לפני לא הרבה שנים אסור היה לנקוב בשם של מחלת הסרטן בקול. "יש לו את המחלה", היו לוחשים, שאיש לא ישמע. וכמו במחלות פיזיות כך עוד יותר בכל מה שקשור להתמודדויות נפשיות - אף אחד לא אמר דיכאון, אף אחד לא אמר חרדה, ואף אחד לא אמר מחלת נפש. במילה אחת, בושה.
הדברים מתחילים להשתנות, ומי שנותן דחיפה לשינוי, אלו המפורסמים שחושפים בתקשורת את התמודדויותיהם השונות, הפיזיות והנפשיות. זה קורה בעולם, זה קורה גם פה. וכן, זה מייצר שינוי.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
ב-1991 הכדורסלן מג'יק ג'ונסון חשף שהוא נשא של נגיף ה-HIV נגיף האיידס, וניפץ לא מעט סטיגמות. אנג'לינה ג'ולי חשפה בטור אמיץ ל"ניו יורק טיימס" כי עברה כריתת שד כפולה לאחר שנשאה את גן ה-BRCA שמעלה בצורה משמעותית את הסיכויים לפתח סרטן שד וסרטן שחלות. בעקבותיה, נשים רבות ברחבי העולם נחשפו לנושא. מאמן הכדורסל דיוויד בלאט הוציא מהארון את מחלת טרשת נפוצה, ממנה הוא סובל ועורר מודעות למחלה. הזמרת דמי לובאטו חשפה שהיא סובלת מהפרעה דו קוטבית, קים קרדשיאן לא התביישה לדבר על מחלת הפסוריאזיס (כולל פרסום תמונות לא מחמיאות ברשתות החברתיות), ואלן דג'נרס, ג'ים קארי, בראד פיט סיפרו שסבלו מדיכאון.
"אני משחררת נשים רבות שלא יודעות שזאת אופציה"
גם בארץ לא מעט מפורסמים דיברו בפתיחות על השברים הפיזיים והרגשיים של חייהם, והוציאו לא מעט אנשים מארון הבושה. אחת הבולטות היא נופר אילון, מייסדת להקת מיומנה. אמנית כוראוגראפית, מנטורית ומרצה. בגיל 33 חלתה בסרטן השד וגילתה לראשונה שהיא נשאית ה-BRCA. היא עברה כריתה חלקית, טיפולי כימותרפיה וניתוח להוצאת השחלות. לפני שנה בגיל 49, חלתה בסרטן חדש מאותו הזן, והחליטה לכרות את שתי שדיה ללא שחזור.
באוקטובר 2020 הצטלמה אילון לשער מגזין "לאשה", בחזה חשוף ועוררה גל תגובות בארץ ובעולם. במקביל יצאה עם סדרת הרצאות בשם "מי צריך חולצה בכלל", על שבירת מוסכמות וחופש בחירה. "זה נושא חשוב ואני רואה בזה סוג של שליחות", היא אומרת. גם כשעברה את הסרטן בגיל 33 שיתפה כמה שיכלה, הסתובבה עם הקרחת, ולכל מי ששאל ענתה בלי להסס "זה מהסרטן ומה התירוץ שלך?".
כשהמפורסמים הופכים את מחלות הנפש לנורמליות
למה לשתף?
"אני דוקומנטריסטית בדם. יש ארבעה סרטים עלי, עשיתי "מחוברים", יש לי טור אישי שכתבתי ב'ליידי גלובס', ועכשיו הסטוריז באינסטגרם. אני מחויבת להקרין את האמת החוצה. כשהגיעו התוצאות והן לא היו טובות, עברתי טלטלה מאד גדולה אבל הדבר הראשון שעשיתי, היה ליצור קליפ. לא ידעתי אם זאת תהיה היצירה האחרונה שלי או דוקו. אני לא אדם שמתחפר במערה. לא מתביישת בשום דבר שעברתי. יש ימים שאני מרגישה מאד חלשה, אבל הכל בחוץ. אני לא עושה את זה כי אני ידועה, אולי אני ידועה כי אני עושה את זה".
ידעת שהתמונה וכל השיח יעשו כל כך הרבה רעש?
"אני יזמתי את השער בעיתון. הרגשתי שלמרות כל הדיבורים, כל עוד לא ממש אשים את זה בפרונט, לא אצליח לנרמל את זה ולשחרר את עצמי מלהסביר את הבחירה שלי. בזה שאני משחררת את עצמי, אני משחררת נשים רבות שלא יודעות שזאת אופציה. ידעתי שזאת תהיה שליחות. לא ידעתי שזה יתפוצץ בעולם, שזה יתורגם ל-22 שפות, ושאני אבלה את השנה בלהתראיין, להתכתב ולהכיר נשים מכל העולם, מדובאי דרך ונצואלה השמרנית, קנדה וסין. זה היה אקט לא קונבנציונלי שהפך לשיח על חופש בחירה, על יופי חדש, ועל הזכות לאהוב את מי שאת, זה לא היה שיח על המחלה. היום אני לא יכולה ללכת ברחוב בלי שיעצרו אותי כל כמה מטרים, עם סיפורים מכל הסוגים מ'נתת לי כל כך הרבה כוח שהחלטתי להיפרד מבעלי', ועד 'בואי תיראי הורדתי שדיים בזכותך'.
