מה אם הייתי אומרת לכם שהאישיות שלכם היא "המכשול" שלכם? רגע לפני שאתם מתקוממים, אני אסביר ואנמק. גם אני עד לפני כעשור, האמנתי ש'אני' זה הגוף שלי, ההישגים, החומר, הנכסים, הדברים שאני צוברת, בקיצור – אני זה "הדבר האמיתי". אלא שאז התגלו בפני כמה אמיתות שהפכו את התפיסה שלי על פיה, וגילויים חדשים שהרחיבו את ה"אני" הרבה מעבר לסך המנגנונים האישיים שלי.
האישיות שלנו אמנם טומנת בתוכה מתנות, כישורים ויכולות מדהימות, אך כמו בכל דבר בחיים, למטבע יש שני צדדים, וצדו השני של האור, הוא תמיד צל. ביחד הם מרכיבים את התמונה המלאה, ובלעדי השילוב ביניהם העין שלנו כלל לא הייתה קולטת תמונה וחיים. כך שהצד השני של כל הטוב הזה באישיותנו, מחזיק את השדים הפנימיים, הפחדים, החרדות, ומנגנוני ההגנה שקיבלנו בנדוניה. האישיות שלנו היא הסל המכיל את כל אלו. ושלא תטעו, לכל דבר יש תפקיד, כל פסיק ושורה בתכנות שלנו, מכוונים להפריע ולאתגר אותנו, ומנגד, להצמיח ולחשל אותנו. להוביל אותנו אל המתנות, המתוכנתות גם הן, "בילד אין" בתוכנו.
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
נעים מאוד, דיכאון חורף!
מספיק שריחות הסתיו באוויר, וקצת פחות אור שמש, ואני כבר מתכנסת לתוך המערה שלי. חוץ מלהגות, למדוט ולבשל מרקים - לא בא לי כלום. כל המטאור הקיצי שאני, זה שמעיף פרויקטים בקצב של טיל בליסטי, נעלם ואיננו. לא פרויקטים, לא הרפתקאות, ואפילו לא אנשים. המון תחושות עמוקות, קשות ורואות שחורות.
הדיכאון שלי, או השריטה הייחודית של כל אחד ואחת מכם, הם לא יותר מתכנות. ולא סתם תכנות, אלא מדויק וגאוני. מבחינת ההיגיון הלוגי, אנו רוצים להיפטר מהקושי והסבל, לשם מה צריך את כל השחור הכואב הזה? אלא שגם התכונות הפחות זוהרות באישיות שלנו, חיוניות ומהותיות לחיינו. קחו אותי לדוגמה, ללא הדיכאון חורף המכנס אותי פנימה, ככל הנראה הייתי עובדת במרץ ומלאת אנרגיות כל השנה. ואת האמת? זה לא נשמע לי כל כך רע. יודעים לאיזה קצב הייתי יכולה להגיע לולא היה חורף פעם בשנה?! אלא שבחקירה עמוקה וכנה עם עצמי הבנתי שעצם ההתכנסות והדעיכה בעונה זו של השנה, מאפשרת לי לצלול למחוזות עמוקים שבקיץ למי יש זמן לבקר שם.
ממרום 41 שנותיי, גיליתי שהחורף הוא אחד המתנות הגאוניות אליהן תוכנתתי. כשאני מוותרת על ההתנגדות ומתמסרת בכניעה לדביבון שאני, אני יוצאת באביב עם התובנות הכי עמוקות וצלולות, ובד"כ גם מצוידת בפרוטוקול טיפולי כזה או אחר.
אל תדאגו, אני לא מנסה לשווק לכם דיכאון חורף. ברור לי שיש לכם את "השריטה" הייחודית שלכם. אני בסה"כ מנסה להעביר כאן נקודה: לכל דבר במשחק המדהים שנקרא "חיים" יש תפקיד. גם אם הוא לא תמיד נעים, הוא מדויק. גם החלקים הפחות סקסיים באישיותנו נחוצים להתפתחותנו. הם שלנו "מהבית", עזר כנגדנו.
לא מספיק מרוצים מעצמכם? אתם לא לבד
האישיות שלנו, הבחירה אצלנו
שיטת המטאיזם שייסדתי, סייעה לי להבין כי הדיכאון הוא לא אני, בדיוק כמו שההישגים וההצלחה, הם לא אני, הם בסה"כ חלק מהאישיות שלי. אנחנו הרבה מעבר לסך החלקים שאנחנו. תודעה רחבה, רוח גדולה, הנצח בכבודו ובעצמו.
