אכילה רגשית מוגדרת כאכילת יתר שלא בתגובה לרעב, אלא למצב רגשי. אכילה רגשית אינה הפרעה נפשית. רובינו מוצאים עצמנו לעתים אוכלים בתגובה למגוון של רגשות כמו עצב, שעמום, שמחה, או חרדה. לא סתם הומצא המושג "אוכל מנחם". עם זאת, אכילה רגשית מהווה בעיה אם אכילה היא המנגנון המרכזי שדרכו אנו מווסתים את הרגשות שלנו. במצבים אלו, כשאכילה רגשית הופכת להרגל, היא מהווה סיכון להשמנת יתר והפרעות אכילה.
אכילה רגשית בילדים נובעת בעיקר מתהליך למידה מההורים. מחקרים מראים כי אכילה רגשית נפוצה יותר בקרב ילדים שהוריהם נוטים לסייע להם לווסת את רגשותיהם דרך מתן אוכל (למשל, לתת לילד שוקולד כשהוא קיבל מכה). לרוב, האוכל שמסייע לווסת את הרגש הוא עתיר קלוריות (מלפפונים פחות מנחמים מסתבר). תקופת הבידוד בזמן הקורונה מעלה את הסיכון לאכילה רגשית בקרב ילדים באופן כללי ואלו עם נטייה מוקדמת לאכילה רגשית בפרט. ראשית, הבידוד יכול להגביר מגוון חוויות רגשיות כמו חרדה סביב הווירוס עצמו והשלכותיו, בדידות עקב הריחוק החברתי, שעמום לאור שהות ממושכת בבית, כעסים סביב קונפליקטים מול האחים או ההורים. שנית, האוכל זמין, קרוב ומפתה יותר מתמיד. השילוב בין עלייה ברגשות שליליים וזמינות אוכל עתיר קלוריות בהחלט מעלה את הסיכון לאכילה רגשית בקרב הילדים והוריהם. לאור האמור, אין זה מפתיע שמחקר שערך מכון מאיירס גוינט ברוקדייל על שינויי הרגלים בציבור בזמן תקופת הקורונה, הראה כי 64 אחוז מהמשיבים שלהם ילדים בני פחות מ־18 ציינו שכמות החטיפים או הממתקים שילדיהם אוכלים גדלה.
בימים אלו אנו צפויים לחזור אט אט לשגרה. עם החזרה לשגרה ולהרגלים היום יומיים שלנו ושל ילדינו, כדאי לשים לב שהרגלי האכילה גם מתאזנים. אכילה רגשית בהחלט יכולה להפוך לסוג של הרגל חדש וראוי לשים לב לכך שכן אכילה רגשית הינה גורם סיכון להשמנת יתר. כמו כן, מחקרים מראים כי צריכת מזון עתיר שומני יכול לפגוע במוח עוד לפני עלייה במשקל.
המוח של האדם ממשיך להתפתח אחרי הלידה, ההתפתחות הזאת לא מוגבלת לגיל הילדות אלא נמשכת עד גיל עשרים וחלק מהאיזורים אף מבשיל בסוף שנות העשרים. משמעות ההתפתחות המאוחרת היא שכל מצב שמוציא מאיזון הומיוסטטי הן כתוצאה מאתגר סביבתי, כגון חשיפה לסטרס או חשיפה למזון לא בריא, עלולה להשפיע על ההתפתחות התקינה של המוח. אי לכך, מוחם של צעירים הוא הרבה יותר רגיש מאשר מוחם של אנשים מבוגרים, בגלל ההתפתחות המאוחרת.
