בואו נגיד את זה ככה: אם ישראל של שנת 2020 הייתה צריכה לבחור את הסמל שלה, יש מצב שהצבר המצוי והתפוז היפואי היו מפנים את מקומם לטובת תמר מג'הול. כן כן, הפרי השחום והנחמד עושה לנו הרבה כבוד מעבר לים וזוכה לאהדה רבה גם מחוץ לגבולות הגזרה של האדמה בה גדל.
כמה כבוד? נרד למספרים: בישראל גדלים מדי שנה כחמישים אלף טון של תמרים מתשעה זנים שונים, אולם 80 אחוז מהם משתייכים לזן המג'הול. בנוסף, כמחצית מיבול התמרים בישראל משווק לייצוא, כך שאם נבצע חישוב קל נגלה שכעשרים וחמישה טון של תמרי מג'הול הופכים מדי שנה לשגרירים שלנו בעולם, וכך הם משמשים גם נכס כלכלי לא מבוטל עם מכירות בארץ ובעולם בשווי של כמיליארד שקלים. למעשה המג'הולים מובילים לא רק בגזרת התמרים, אלא גם בגזרת הייצוא של החקלאות בארץ.
המספרים הגבוהים האלו עובדים גם בכיוון ההפוך. ייצור תמרי המג'הול בעולם עומד על 80 אלף טון מדי שנה, אבל הסיפור הבאמת מרגש הוא ש-50 אחוז מהייצור הוא של ישראל. "ענף התמר נחשב לאחד מענפי החקלאות הגדולים ביותר בארץ", מספר אמנון גרינברג, יו"ר שולחן התמר במועצת הצמחים. "זה קורה גם מבחינת היקף הגידולים וגם מבחינת התוצר והפוטנציאל הכלכלי שלו. בהתאם לתקנות של מועצת הצמחים אנחנו נפגשים בפורום התמר עם עשרים ושלושה נציגים של מגדלי תמרים מכל האזורים ומקדמים את הענף בנושאי מחקר ופיתוח חקלאי ובנושאי קידום מכירות ושיווק. חשוב לציין שההצלחה לא קרתה סתם ככה ביום בהיר אחד. ההישגים שרואים בשטח הם תוצאה של שנים ארוכות של עבודה קשה והבנה של השטח".
הכל התחיל לפני שנים רבות...
זן המג'הול התגלה לפני קרוב למאה שנים במרוקו, בה גדלו באותה העת מליוני עצי תמר מכל מיני זנים. אחד מהזנים האהובים והפופולריים שהתגלו אז באקראי היה זן המג'הול, שפירוש שמו בערבית הוא – "הלא ידוע". החקלאים שהתלהבו מהפירות העסיסיים והפדיון הגבוה שהם קיבלו עבורו, החליטו לשמור בסוד את שיטת גידולו ונטעו ממנו עוד ועוד.
אלא שכמו שהתקופה האחרונה לימדה אותנו – וירוס אחד קטן יכול לעשות כל כך הרבה. ואכן, גם בתקופה ההיא מחלת קרקע קשה החלה לתקוף את העצים ולהמית אותם בזה אחר זה. המלך, שהיה מעורב בענף החקלאי, הזמין משלחת מצרפת ובה מומחים למחלות קרקע אליהם התלווה דוקטור אמריקאי בשם ד"ר סווינגל. החבורה הסתובבה כדי לאמוד את הנזק ולחשוב על פתרונות אפשריים, אולם באחד השיטוטים נתקל ד"ר סווינגל בעץ יפה שמצא חן בעיניו. המוכתר, כאות תודה על מאמצי החבורה וכסמל לידידות, העניק לו כמה חוטרים מהעץ. אותם חוטרים כעבור יום עלו על אונייה לניו יורק, והם מהווים למעשה את ההתפתחות הראשונה של הזן מחוץ למרוקו.
הדרך משם לישראל הייתה קצרה, אולם החקלאים המקומיים לא ידעו מההתחלה איך להתמודד עם הכוכב החדש. למעשה, זן המג'הול שהגיע אלינו בשנות ה-60 והצטרף לזנים אחרים שגודלו באזור, היה זר עבור החקלאים בערבה. "אני הייתי מאלו שקיבלו את החוטרים של הזן החדש", נזכר גרינברג, "בהתחלה ממש לא היה לנו מושג איך לטפל בו, אבל כעבור זמן מה הבנו שכדי לקבל פרי גדול צריך להפחית את מספר הפירות על העץ. היינו מורידים עם מזמרה שניים מכל שלושה פירות כך שבמקום אלף וחמש מאות תמרים על עץ, היינו מגיעים לחמש מאות. מדובר בדילול משמעותי אבל הוא מה שהפך את המג'הול לכל כך מיוחד ואיכותי".
לאט לאט התפשטו הגידולים מאזור הערבה בדרום לערבה התיכונה ולאזור ים המלח. אולם גם אז עדיין לא פוצח הסוד של מלך התמרים. "גם אחרי מלאכת הדילול, התברר שלא הבנו עד הסוף מה המג'הול צריך", אומר גרינברג, "התייחסנו אליו כמו אל הזנים האחרים, אותם אנחנו מייבשים את הפרי על העץ וקוטפים אותו כבר מיובש. עם המג'הול זה לא עבד - עד שייצאנו אותו הוא היה אמנם גדול אבל כבר לא עסיסי".
