הם מסתובבים בתוכנו, פציעתם אינה נראית לעין, ואז מקרים טרגיים כמו איציק סעידיאן, ששרף את עצמו מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון, או ראובן מגן ז"ל בן ה-27  שנמצא מת בביתו בישוב אלקנה והוכר שבועיים אחרי מותו כחלל צה"ל, שולחים לנו תזכורת מטלטלת.

כ-10%–15% מכלל הנפגעים במלחמה הם נפגעי הלם קרב. על פי נט"ל ארגון נפגעי טראומה על רקע לאומי, בישראל חיים כ-4,000 נפגעים כאלה. המודעות וההבנה להפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית, PTSD הולכת וגדלה. הטיפולים היום כוללים בעיקר שיחות עם מטפלים, כדורים נוגדי דכאון וחרדה, קנאביס רפואי וטיפול בעזרת כדורי הזיה, שתופס תאוצה.  

ב-31 באוגוסט 2017 הכריז ה-FDA על ה-MDMA החומר הפעיל באקסטזי, כטיפול פורץ דרך לנפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית בצעד שמסמל את השדה הטיפולי המתרחב בתופעה הנפשית הקשה. לצד הטיפולים הקונבנציונליים יש גם אחרים, מוכרים קצת פחות כמו טיפול בתא לחץ, טיפול בעזרת כלבי שירות, ומסע התנדבות באפריקה.  

עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >

טיפול בפוסט טראומה בתא לחץ (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

טיפול בתא לחץ

"חשוב לציין שלא מדובר בטיפול תמיכתי, מדובר בטיפול שהמהות שלו היא ביולוגית", אומרת ד"ר קרן דואניס ברק, מנהלת יחידת טיפול בהפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית במרכז סגול בית חולים שמיר, "במחקרים הראשונים טיפלנו דווקא בנפגעות תקיפה מינית שסבלו מתסמונת כאב כרוני, ושם הודגם שיפור בתסמינים שאפיינו את הטראומה, וב-2017 החל המחקר הראשון בלוחמים. היום נמצא המרכז כבר בעיצומו של מחקר שני. ההתייחסות שלנו ל-PTSD היא כאל פגיעה בתפקוד של רקמת המוח. אנחנו יודעים היום שיש מחסום ביולוגי, שבגללו ההצלחות של הטיפולים האחרים מוגבלות. יש רצון טוב, יש משאבים גם בכסף וגם בזמן, אבל אין רקמת מוח שתקבל אותם.

"הטיפול בתא לחץ נועד לשבור את המחסום האנרגטי הזה, ומאפשר ריפוי של רקמת המוח. הטיפול משפר את תפקוד רקמת המוח ודרכה את הסימפטומים אבל יאפשר גם תגובה טובה יותר לטיפולים האחרים. בטיפול בתא לחץ נוצרת החלמה של הרקמה על ידי הגמשה של רקמת המוח".

"בארץ התחילו לדבר על פוסט טראומה רק אחרי מלחמת לבנון השנייה. התופעה הייתה אבל לא היה שיח"

איך זה עובד?

"מגיעים למרכז ועוברים הערכה, טיפול לא פשוט ולא מתאים לכולם. קובעים אם יש התאמה פיזית ונפשית. בין השאר עושים MRI, לעתים גם מיפוי. הקורס הטיפולי מורכב מ-60 טיפולים יום יומיים. טיפול בן שעתיים למשך שלושה חודשים. אנחנו יודעים ממחקרים מקבילים בעולם, שטיפולים קצרים יותר לא יעילים, ולעיתים אף מזיקים. המטרה ליצר שיקום של רקמה וזה יכול לקרות רק אחרי טיפול ממושך. במהלך הטיפול יושבים עד כ-12 מטופלים בתוך תא לחץ. חדרון שנדחס ללחץ של שתי אטמוספרות ונושמים מאה אחוז חמצן. הרבה אזורים במוח משתפרים. אחד האזורים המשמעותיים אזור קדמת המוח שאחראי על ויסות. יש אזור שאחראי על תפקודי הזיכרון שכנראה שותף לזיכרון הטראומטי. יש אנשים שהתוצאות הולכות ומתעצמות שנתיים שלוש אחרי".

טיפול בפוסט טראומה עם כלבים (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

טיפול בעזרת כלבי שירות: "עובדים עם לברדורים וגולדנים"

"השימוש בכלבים לטיפול בפוסט טראומה תפס תאוצה בעיקר אחרי אירועי 11 בספטמבר", אומר אילן פרומקין מנכ"ל העמותה המרכז להכשרות כלבי שירות, "הכלבים של המחלצים היו איתם בהריסות, כשהמחלצים נחו הכלבים נחו יחד איתם. ההבנה שלכלבים יש השפעה מרגיעה בסיטואציה מלחיצה הביאה למחקרים נוספים.  בארה"ב התחילו להכשיר כלבים ללוות אנשים בפוסט טראומה. אני למדתי בארה"ב, והתחלתי ללוות חיילים שחזרו ממלחמת עיראק הראשונה. בארץ התחילו לדבר על פוסט טראומה רק אחרי מלחמת לבנון השנייה. התופעה הייתה אבל לא היה שיח".

