מה הדבר הכי מעצבן בלקלף בננה? נכון, הרגע הזה שמתגלה בפנים אזור רקוב שאפילו סבתא שלך כבר לא מנסה להעמיד פנים ש"מה, זה דבש". אבל ממש במקום השני נמצאים החוטים המוזרים האלה שתמיד מתגלים על הבשר של הפרי, כי לקלף אותם ולהיפטר מהם זה עסק דביק ולאכול אותם זאת הרי לא אופציה – נכון?

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

אז זהו, שמאוד לא נכון. החוטים הגידיים האלה אינם חלק מהקליפה שמסרב להתקלף: הם חלק מהפרי, וחלק שיש לו ערך תזונתי ובריאותי לא מבוטל בכלל. אתם בטח מנחשים לבד ש"חוטי הבננה" הם לא באמת חוטים; אלה צרורות שִיפָה ואתם רוצים לאכול אותם.

השיפה היא חלק ממערכת חכמה שתפקידה לשנע את החומרים שהצמח (ובמקרה הזה הפרי) ניזון מהם – השיפה היא רקמה שבה נעים הסוכרים שנוצרים בתהליך הפוטוסינתזה, ורקמה אחרת ששמה עֵצָה מובילה מים ומינרלים. במילים אחרות, המערכת הזאת מכילה את מה שהבננה שלכם אכלה כדי להיות מתוקה ומזינה.

עוד ב-mako בריאות
>> האימון שישרוף שומן תוך חמש דקות בלבד
>> למה גוגל יצרה 20 מיליון יתושים במעבדה?
>> תציצו במראה: האם יש לכם נמשים בעיניים? 

הרבה אנשים שונאים את "החוטים של הבננה" – יש ברשת לפחות בלוג אחד שמנסה להוכיח שהם השטן – אבל הפרופ' לכימיה ניקולס גיליט, סגן נשיא לענייני מחקרי תזונה ב-Dole Nutrition Institute, הבהיר ממש לפני שבועיים בראיון ל"האפינגטון פוסט":  "זה רק הגיוני שלצרורות השיפה יהיה ערך תזונתי ייחודי. יש להם ייעוד ומבנה שמאפשר להם למלא את הייעוד הזה, וזה מתבקש שההרכב התזונתי שלהם יהיה שונה מזה של בשר הבננה. סביר מאוד שהם מכילים סיבים ספציפיים הדרושים לפעילותם, והערך התזונאי שלהם לאדם הוא בהתאם".

בקיצור, מכירים את הנודניקים שאומרים לכם לא לקלף את התפוח כי כל הערך שלו זה הקליפה? אז כנראה שזה אשכרה נכון לגבי החוטים האלה של הבננה. 

via GIPHY