היו תגובות שהפתיעו אותך?
"כן, שנשים צעירות ראו בי מודל לנשיות, וזה נותן להן המון כוח. הן רואות בי משהו משוחרר, אני בלי שדיים ואני מרגישה מהממת, אני רוקדת, יש לי חבר בן 32 ואני עפה על החיים. אבל גם הקושי לא מוסתר. הייתה אשה מבוגרת שכתבה לי שכל חייה הסתירה שאין לה שדיים, ופתאום הרגישה משוחררת וסיפרה על כך לנכדים. נתתי קול למישהי שהייתה בכלא של עצמה. לכרות איבר זה דרמטי. לוקח זמן לעכל את זה, וכל עוד אני יכולה לחשוף את זה ולנרמל לנשים את הבחירה הזאת. להרגיש נוח בגוף שלהן. זה נפלא".
בימים אלה נופר אילון, עובדת על הרצאה שתצא בחודש מרץ, "אני קוראת לזה הרצגה" היא אומרת, "פורמט שבו אני מציגה את הגישה שלי ליצירתיות וחופש בכל דרך שאני יכולה מוידאו ארט, מוסיקה וגם שיח".
"הקפאתי זרע ליתר ביטחון"
השחקן מייק בורשטיין, גילה בבדיקה שגרתית שהוא חולה בסרטן הערמונית, שלוש שנים אחרי שאשתו נפטרה מסרטן השחלות, זה היה לפני 23 שנה. מאז החליט להפוך ל"שגריר" המחלה. "אם לא היו מגלים לי את זה בזמן, לא הייתי מדבר אתך היום", הוא אומר. "גיליתי את זה בבדיקה שגרתית שאני עושה מידי שנה מאז גיל 40. באותה בדיקה גורלית עשו לי בדיקת PSA, בדיקה דם מומלצת לכל גבר מעל גיל 50. בדיקה שיכולה לתת סימן אם יש פעילות סרטנית בערמונית. עשיתי את מה שהכי לא מומלץ לעשות. חיפשתי על זה בגוגל, יצאתי לגמרי מבולבל, שלא לומר מבוהל. זה שיגע אותי. הרופא המליץ לי לנתח ולהיפטר מזה כשזה עוד קטן".
בורשטיין ניהל אז זוגיות עם חברתו ציונה, שלימים הפכה אשתו, הוא חשף בכנות את החשש שיש לגברים רבים מעקרות ואימפוטנציה כתוצאה מניתוח. "אז עוד לא היה את הרובוט "דה וינצ'י" שמבצע את ניתוחי הערמונית בניתוח רובוטי פולשני זעיר", הוא מתאר, "אז היו חותכים את הערמונית יחד עם העצבים, והיה סיכון לעקרות ואימפוטנציה. אותי ניתחו בשיטה חדשה ללא מגע בעצבים. היו לי 2 ילדים ולא תכננתי יותר, אבל הקפאתי ליתר ביטחון זרע".
באיזה שלב הרגשת שאתה רוצה לשתף?
"קיבלתי הצעה לככב במחזמר על אל ג'ונסון. לא רציתי שהמפיקים ידעו שאני עובר את הניתוח, שבוע לפני טיסה לניו יורק, אז בימים הראשונים לא סיפרתי. האגודה למלחמה בסרטן בישראל ביקשו ממני לדבר בכנס על חשיבות הבדיקות. דיברתי על מה שעבר עלי, וציונה דיברה על הצד המטפל. בלעדיה לא יודע איך הייתי עובר את תהליך ההחלמה. מאות גברים מתים היום מהמחלה רק בגלל שלא נבדקו, המאצ'ו הישראלי פשוט מסרב לעשות בדיקת דם מצילה חיים".
מה עשתה החשיפה שלך?
"המטרה היא לתת השראה, גם לגברים וגם לנשותיהם. שיבינו שזאת לא בושה, להפך. זאת אחריות כלפי עצמך וכלפי המשפחה שלך ללכת פעם בשנה ולהיבדק. אגב אחד מילדיי עבר את הבדיקה בגיל 40 בגלל ההיסטוריה המשפחתית, והסתבר ש-60% מהערמונית שלו נגועה. הוא עבר כבר ניתוח קל יותר".
איזה תגובות קיבלת?