המג'הול הישראלי מככב אפילו במרוקו
האתגרים הרבים לא הרפו את ידיהם של גרינברג ועמיתיו החקלאים. במשך השנים התברר כי הסוד של המג'הול הוא לקטוף אותו כשהוא עדיין טרי ועסיסי, מה שאילץ אותם להגיע כמה וכמה פעמים לגדיד של כל אשכול וייקר מאוד את התהליך. מאז הוסיפו מגדלי המג'הול בארץ לחפש ולהשתדרג באיכות הגידולים, אם זה בשימור הלחות בתהליך הקירור, הארכת חיי המדף, תכולת מים גבוהה, מתיקות רצויה ועוד. כל אלו הם שהפכו את המג'הול הישראלי לשם דבר בעולם כולו.
אם חשבתם שבזה מסתכם סיפורו של המג'הול הישראלי – טעות בידכם. "השקענו הרבה מאוד מאמצים לאורך השנים והתוצאות מרשימות", משתף גרינברג ומוסיף: "יחד עם זאת, אנחנו תמיד ממשיכים להשתפר ולהשתכלל כל הזמן בזכות הפורום שלנו וגם בזכות המחקר והפיתוח של האזורים השונים. אין ספק שזו אחת מהסיבות שיש לנו מוניטין טוב בשווקים".
למעשה, המגדלים הישראלים הצליחו לשדרג את המג'הול המקורי לאיכויות גבוהות מאוד עם חיי מדף ארוכים שנותנים פייט רציני מול מתחריהם - יצרני מג'הול ברחבי העולם, כמו הרשות הפלסטינאית, ירדן, מקסיקו, ארצות הברית וכמובן מרוקו. כל אלו, לדבריו של גרינברג, נמצאים הרחק מאחור בכל מה שנוגע ליעילות העבודה והיחס בין ימי העבודה לאיכות התוצר. "מרוב שהתוצר הישראלי כל כך טוב, אפשר למצוא אפילו בשוק בקזבלנקה תמרים של המפעל האזורי שלנו מהערבה, וזה אומר הכל", הוא מספר בגאווה.
ואכן, אזורי הגידול והאקלים משפיעים באופן משמעותי על האיכות הגבוהה של המג'הול. למעשה, טמפרטורות גבוהות ולחות יחסית נמוכה משפרים את איכות המג'הול, ואותם יש לשמחתנו בשפע בערבה, באזור ים המלח ובבקעת הירדן. כמו כן, הידע הרב שנרכש ע"י מגדלים מנוסים, והמחקר שמלווה את הענף כבר עשרות שנים בכל תחומי הגידול - ממשק הגידול, השקיה, דישון, הגנת הצומח, טיפול בפרי לאחר קטיף, כמו גם מערכת ההדרכה של משרד החקלאות, כל אלו זיכו את המג'הול באיכויות גבוהות במיוחד וגרמו להיותו בר תחרות בשווקי העולם.
להיט בעולמות הלייף סטייל והתזונה ברחבי העולם
ובעידן כמו שלנו, בהיעדר טיסות ונופשים בחו"ל, הדרך הכי טובה לגלות את השפעתו של המג'הול הישראלי על קהל היעד העולמי היא דרך הרשתות החברתיות. ואכן, בשנים האחרונות ניתן למצוא אותו מככב אצל לא מעט מובילי דעת קהל ואושיות רשת מתחום הלייף סטייל והתזונה, שמחפשים את המאכלים הבריאים והטבעיים במסגרת הקפדה על אורח חיים מאוזן.
ואיך תמר מג'הול משפיע על הבריאות אתם שואלים? מחקרים קליניים שנערכו על ידי מועצת הצמחים לפני כעשור בדקו את הרכיבים שמכיל הפרי הישראלי, וגם את השפעת נוגדי החימצון הרבים שיש בו על בני אדם. התוצאות היו חד משמעיות – אכילה של 100 גרם תמר מג'הול ביום הובילה לירידה בכולסטרול.
וכולסטרול זה לא הכל. גם לסיבים התזונתיים, למגנזיום ולאשלגן שמכיל המג'הול היה משקל רציני בקידום הפרי בעולם. "מדובר בדבר משמעותי ביותר", מסביר גרינברג, "העובדה שיש פה פרי עסיסי ומתוק שיכול לספק אנרגיה בצורה בריאה, מזינה וטובה יותר מכל חטיף מעובד אחר, גרמה למג'הול להיות בדיוק מה שכולם מחפשים. לא סתם הדיאטניות מדברות עליו רק לטובה וכהני הלייף סטייל והתזונה ברחבי העולם עושים ממנו כזה עניין. כל מה שכולם אומרים נכון מחקרית ומבוסס על שנים של ניסיון".
לסיכום, נראה שהפרי הזה שהגיע אלינו לגמרי במקרה, הולך להישאר איתנו עוד שנים רבות. עם היקף גידולים שרק הולך ומתרחב וקהל אוהד בשוק הגלובלי, תמר מג'הול עושה לנו הישראלים את מה שאנחנו הכי אוהבים לקבל – מתוק בלב.