המשקל הפך להיות, שלא בצדק, עדות נוכחת לתכונות אופי ולחוזק נפשי. אנשים עם השמנה הם מושא ללעג בחברה שלנו, ובימים אלו נראה שיותר מתמיד.
הרשת מוצפת בבדיחות של איך ניראה כולנו ביום שאחרי. ניכר שהפחד הגדול של כולם הוא לא מהבריאות, מהמצב הכלכלי או מהאיזון הנפשי, אלא מתרחיש מוחשי ונוראי – להיות שמנים.
אומרים שצרת רבים היא חצי נחמה, אבל בעוד שעבור אנשים רזים זה נראה לגיטימי לקנות עכשיו המון חטיפים ומאפים, ולהזניח קצת את התזונה כדי להתפנק ולהתנחם, עבור אדם עם השמנה זה עדיין נחשב בגדר איסור, מעשה מביש שאין עליו סליחה. אישה כבדת משקל שתקנה גלידה וחטיפים בסופר תעמוד מול מבטים שופטים שאפשר יהיה לראות גם מהמרחק הנדרש של שני מטרים. הגיע הזמן להפנים שהנטייה לאכילה כוויסות רגשי היא מנגנון התמודדות אנושי. ויש מי שמתקשים להתגבר עליו יותר מאחרים, ולא בגלל חולשת אופי.
לפני כשנה הגדירו ארגוני בריאות בארץ ובעולם השמנה כמצב מחלה. המשמעות היא שהשמנה אינה פועל יוצא של בחירה וכוח רצון בלבד, אלא מצב המושפע גם מגורמים נוספים רבים וביניהם גורמים פסיכולוגיים, גורמים סביבתיים ותרבותיים, גורמים גנטיים, אפיגנטיקה (השפעת הסביבה על הגנטיקה), מחלות ותרופות המשפיעות על המשקל, הורמוני רעב ושובע, חיידקי המעי (מיקרוביום), מצב סוציו-אקונומי ועוד. בדיוק מהסיבות האלו, בעוד שרובנו אולי נחווה עלייה של כמה קילוגרמים בודדים במהלך השבועות הקרובים, שנוריד בקלות עם החזרה לשגרה, ישנם אנשים שעבורם כל יום ההתמודדות עם אוכל הוא מלחמה.
כאשר נוספת על זה תחושת אשמה ובושה על המשקל העודף, גדל הקושי לפעול לשינוי והתוצאה תהיה דיכאון, חרדה, תחושת ניכור חברתי ופגיעה בערך העצמי. ומה עושה אדם שמתמודד עם רגשות שליליים? הוא פונה לאוכל כנחמה, כפי שכולנו חווים בימים האחרונים.
נכון, אפשר לפעול אחרת, אבל ישנם אנשים שעבורם זה טבע שני לא להרגיש רעבים ולבחור תמיד את האוכל הנכון, לצאת להליכה כשעצבניים ולהשאיר בצלחת כששבעים, ויש אנשים שעבורם הגוף צועק אחרת, והראש כל הזמן נלחם. אצל אנשים עם נטייה להשמנה תגובת המוח לחשיפה למזון שונה, ולכן הם חווים כעת יותר טריגרים שעלולים להביא לעלייה במשקל. זה לא רק עניין של כוח רצון והחלטה, אלו תגובות פיזיולוגיות לחשיפה למזון ולאכילה, ששונים מאצל אנשים עם נטיה טבעית לרזון.
ויש גם אנשים שהם בריאים, עושים ספורט, אוכלים תזונה מאוזנת, ובכל זאת הם בעודף משקל, לא עומדים במראה שעליו החלטנו כחברה שהוא אידיאל היופי הבלעדי, אבל רחוקים מהזנחה עצמית או ממחלה. בסופו של דבר, אי אפשר להניח מהמראה החיצוני של האדם שמולנו מה הוא אוכל או עם איזה קשיים הוא מתמודד. ולמרות זאת בכל יום, ובימים האלו יותר מתמיד, אנשים עם השמנה סובלים מסטיגמות ומבאדי שיימינג רק בגלל מבנה גופם.
עוד על נגיף הקורונה:
>> אז מה הבידוד החברתי הזה יכול לעשות לנו?
<< איך להתמודד עם לחץ בזמן קורונה?
>> 6 טיפים לחופש מאוכל
השמנה היא מצב שפוגע באיכות החיים. מדובר בהתמודדות שדורשת תמיכה, בדיוק כמו שחולה סוכרת זקוק לעזרה מקצועית באיזון הסוכר, ושחולה צליאק זקוק לעזרה בסוג האוכל שנמצא מולו. גם בימים אלו חשוב לזכור שיש מה לעשות. המדע והרפואה, כמו גם הפסיכולוגיה, יודעים היום יותר מבעבר איך ניתן לעזור בהתמודדות עם השמנה באמצעות ליווי של אנשי מקצוע המתמחים בטיפול בהשמנה, ובמידת הצורך שימוש בכלים תומכים ובהם תרופות. וכדי לעזור בתקופה הקשה זו, מומלץ לנו כחברה להניח לשיפוטיות ולסטיגמה, ולהיות יותר מכבדים כלפי אחרים, אנחנו לא באמת יודעים עם מה הם מתמודדים.
>> כך תשמרו על תזונה נכונה בימי הסגר
אז נכון, כולנו בורחים להומור במצבים של חרדה וחוסר וודאות, וטוב שכך. אבל אולי בפעם הבאה שאתם מעלים בדיחה לרשת, תפגינו מעט סולידריות, ותשתדלו שהיא לא תהיה על חשבונם של אנשים שמתמודדים עם קושי אמיתי. ובכלל בבחירה בין המקל לבין הגזר, במקום מוטיבציית הפחדה של איך ניראה אחרי, כדאי להשתמש במוטיבציה חיובית של כמה חשוב לעשות פעילות גופנית עכשיו.
* יפית קסלר, דיאטנית קלינית בריאטרית, חברה באגודה למען אנשים החיים עם השמנה.