מחקרים רבים מוכיחים כי ריצה למרחקים ארוכים משפיעה עלינו לטובה מבחינה נפשית ופיזיולוגית. היא יכולה לשפר את מצב הרוח, להפחית את רמות החרדה שלנו וגם לשפר את התחושות הפיזיות שלנו. לכן, כששמעתי לראשונה על שיטת הריצה הפסיכולוגית, הבנתי שמדובר במשהו מאוד ייחודי. 

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

משה גוסטבו פליישמן, הוא עובד סוציאלי פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי, מאמן ריצות ארוכות ובצוות היועצים של רשת אנרג'ים ספורט - המתמחה באימוני כושר אישיים. לאור נסיונו האישי כרץ למרחקים ארוכים וכמטפל החליט לשלב את תחום הטיפול והריצה. "במסגרת העיסוק בפסיכותרפיה והעניין האישי בפעילות גופנית גיליתי תמיד עניין באורח החיים של מטופלי ובכלל זה גם בעיסוק בפעילות גופנית", מספר פליישמן. "באופן טבעי גיליתי שתחום הפעילות הגופנית הוא עוד אמצעי ללמוד על עצמך משהו, ללמוד איך להתמודד עם קשיים. הרעיון הוא שהאדם מביא את עצמו לידי ביטוי בעיסוק בספורט כמו בתחומים אחרים בחייו. למשל, מאפיינים רגשיים כמו סף תסכול נמוך, דימוי עצמי שלילי והישגיות מתבטאים גם באופן שבו האדם מתמודד עם אתגרים גופניים".

תהליך פסיכולוגי עם תסכול, מאמץ והרבה זיעה

השיטה הזו קיימת משנות ה-70 בעיקר בארה"ב ובגרמניה, ולאחרונה התחיל להתפתח התחום גם בארץ, אם כי כרגע יש מטפלים ספורים בארץהריצה הפסיכולוגית שייכת לז'אנר של פסיכולוגיה שנקרא הפסיכולוגיה של הספורט, כאשר משתמשים בספורט כדי לקדם הישגים נפשיים ויכולות מנטאליות. "כל המערכת הגופנית מאותגרת בריצה, החל מהעור, נשימה, הזעה, שרירים ואחד הגורמים שבאים לידי ביטוי הוא גם הגורם הפסיכולוגי". מסביר פליישמן. "הרעיון שלי הוא לקחת את הפעילות הגופנית כעוד אמצעי של לימוד עצמי. הריצה היא חוויה פיזית שחשוב להתבונן בה כדי לשנות את הדפוס".

משה פליישמן (צילום: מאיה כהן)
משה פליישמן, הוגה שיטת הריצה הפסיכולוגית | צילום: מאיה כהן

איך זה עובד בפועל?

"אנשים שבאים לטיפול באים אליי בלי כל רקע בריצה, וביחד אנו בונים תוכנית הדרגתית שעוזרת להם להתמודד גם עם הפחד והבעיות שיש להם בחיים", אומר פליישמן, ומוסיף כי היחס בין הפסיכולוגיה לבין הריצה משתנה מטיפול לטיפול, יש דיבור תוך כדי ריצה וגם אחריה. "יש כל מיני סוגים, לדוגמה, יש אימון ריצה איטית למרחקים ארוכים עם דופק ונשימה שמאפשרים שיחה תוך כדי. בעת הדיבור הזה יש התבוננות במה שקורה לגוף, ולנפש- ולאחר הריצה מדברים על זה".

הריצה גם משמשת כמעין ריפוי בעיסוק. "יש בזה משהו מאוד משחרר מבחינת ההרגשה. אנשים מגיעים לאימון נוקשים ויותר סגורים ואחרי 10 דקות של אימון נוצרת חוויה אחרת – גם מבחינה פזיולוגית וגם מבחינת המחשבה. משהו משתחרר זה ממש כמו חוויה מדיטטיבית", הוא מסביר. "ריצות למרחקים ארוכים מקבילות לדברים אחרים בחיים - כמו זוגיות או כל דבר לטווח ארוך. יש עליות ויש ירידות, יש חוסר אונים ויש תסכול אבל בסופו של דבר האימון הזה מפתח סבלנות, אורח רוח ותחושה יותר קלילה כלפי החיים".  