היום בחרתי ללבוש גלביה לבנה (ממש מפתיע...). האם אני גלביה? ברור שלא. גם לא החזייה שאני ממעטת ללבוש בחורף או בגד ים שזה עתה אפסנתי עד הקיץ הבא. אלה מגוון בגדים העומדים לרשותי להתעטף בהם על פי צורך ובחירה. כך בדיוק אנחנו "לובשים" את האישיות שלנו, את סל התכונות והדפוסים העומדים לרשותנו.
כשם שאני בוחרת איזו גלביה לבנה אלבש היום, כך עומדת בפני הבחירה אילו קווי אישיות אתעטף בהם היום: הדכדוכית? הקיטורית? החיונית? אולי זו שמרשה לעצמה גם וגם? פגיעות נדמה לי שקוראים לה. הבחירה בידיים שלנו! זה כל מה שאני מנסה לומר.
דע את עצמך
זו הבנה גדולה שצריכה זמן עיכול והפנמה. הכי חשוב לזכור זאת כשאנחנו תחת סערת רגשות וברגעי חשכה ושכחה. לשם כך חשוב להתאמן בזיהוי האשליה, המניפולציה האישית שהיא ה"אישיות" שלנו. להכיר אותה טוב טוב, כך שמיד כשהיא מרימה ראש, אנחנו זוכרים היטב שאלה רק סיפורים שקריים, וכמובן לא הולכים שבי אחריהם.
כשהכרתי את אשתי, לפני קרוב ל-10 שנים, החרדות שלה היו תוקפות אותה בעורמה וחודרות דרך הדלת האחורית של הלא מודע, ומקרינות לנגד עיניה תמונות זוועה וסרטי אימה שלא יביישו את טובי הבימאים. כשהיא הבינה שזו הצורה בה מתגלמת האישיות השקרית שלה, אט אט היא הפסיקה להיבהל מהתמונות הקשות, וכיום, קרוב לעשור, היא צריכה להיות במחזור עצבני כדי שתמונה שחורה תצליח להערים עליה ולחדור למוחה.
אין כלום בחוץ!
ההבנה שאין כלום בחוץ, האנשים, הבית, העבודה - הכל קורה בתוכנו פנימה, היא השלב הראשון בדרך להתעלות מעל האישיות שלנו. לא בכדי זהו העיקרון הראשון בתפיסת המטאיזם. אמנם החיים נראים לנו מאד מוחשיים, אנחנו יכולים להישבע באמיתות הדברים ששמענו או ראינו. אך כשמבינים שהכל סרט, אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לסמוך עליו ועל הפרשנויות שלו-שלנו. המוח משטה בנו, וחשוב להיות ערים לכך ולא להיסחף. ההבנה שהכל מתחולל בתוכנו היא המפתח שמאפשר לעשות את הקפיצה.
עבודה פנימית דורשת תרגול. ולכן בסיכום הדברים, הנה 3 נקודות המפתח על מנת לא "ליפול בפח" המניפולטיבי של האישיות שלכם, ומשם להתרחב ולהבין את ממדי הרוח שאתם:
- זה לא אמיתי, זה קורה בפנים - לזכור לזכור לזכור. כל דרך של תזכורת שתעזור לכם תעשה את העבודה; פתקים באמבטיה, תזכורות בנייד, וכדומה.
- גם הצל, החבלה והרע הוא לצורך- אין מה להיבהל ולהילחם, התבוננו בדפוסים הכואבים, תנו להם מקום, נשמו לתוכם ואט אט תבינו את התועלת הגאונית שהם מפיקים.
- מצאו את נקודת האפס בתוככם. המקום היציב, השקט והבלתי משתנה בתוככם. הדרך הפשוטה היא לתרגל מדיטציה. ככל שתתרגלו שהייה ב"נצח", כך הוא יהיה עבורכם זמין לחזור אליו בכל עת ועיתוי. ככל שתפגשו את עצמכם מעבר לאישיות, תדעו שיש לכם לאן לחזור, הביתה.
פריידי מרגלית - חוקרת תודעה, מייסדת תפיסת "המטאיזם" ועומדת בראשה של קהילת "מרחב מודעות". לפודקאסט "שיחות בגן עדן" לחצו כאן