טיפול בפוסט טראומה עם כלבים (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

איך זה עובד?

"תמצית העניין היא 'אתה לא לבד', אם אתה נכנס להתקף אתה יודע שיש מישהו שעוזר לך להתמודד. אנחנו קודם כל לומדים את הצרכים של האדם. איך נראית השגרה שלו ואיפה הקושי. אנחנו משוחחים עם המשפחה ועם המטפלים שלו. מלמדים את הכלב לזהות איך הגוף שלו מתנהג כשהחרדה מתחילה לעלות. יש אנשים שהנשימה שלהם משתנה, יש אנשים שיש להם טיקים, וכאלה שפתאום מדברים בקול רם, או האגרופים מתכווצים. המטרה היא לא לתת לך להגיע למקום שבו החרדה כבר לא מאפשרת לך לתפקד. הכלבים פיזית מונעים את הסיטואציה. הם ילקקו את היד, יניחו ראש או יוציאו אתכם החוצה. ההכשרה של הכלבים היא כשנתיים.

"אנחנו עובדים עם לברדורים וגולדנים. מי שמקבל את הכלב חייב להיות גם בתהליך טיפולי, ומאתנו הוא מקבל מעטפת כוללת. אם מישהו למשל רוצה לנסוע עם הכלב לאילת נעזור לו להביא את הכלב למלון באילת. העלות של כלב ותמיכה לעשור היא 150 אלף שקל. מדובר במאות שקלים לחודש, אבל למי שהתרופה הזאת מתאימה זה משנה חיים. יש אנשים שהגיעו אלינו כשהיו במסלול לרווחה, והיום הם מתפרנסים ועובדים. זה לא היה קורה ללא הכלב. חשוב לציין שזה לא כלב לתמיכה רגשית זה הרבה יותר מזה הוא מיועד לאנשים שבלעדיו הם לא יצאו לקניות".

אסיף אלקיים באפריקה (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

התנדבות באפריקה: "שבועיים בתנאים לא קלים"

נושא ההלם קרב, לא זר לאסיף אלקיים, סופר, איש תקשורת ומנהל הפרויקט "20  אלף זריחות", מסע התנדבות באפריקה. כבן של הלום קרב שפועל לא מעט בתחום, נחשף לנושא דרך ארגון הלפאפ-helpapp שמארגן מספר פעמים בשנה טיולי התנדבות לאפריקה. הרעיון להוציא משלחות של הלומי קרב ומתמודדי נפש למסע של שבועיים בטנזניה אפריקה, החל לרקום אצלו עור וגידים לפני כשנה, והמסע הראשון כבר יצא לדרך.

"כבן להלום קרב עם תפקוד מאד נמוך, שהטיפול הרגיל לא אפקטיבי עבורו, הבנתי שמאד קשה להיכנס להליך טיפולי אפקטיבי בארץ כשאתה נמצא במרחב הטראומה", הוא אומר, "הלומי קרב היו אנשים מתפקדים והמסוגלות שלהם נפגעה בן לילה. ההתנדבות באפריקה יוצרת בעצם שני אפקטים - טיפול שהוא לא במרחב הישראלי אלא במרחב יותר מאפשר, רחוק מאד מתזכורת הטראומה. האנשים האלה הופכים ממקבלים לנותנים. הם מגיעים לבית ספר באפריקה, וכל אחד תורם בתחומו בין אם זה חשמל, או שיפוצים, או עם הילדים. במשך שבועיים אתה פוגש ילדים שמאושרים לפגוש אותך זה מאד מעודד את המסוגלות. אבא שלי עדיין נלחם. זה בן אדם שלא יכול ללכת לסופר. הוא עוד לא מוכר כנכה צה"ל. הוא  בכלל לא ידע שהוא הלום. הוא היה מתעורר בלילה צרחות, שובר חפצים, לא מבין מה עובר עליו. אני עובר מולו תהליך של קבלה. הקמתי את כל זה במקור בשביל אבא".

