שמעתם פעם על אנשים שמפחדים מרעש של כיסאות? כן, זו בהחלט אינה טעות. מסתבר שבין שלל הפוביות המוכרות כמו קלסטרופוביה, אגורפוביה ועוד - יש גם כאלה שסובלים ממנה. אחת מהן היא רוית סלמון שהחליטה לכתוב על זה פוסט. "כשאני שומעת גרירה של כיסא, יש לי דפיקות לב, עוויתות, דמעות ועוד כל מיני הפתעות", היא כותבת בפתיחות, ומסבירה שלתופעה הזאת יש אפילו שם - "מיזופוניה".
"זה מגביל אותי מאוד. בתקופה האחרונה זה החריף משום מה, ואני לא יכולה לשבת בבתי קפה במסעדות, ובכל מקום שיש בו כסאות (אלא אם כן המוזיקה מאוד חזקה, מה שגם בעייתי כי אני רגישה לווליום גבוה), מה שאומר שאני מוגבלת מבחינת מקומות בילוי".
בהמשך הפוסט רוית מסבירה שמה שמפריע לה בעצם הוא צליל החיכוך של הכיסאות ברצפה. "אם הכיסאות מונחים על דשא אמיתי\סינטטי, או על שטיח, אני מסתדרת. גם מקום שיש בו רק ספות או ספסלים עובד".
בסיום דבריה, היא פונה אליכם בבקשה: "אני רוצה לערוך רשימה מיוחדת של מקומות כאלה, שאוכל סוף סוף לקבוע עם אנשים במקומות בחוץ כמו בת אדם ולא רק בבית ובפארק".
רוית, איך הסביבה מגיבה לפחד שלך?
חבריי הקרובים מודעים לזה ומאוד מתחשבים, אבל לפעמים יוצא שלא שמים לב ומזיזים את הכיסא.
איך את מגיבה במקרה כזה?
התגובה שלי יכולה להיות חריפה, ואז הם מרגישים אשמים ושזה בגללם. אני מרגישה כל-כך אשמה שאני גורמת לחברים שלי להרגיש כך לפעמים. גם אם לא אצליח להירפא מזה לגמרי, אני מקווה שלפחות אפתח את יכולת השליטה על התגובות שלי".
חשבת לפנות לטיפול פסיכולוגי?
"אני בטיפול כבר שנים, זה לא משהו שפסיכולוג יכול לעזור בו".