חוסר בפעילות גופנית נחשב לאחת הבעיות המרכזיות בחיים המודרניים – אנחנו יושבים רוב היום, נוסעים ברכבים, עולים במעליות וכבר מזמן לא צריכים לצוד בעלי חיים או ללקט מזון כדי לשרוד. פעילות גופנית היא אחד הדברים הטובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות למען עצמנו ולמען הבריאות שלנו. היא נחשבת כמפחיתת סיכון לשלל מחלות, החל מהשמנת יתר ולחץ דם גבוה ועד לתחלואה לבבית או סרטן. אבל האם כל פעילות גופנית טובה לבריאות שלנו? האם יש סוגי ספורט שמסוכנים לנו? ואיפה עובר הגבול בין ספורט לשם בריאות לעומת ספורט מזיק?
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
"יש ענפי ספורט שבבסיסם קיים סיכון אינהרנטי לספורטאי, למשל סקי או סנובורד. לא משנה באיזה גיל מתחילים לגלוש, וקל וחומר אם מתחילים בגיל 40-50, קיים סיכון לנפילות וכפועל יוצא לפציעות וחבלות", אומרת פרופ' נעמה קונסטנטיני, רופאת ספורט ומנהלת המרכז לרפואת ספורט של בית החולים הדסה. "כאן, למשל, נפוצים נקעים בקרסול, פריקות ושברים בגפיים העליונות והתחתונות. סטטיסטית, תאונות סקי מתרחשות יותר אחר הצהריים, בסוף יום הגלישה כאשר השרירים מתעייפים וכך גם הגולשים שמרוכזים פחות". בענפים אלה כדאי ללמוד את הטכניקה הנכונה שהיא המפתח להפחתת הסיכון לפציעה, כמו גם להתאמן באופן הדרגתי ולהגיע בכושר גופני טוב".
אבל סקי זה לא הספורט היחיד שמסוכן. "גם ברכיבת אופניים בהרים יש סיכון לפגיעה גופנית שקשור לתנאי השטח ולביש מזל, כמו גם בענפי מגע כמו באומנויות לחימה או בחלק ממשחקי הכדור בהם קיים מגע פיזי המעלה משמעותית הסיכון לפציעות חריפות", אומרת פרופ' קונסטנטיני. "חבלות ראש אף הן יכולות להתרחש במהלך ביצוע פעילות גופנית ושכיחות יותר במדינות בהן פוטבול והוקי הם ענפי ספורט נפוצים".
בארץ, קיימת עליה בשכיחות בפניות למרכזים לרפואה דחופה מפגיעות ספורט בכלל, ועליה של 75 אחוז בפניות מפגיעות ראש בפרט, בקרב ילדים. מדובר על פגיעות כתוצאה מרכיבה על אופניים, משחק פוטבול, כדורגל או כדורסל. "חבלות ראש במהלך משחקי כדור, ובארץ בעיקר בכדורגל, יכולות להיות עניין חמור מאד במיוחד אם השחקן איבד הכרה לאחר החבלה. בעולם יש נהלים ברורים מתי שחקן מקצועי שנחבל בראשו יכול לחזור ולשחק", אומרת פרופ' קונסטנטיני.
אבל הסיכון מספר אחד בארץ הוא ברכיבה על אופני כביש. "במצב כפי שהוא היום, שהרכיבה איננה על שבילי אופניים מוסדרים ונעשית על שולי הכביש הצרים, זו סכנה ממשית", מזהירה פרופ' קונסטנטיני. "כרופאת ספורט, אינני ממליצה לאף אחד לבחור ברכיבה בכבישים כפעילות גופנית". לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שיעור הפגיעה של רוכבי אופניים בתאונות דרכים גבוה בהשוואה לשיעורם היחסי באוכלוסייה. בעוד שרוב הפגיעות מתרחשות ברכיבה בעיר, הפגיעות הקטלניות מתרחשות בדרכים בין עירוניות. פגיעה מרכיבת אופניים איננה נחלתם של ילדים כפי שהיה בעבר ולראייה 64 אחוז מרוכבי האופניים שנהרגו בשנת 2011 היו בגילאי 45 ומעלה.