התהליך לא היה קל, בעיקר במישור הטכני, אלקיים היה צריך לאסוף תרומות כדי שלא יצטרכו לשלם, והיה צריך לשכנע עמותות שזה לא מסוכן. בסופו של דבר רתם אליו את עמותת אנוש. "הייתי צריך מסגרת של עמותה. כי יש מגבלות שצריך לעמוד בהם, למשל קנאביס רפואי. יש כאלה שזקוקים לזה באופן קבוע ואין דרך להוציא את זה מהארץ ובוודאי לא לרכוש שם, רק מטפל יכול להגיד לי אם מטופל יכול לשרוד שבועיים בלי קנאביס. זה להוציא לשבועיים אנשים שבקושי יוצאים מהבית".

אסיף אלקיים באפריקה (צילום: פרטי)
צילום: פרטי

"היום אנחנו מבינים כמה רבגוניות יש בהפרעה הזאת, וכמה אנחנו צריכים להיות יצירתיים באופן שבו עושים התאמה בין מטופל בזמן מסוים לבין מה שנותנים"

איך זה עובד?

"קודם כל הצטרפתי למשלחת רגילה לאפריקה כדי לבדוק את השטח. שמתי לב שהלו"ז צפוף מידי, שמפגש עם אנשי בטחון מקומיים יכול ליצור לחץ ובעיה, ראיתי שאין פינה לעבד בה את החוויות. הרעש מסביב יכול להיות בעייתי. בדצמבר יצא פיילוט ראשון עם 51 אנשים המשלחת הגדולה ביותר בהלפ אפ. היו פסיכיאטרים ואנשי רפואה עטפו את האירוע מכל הכיוונים וכמעט שלא היה צורך. היו רגעים של משברים אבל בריאים. אנשים שלא יצאו מהבית שנים עברו חוויה מטלטלת מבחינת המסוגלות. למשל ניר בחור מהשב"ס שנחתך בצוואר מקופסת טונה כמעט עבר לינץ ולא תיפקד. בהתחלה היו לו הרבה תחושות של פחד, הושבנו אותו עם הילדים עם הגב לקיר. יומיים אחר כך הוא ניהל את כל בית הספר.

"אלה שבועיים בתנאים לא קלים. קמים בשבע עד שמונה ארוחת בוקר שמונה וחצי מגיעים לבית ספר מתחילים להתחלק לקבוצות יש כאלה שמשפצים יש כאלה שאחראים על מערכי שיעור. עובדים עד חמש או שש חוזרים לאכסניה לפעילות מסוג אחר כמו סדנאות כתיבה או ערב שיח בסגנון 'סליחה יש לי שאלה',  או פעילויות מסוג אחר. ביולי יהיה פיילוט נוסף".

"אין תרופת פלא שמתאימה לכולם"

הטיפולים האלה כאמור דורשים לצדם טיפולים קונבנציונליים, ודוקטור שלמה מנדלוביץ', מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותא מקבוצת הכללית מסכם: "יש טיפולים חדשים כמו טיפולי חשיפה בעזרת חומרים משני תודעה, אבל מה שחשוב זה קודם כל לדעת לבנות פרוטוקולים שיודעים לתת למטופל ספציפי בזמן ספציפי את הטיפול שהוא הכי צריך. אפשר לחשוב על זה במונחים של כימותרפיה. לא באמת ממציאים חומרים חדשים לכימותרפיה אבל ממציאים פרוטוקולים חדשים. מגלים שאם נותנים תרופות בסדר מאד מדויק שמתאים ספציפית למטופל הספציפי, ברגע ספציפי אפשר להציל את חייו.

"PTSD זאת הפרעה עם דינמיקה מאד משמעותית. ההפרעה בחודש הראשון, שונה לגמרי מההפרעה בשנה הראשונה, ובעשור הראשון. יש לה אופי מתפתח, והיכולת שלנו לדייק את הטיפולים ולייצר פרוטוקולים מדייקים, שבכל רגע נתון נדע מה המטופלים שלנו צריכים. מתי הם צריכים חשיפה, מתי הם צריכים התערבות קוגניטיבית, ומתי ניכנס פה טיפול תרופתי, זאת האומנות הגדולה. היצירה של החליפה המאוד אישית. אף אחד לא דומה אחד לשני. אין תרופת פלא שמתאימה לכולם. אנשים שמגיעים לטיפול בבעיות נפשיות כמו דכאון, הטיפול בהם יהיה זהה אם יגיעו בחודש ראשון או בחודש חמישי. המרכיבים של פוסט טראומה דוהרים בזמן. ולכן הטיפול הרבה יותר דינמי מבחינת סימפטומים ושיטות הטיפול. לעיתים הוא פוגע בבריאות שלמה. אלה אנשים שהיו להם חיים רגילים לגמרי. היום אנחנו מבינים כמה רבגוניות יש בהפרעה הזאת, וכמה אנחנו צריכים להיות יצירתיים באופן שבו עושים התאמה בין מטופל בזמן מסוים לבין מה שנותנים".