם הוירטואלי הרבה יותר קל לבנות גם פנטזיות על הצד האחר שאינם מגובים במציאות ובסופו של דבר לא תמיד ברור האם אתה באמת רואה את האחר כפי שהוא או בעצם פשוט מנהל קשר עם מה שאתה היית רוצה לדמיין שיש בצד השני".
נדמה, אם כך, כי חשיבותם של קשרים אנושיים לאיכות חיינו היא עובדת יסוד שתמשיך ללוות אותנו, לפחות עד שנבתק מעלינו את כבלי הגוף האנושי שבו אנו לכודים ונהפוך את עצמנו לצורת חיים עליונה, לתודעה אבסטרקטית שקודדה אל תוך מחשב. ואולם אם החיים הם השתנות מתמדת הרי שגם חברויות הן כאלה. האופן שבו חברויות נוצרות ונשמרות עבורינו, כיחידים וכחברה, עובר תמורות, לובש צורות חדשות ככל שאנו משתנים. מה שאנחנו מחפשים מתפתח. הצרכים שלנו מסתעפים לכיוונים בלתי צפויים, והאפשרויות לא רק מצטמצמות, כפי שלא פעם נדמה לנו, הן גם מתרחבות. ייתכן אפילו שאנו ממשיכים לרכוש חברים חדשים בלי לשים לב לכך, או בלי לכנותם כך, מסיבה כלשהי. במילים אחרות, ככל שאנו מתבגרים ממד החברויות בחיינו, כמו יתר הממדים, לא בהכרח הופך קשה יותר; זה פשוט הופך לאחר.