כל ההתחלות

תמיד אהבתי ספורט גם בתור ילדה, אבל לא הייתי מחכה לשיעור ספורט בבית ספר. אהבתי יותר ספורט שהוא חלק ממשחק, נגיד כדורסל, לא היה לי כוח לריצות ודברים כאלה. בתור ילדה גם הייתי בחוג רכיבה על סוסים. רכבתי שנים על סוסים עד שיום אחד נפלתי ונפצעתי בגב. עשיתי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במשך חצי שנה. אחרי שנה, ביום הראשון שחזרתי לרכוב אחרי הפציעה, היה יומולדת בחווה והתפוצץ בלון והסוס שרכבתי עליו נבהל ונפלתי שוב. מאז הפסקתי לרכוב, לא בא לי להגיד את זה כי אני יוצאת קצת ותרנית אבל הפסקתי. אני מאוד אוהבת סוסים, זו החיה הכי מושלמת בעיני ויש מצב שאני עוד אחזור לזה.

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

שגרת ספורט

ספורט זה לגמרי הדרך חיים שלי, הרבה יותר לנפש ולנשמה מאשר לגוף. כשאין לי מצב רוח טוב אני לא מחכה לאימונים שלי אני ישר יוצאת להליכה או לריצה, בלי הטלפון אפילו, זה עושה לי הכי טוב בעולם. הרבה אנשים אומרים לי ׳יו את רזה מה את צריכה לעשות אימון...׳ - זו דרך חיים ואורח חיים. להיות רזה זה כיף וזה בונוס ענק אבל יש הבדל עצום בין להיות רזה לבין להיות מחוטבת ואני חושבת שזה ממש חשוב. האימונים שאני עושה היום הם פעמיים בשבוע קפיצה על טרמפולינות אצל יוסי, זה אימון בעצימות גבוהה שמשפרת סבולת לב ריאה בצורה מטורפת. עוד 3-2 בשבוע אימוני כוח אצל אירה "פוטין", שהאימונים שלה הכי קשים. אצל אירה אני לפעמים יכולה לאבד את זה מרוב שקשה, ולצרוח, ומטפטפת זיעה - השילוב של שני סוגי האימונים יחד - כוח ואירובי - זה מדהים והכי כיף בעולם. הרי כשעושים פעילות גופנית הגוף משחרר אנדרופינים אז זה בהחלט עושה לי מצב רוח ועושה לי כיף ונותן לי אנרגיות טובות, ואין ספק שלפעמים ללכת לאימון זה מתיש אבל ההרגשה של אחרי פשוט שווה את זה.

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?

רגע שיא

כשהתחלתי להתאמן באטרף לפני "המירוץ למיליון" העונה הראשונה. לא הייתי מצליחה לקפוץ בחבל יותר מ-20 שניות, לא הייתי מצליחה לעשות בטן סטטי יותר מ-20 שניות. היום אני עושה בטן סטטי מינימום 2 דקות ואני קופצת בחבל מינימום 2 דקות. אז נראה לי שזה הרגע שיא שלי בפעילות הספורטיבית שלי.

השראה ספורטיבית

זו שאלה קשה. אין לי כל כך תשובה חד משמעית. אני חושבת שהשראה עבורי היא כל בנאדם עם מטרה שפשוט לא מוותר לעצמו. ואנשים עם מוגבלויות, נכים, שעדיין מתעסקים בספורט. אנשים שלא מוותרים.

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

טיפ למתחילים

פשוט להתחיל. לפעמים לא יודעים איך להתחיל, מה לעשות, אבל פשוט אסור לוותר, וצריך להתחיל. חשוב גם למצוא מאמן שמתחברים אליו. היום אני כל כך נהנית לעשות ספורט ומחכה לאימונים כי יש לי תמהיל - גם יוסי שהאימונים איתו הם כמו מסיבה ועוברים בשנייה, ויש גם את האימונים אצל אירה שהאימונים אצלה הם כמו הכשרה לקרבי והם פיזיים מאוד, אבל אני יודעת שאני מגיעה אצלה לקצה גבול היכולת ומעבר לו.