המחקרים המעבדתיים שלנו המתמקדים בהשפעות חשיפה לסטרסורים שונים בגיל מבוגר (אחרי שהמוח הבשיל) לעומת ההשפעות על מוחם של צעירים מראים תגובת לחץ שונה לגמרי. המנגנונים שמפועלים כתגובה לחשיפה לסטרס נמצאו כחופפים למנגנונים שפועלים בעקבות צריכה של מזון עתיר שומן (יותר מ 40% שומן), מה שמחזק קשר בין שתי התופעות. המשמעות היא שהתגובה הפיזיולוגית למצב לחץ והפעלת ציר הלחץ במוח זהה לזו שהמוח מפעיל בעקבות מזון עתיר שומן.
המחקרים האחרונים שלנו מצאו שבחיית מעבדה צעירה (שמבחינה התפתחותית מקבילה לגיל של בני 6-10, צריכה קצרת מועד שאיננה מובילה לסימני השמנה ולא מעלה מדדים פיזיולוגיים שקשורים בהשמנה כגון סוכר בדם, ושומני דם מעלה רמות חרדה אצל חיה צעירה ומפעילה את מרכז הפחד והדחק במוח. לעומת העלייה בפעילות של מרכז החרדה המוחי במוח הקרוי אמיגדלה, חשיפה קצרת מועד הורידה את הפעילות של אזורים מוחיים חשובים לזיכרון כגון ההיפוקמפוס (ההיפוקמפוס הוא האזור הראשון שנפגע במחלת אלצהיימר למשל ואחראי על היכולת שלנו ליצור זיכרונות) וגם של הקורטקס הקדם קליפתי (קורטקס פרה פרונטלי) שאחראי על מגוון רחב של התנהגות חברתית, תכנון מהלכים, קבלת החלטות, אמפתיה וכו'. חשוב לציין שהקורטקס הקדם קליפתי הוא אחרון האזורים המוחיים שמגיע לבשלות מלאה, עובדה זאת מסבירה למה היכולות החברתיות הרגשיות שלנו מתפתחות בגילים מאוחרים יותר.
עוד ב-mako בריאות:
>> מחקר חדש בחן את הקשר בין הקורונה לטמפרטורה
>> שינוי מדהים: כך תעשו את הדיאטה של אדל
>> חוזרים לשופינג: אלה כללי ההיגיינה בקניון
המוח השמן מקדים את הגוף השמן
השינויים שנצפו באזורים האלה בעקבות אכילת מזון שומני הם לא רק התנהגותיים - ביכולתםל אזורים אלה ליצור שינויים ברשת התאים, שהם הבסיסי של למידה וזיכרון. מאחר שהילדות היא תקופה קריטית להתפתחות, שינויים יכולים להשפיע על מהלך ההתפתחות התקינה של המוח, ולכן חשיפה למזון שומני לא בריא יכולה להשאיר "צלקת" על ההתפתחות התקינה של המוח במעגלים העצביים האלה ולגרום לוויסות לא נכון של התנהגות בעתיד. חשוב אם כך לזכור שהמוח השמן מקדים את הגוף השמן.
אכילת יתר של מאכלים עתירי קלוריות ושומן בתקופת הבידוד יכולה להשתרש בקלות כהרגל גם אחרי החזרה לשגרה. אצל ילדים רבים הרגלי האכילה יתאזנו באופן טבעי. עם זאת, ההורים צריכים לשים לב שזה אכן קורה. לצורך כך, כדאי להגביל הימצאותם של מאכלים עתירי שומן בבית, לקבוע כללים ברורים לגבי מתי וכמה אפשר לצרוך מאכלים אלו, לעודד אכילת ירקות ופירות ולהחזיר את הילדים באופן הדרגתי לפעילות גופנית דרך חוגים, משחקי כדור בשכונה וגני משחקים כשיתאפשר.
* ד"ר נועם ויינבך, חוקר היבטים קוגניטיביים של התנהגות והפרעות אכילה בקרב ילדים ונוער, בית הספר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה
* פרופ מונא מארון, חוקרת תהליכי זיכרון והשפעות גורמים סביבתיים על המוח, נוירוביולוגיה, אוניברסיטת חיפה