החרדה שבריצה

טוב, אז זה ברור שלאנשים יש בעיות בחיים, אבל ריצה למרחקים יכולה גם לעורר חרדה בפני עצמה. איך מתגברים על הרתיעה הזו? גם לכך, לריצה הפסיכולוגית יש תשובה. "אנשים חרדתיים או אובססיביים יכולים לחשוש מבעיות רפואיות בריצה. לעומת זאת, יש מטופלים שכל הזמן בודקים כמה קילומטרים הם כבר עברו, כאלה שמתעסקים בשאלה האם הקצב שלהם מהיר מספיק", מספר פליישמן, ומסביר שההתמודדות של המטופלים עם הריצה יכולה ללמד אותנו על ההתמודדות שלהם עם דברים אחרים בחיים, כמו לימודים, זוגיות או עבודה. "בפסיכולוגיה אנחנו בודקים דפוסים, וזה בא לידי ביטוי גם בריצה", אומר פליישמן. "כל קושי יכול לבוא לידי ביטוי בריצה - קושי עם עמידה ביעדים, חרדת ביצוע, הישגיות ואפילו שעמום. המטופלים בעצם מבינים את התהליך הפסיכולוגי שהם עוברים על גופם, עם תסכול ומאמץ".

"מטופלת אחת שלי עשתה דוקטורט, שזה תהליך ארוך עם בדידות מאוד גדולה ותסכולים רבים - גם מבחינת ההתקדמות האקדמית וגם בחיים בכלל. היה לה קושי, היא הרגישה שהיא חייבת להצליח בכוחות עצמה בלי לבקש עזרה. זה התבטא גם בריצה שלה, כשרצנו מרחק קצר היא הייתה מאוד מתוסכלת מכך שהיא לא יכולה לרוץ למרחקים ארוכים יותר. היא לא הייתה מסוגלת לקבל את זה שהיא במקום מסוים, היא לא הצליחה לקבל את עצמה. זה בדיוק מה שהטיפול הזה עושה, הוא גורם לאנשים להבין את הדפוסים שלהם".

משה פליישמן (צילום: מאיה כהן)
מתמקדים בריצות איטיות למרחקים ארוכים, בקצב שמאפשר גם לדבר | צילום: מאיה כהן

עוד ב-mako בריאות:
אל תגלו: 5 דרכים הלסתיר את הזיעה שלכם
עוד מעט תוכלו ליהנות מבירה צוננת עם חבריכם הצליאקים
זה הזמן לשחרר: מכנסיים מנטרלי פלוצים שיעשו לכם חיים קלים יותר

גבר או אישה - למי יותר קשה לרוץ?

אגב, אם חשבתם שנשים יותר שופטות את עצמן לעומת גברים, זה ממש לא נכון. כולנו ביקורתיים כלפי עצמנו באותה המידה. "אכן אין הבדל בשיפוט עצמי בין המינים, אבל מה שכן, עולם הריצה הוא עולם שמתמקד בהישגים, ונשים באופן טבעי פחות מתחברות לזה", מסביר פליישמן. "מהבחינה הזו קל יותר לעבוד עם נשים משום שהן לא מתמקדות באספקט התחרותי. היה לי מתאמן שאחד הקשיים שלו היה אם הוא יצליח לשרוד תחרות- אם הוא יהיה מהיר מספיק, אם הוא יצליח לסיים. רק בזה הוא התעסק. אצל נשים זה ממש לא ככה, וזה נותן מרחב לעשות עבודה פסיכולוגית עמוקה יותר".

"בסופו של דבר, אנשים שחיים בהצבת מטרות ולא נהנים מהרגע בו הם נמצאים, אנשים שרוצים את הדבר הבא כל הזמן, הם אנשים שמפספסים הרבה דברים בדרך. הריצה שלנו יכולה ללמד אותנו הרבה על עצמנו. אני אוהב לשלב בטיפול גם ריצות שטח, לקום ב-4 בבוקר, לראות את הטבע, להכיר את הסביבה. לתת לאדם מפגש שונה עם הריצה - זה פותח הרבה מקום ליצירתיות", אומר פליישמן. "ריצות למרחקים ארוכים הן לא פעם משל לתחומים אחרים בחיים כמו זוגיות, הורות, קריירה. שיפור היכולת להתמודד עם מצבים מורכבים של תסכול וחוסר אונים באימוני ריצה תוך הבנת תהליך זה לעומק, יכול להיות מנוף לשיפור החוסן מול מצבי חיים מורכבים ומאתגרים".

>> משהקים, מגהקים ומפהקים? למה הגוף שלנו עושה את זה?