ליתר פעילות גופנית אין תרומה לבריאות
לפי האגדה היוונית ריצת המרתון הראשונה שהתקיימה כ-500 שנה לפני הספירה, לא נגמרה טוב. השליח פידיפידס שהעביר את דבר הניצחון של יוון על הפולש הפרסי רץ מהעיר מרתון לעיר אתונה – ומת מיד לאחר שמסר את הודעתו. מאז השתפרו קצת התנאים בריצת המרתון, שאורכה 42.195 קילומטר: הנעליים בולמות זעזועים, הריצה מתקיימת על דרכים סלולות ונקודות קירור, שתיית מים ואוכל מוצעות בדרך. ובכל זאת לדברי פרופ' קונסטנטיני, "ישנן סכנות כגון התייבשות, מכת חום, הרעלת מים ואירועים אחרים. מומלץ למי שרוצה לרוץ למרחקים ארוכים להתקדם בהדרגה, לרוץ בתנאי מזג אוויר נוחים, להקפיד של שתייה ותזונה נכונה לפני, תוך כדי ואחרי אימונים, ובעיקר, לא לרוץ בזמן או מיד לאחר מחלת חום, דבר שעלול להיות קטלני".
בנוסף, קיימת כיום תופעה הולכת ומתרחבת של עוסקים בענפי ספורט "קיצוניים" כמו תחרויות אולטרא-מרתון, איירון-מן ורכיבות אופניים ממושכות. בחלק מהמקרים מדובר בממש "התמכרות" לספורט, על כל המשתמע מכך. "פעילות גופנית היא חשובה מאד, אבל אין ערך בריאותי לעודף פעילות גופנית. ההערכות היום הן שליותר משעה של פעילות גופנית ביום - ערך שכמובן אינו אחיד לכולם ותלוי בפרמטרים שונים - אין תרומה נוספת לבריאות", אומרת פרופ' קונסטנטיני. "כנראה שיש גבול עליון שמעבר לו אין שיפור בהיבטים הבריאותיים, מלבד שריפת קלוריות נוספת. מצד שני עולה הסיכון ל"תסמונת מאמץ יתר" שיכולה, אם קיצונית - ויש עדיין חילוקי דעות לגבי הגדרת ה"קיצון" - להתבטא בנזקים לשריר הלב - בעיקר לחדר ימין, בפרפור עליות ואפילו בהגדלת הרובד הטרשתי בכלי הדם. חשוב להבחין בין ריצה למטרות בריאותיות לבין ריצה למטרות הישגיות ותחרותיות, בהן יש צורך למעקב רפואי צמוד".
>> עוד ב-mako בריאות:
מה האימון המומלץ ביותר לקיץ?
האם נמצא הפטנט שירחיק מאיתנו יתושים?
מצעד 20 המאכלים הבריאים ביותר
להתחיל בפול גז, או ספורטאים של שבת
עולם הספורט מלא בטרנדים: קבוצות BOOT CAMP, קיקבוקס, ספינינג, TRX, HIIT ושאר ירקות. היתרונות הם ברורים - זה חדש, מלהיב והכי חשוב בקבוצה ועם מדריכים שנותנים מוטיבציה. אבל גם כאן טמונות סכנות. "לאימונים קבוצתיים יש הרבה יתרונות, אבל השילוב בין מאמנים מתלהבים וספורטאים חדשים יכול להוביל לאימון שהוא מעבר למה שהגוף מאפשר, מה שמתבטא בפירוק שריר או בפציעות", מסבירה פרופ' קונסטנטיני. "באימון קבוצתי חשוב לוודא שהמאמן מבין שיש מתאמנים ברמות שונות ושלא תמיד מדובר על קבוצה הומוגנית. מילת המפתח היא הדרגתיות ולדעת מה הוא הגבול האישי הנכון, תפירה אישית של האימון".
לשחק כדורגל או כדורעף בחוף בשבת זה כיף ובריא יותר מצפייה בעוד פרק בטלוויזיה. אתה לא צריך להיות ספורטאי בשביל זה והפעילות הספורטיבית נטמעת בתוך האירוע החברתי. אבל מסתבר שגם בכך כרוך סיכון רב. "צריך רק לזכור שכשבני 40 או 50 משחקים במשחקי כדור בסוף השבוע - הם כבר לא בני 15, הכושר הגופני נמוך יותר, המיומנות פחות טובה, השרירים והגידים קצרים יותר, האינסטינקטים יורדים ויש יותר פציעות. פציעות שכיחות הן קרע בגיד אכילס או פגיעה בשרירים או ברצועות", אומרת פרופ' קונסטנטיני.
אימון גופני טוב וחשוב לבריאות שלנו ומומלץ במקביל להפחית בשעות ישיבה ולהקפיד על אורח חיים פעיל. בנוסף, האימון נועד לשיפור הכושר האירובי והשרירי, אבל כמו בהרבה תחומים בחיים לעשות "כמה שיותר" לא בהכרח בריא יותר.
*הכותבת היא סטודנטית לרפואה בשנה ה' באוניברסיטה העברית בירושלים