"בעיקר מנשים שהודו לי שגיליתי אחריות לצאת בפומבי. הן שלחו את הבעלים שלהם להיבדק. זה נותן לי המון סיפוק לעודד גברים לעשות את הדבר הנכון. זה עושה להם משהו לשמוע ממישהו שעבר את זה, מישהו שהם מכירים. אני משתמש במוניטין שלי לטובה, להציל חיים. מחלה זאת לא בושה".
בורשטיין, אגב, מרגיש מצוין, תודה ששאלתם, בימים אלה הוא עסוק מעל הראש בלוס אנג'לס בבימוי ודיבוב לאנגלית של סדרות זרות של נטפליקס ביניהן הישראלית "פאודה". "גיליתי קריירה חדשה", הוא אומר, "היום הדיבוב הוא מאד מקצועי, אני בוחר את השחקנים הכי טובים. זה שינה את כל הגישה לדיבוב. אנשים יושבים בבית עם האייפון והאייפד. לא רוצים לקרוא כתוביות".
"כמעט לכל הנשים שעברו לידות, יש את זה"
אשלי וקסמן בקשי, אשת העסקים, יוצרת התוכן, וכוכבת הרשת מבינה לגמרי את חשיבות החשיפה של מפורסמים, והשפעתם על הסביבה. עם 300 אלף עוקבים ביוטיוב ומספר דומה של עוקבים באינסטגרם, היא מגיעה ללא מעט אנשים, ולחלוטין עושה שינוי. לפני כמה שנים חשפה את בעיית האקנה ממנה סבלה, דיברה באומץ לב על הגוש שהוציאו מהשד שלה, ולפני כמה חודשים עשתה זאת שוב ושיתפה את מאות אלפי העוקבים שעברה ניתוח לתיקון היפרדות שרירי בטן - דיאסטזיס רקטי, בקע טבורי ומתיחת בטן. היא העלתה תמונה של הבטן החבושה ולא הסתירה דבר. נשים רבות כלל לא מודעות לתופעת הפרדות שרירי הבטן אחרי לידות. החשיפה של וקסמן ללא ספק תרמה לא מעט.
איך גילית?
"אחרי הלידות (ארבעה ילדים) תמיד חזרתי לעשות ספורט. עשיתי המון כפיפות בטן ותרגילים לחיזוק שרירי הבטן ושום דבר לא עזר. אחרי הלידה הרביעית הגעתי לפיזיותרפיה בגלל משהו אחר. הפיזיותרפיסט המליץ לי להפסיק לעשות כפיפות בטן. ירדתי המון במשקל 25 ק"ג אבל הבטן בלטה יותר ויותר. במצב של היפרדות השרירים, הסתבר לי אחר כך, ככל שהשרירים יותר מתחזקים הם יותר בולטים. בתחילת השנה בניתוח להסרת גוש מהשד, שהיה מעורב גם פלסטיקאי, שאלתי אותו מה קורה עם הבטן. הוא הסביר לי שיש לי הפרדות שרירים. זה מה שמבליט את הבטן החוצה. הייתי צריכה ניתוח, היו לי גם הרבה עודפי עור ועל הדרך עשו לי מתיחה של העור.
התחלתי לקרוא על הנושא, והבנתי שכמעט לכל הנשים שעברו לידות, יש את זה. אם בשלב מוקדם עושים פיזיותרפיה ונמנעים מתרגילים כמו כפיפות בטן אפשר להימנע מניתוח. לצערי רוב מאמני הכושר בכלל לא מודעים לזה. מלבד הצד האסתטי שמאד חשוב בעיקר לנשים שעושות ספורט, שומרות על תזונה ולא מבינות למה הן עדין נראות בהריון. אבל יש גם פן בריאותי - קיים קשר בין היפרדות בטנית לתפקוד ירוד של שרירי הבטן ושרירי רצפת האגן. זה יכול לגרום לכאבים חזקים בגב התחתון. אצלי זה החמיר לבקע טבורי. מסתבר שיש לזה קשר גם לעצירויות. מבחינת הגוף זה לא תקין".
אשלי וקסמן בקשי עברה ניתוח בחזה
כמה מודעות גרם הפרסום שלך?
"פיזיותרפיסטיות מאמנות כושר שמומחיות לכושר אחרי לידה כותבות לי 'אין לך מושג איזה שירות את עושה לנשים. הן לא יודעות שזה קיים בכלל'. כשמתחילים לעשות ספורט אחרי לידה יש מחשבה כזאת של 'נעשה את זה לאט', אבל זה לא העניין. יש בפירוש תרגילים שפשוט אסור לעשות, כי הם גורמים להחמרה. נשים צריכות לדעת לבקש מרופא המשפחה אולטרסאונד שיבדוק את שרירי הבטן. מספיקה הידיעה כדי ללכת לפיזיותרפיה, ולברר אילו תרגילים מותר ואילו אסור לעשות. חשוב לעלות מודעות ולהראות לאנשים שכולנו בני אדם וכולנו מרגישות חוסר בטחון על אותם דברים. אם אנשים כמוני לא יעלו את המודעות מי יעלה".