מוטו לחיים

זה שחושב שהוא יכול וזה שחושב שהוא לא יכול - שניהם צודקים. במילים אחרות - הכל בראש. הגעתי אל המוטו הזה דרך אביב, הבנזוג שלי בחמש שנים האחרונות. לפני שנתיים, כשנסעתי ל"מירוץ למיליון", הוא פיתח תמונה שלנו וכתב "תמיד תזכרי, בכל קושי, זה שחושב שהוא יכול וזה שחושב שהוא לא יכול שניהם צודקים. אני אוהב אותך". מאז המשפט הזה מלווה אותי בכל צעד בחיים שלי. כולנו יכולים, זה באמת עניין של החלטה, של מיינדסט, של אמונה.

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

מנת בריאות יומית

כדורי תמרים של אירה. מתכון שלקחתי ממנה. נראה כמו כדורי שוקולד, רק שזה לא עם שוקולד, הבסיס הוא תמרים ויש בזה גם צ'יה ופשתן, אגוזים, שקדים, טחינה גולמית וקקאו. אני אוכלת את זה גם לפני אימון וגם אחרי אימון, בבוקר, בערב, בערך ארבעה ביום. אם אני לא בבית או לא לקחתי אותם איתי בבוקר אז אני שותה כל משקה שיש בו ספירולינה.

גילטי פלז'ר

המאכל היחיד שאני לא יכולה לעמוד בפניו, בכל מקום שאני מגיעה אליו, בעיקר בעולם, אני מחפשת תמיד למצוא את המשובחת ביותר - הפיצה. אם ישאלו אותי איפה הפיצה הכי טובה בברצלונה, ניו יורק, סנטוריני, כל מקום שהייתי בו, אני יכולה להגיד. פיצה היא החולשה שלי. שנים שאני שומרת כשרות בפסח, ולפני כמה שנים הייתי בארה"ב עם חברות בפסח ותכננתי כמובן לשמור כשרות עד שאחת הבנות הזמינה פיצה ברום-סרוויס בבית מלון שהגיעה כמו פיצה של מועדונים, כאילו כמו לקחת פיתה ולשים עליה קטשופ תעשייתי וגבינה צהובה. פיצה שהכי לא שווה לשבור עבורה את שמירת הכשרות, אבל פשוט לא הצלחתי לעמוד בפני זה ואכלתי. זה החטא שלי אני אוהבת פיצה ברמות קשות.

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

הכי משמח

אהבה. אהבה שאני מקבלת מאנשים ברחוב, בקניון, ילדים, מבוגרים. כל הפרגון הזה בחינם, זה שלפעמים אני יכולה ללכת ואנשים שאני לא מכירה ולא ראיתי בחיים יכולים לגשת אליי ולהגיד לי "ירדן ראינו אותך ואת מקסימה". היה לי איזה סיפור שישבתי בבית קפה וניגשה אליי מישהי ואמרה לי תקשיבי אני מצטערת שאני מפריעה לך רק רציתי לספר שאני מורה בבית ספר והראיתי באחד השיעורים קטע מ"המירוץ למיליון" שלך ושל אן כי ערך החברות אצלכן כל כך בולט שרציתי להעביר אותו לתלמידים שלי. אלו דברים שמשמחים אותי, לדעת שיש לי יכולת השפעה ושאני משפיעה על אנשים בצורה טובה זה הכי מספק ומשמח אותי בעולם.

הכי מעצבן

בריונות ברשת. היד של אנשים לפעמים יותר מדי קלה על המקלדת. זה פשוט פוגע, אני אשקר אם אני אגיד שאני קוראת תגובות רעות וזה לא פוגע בי. אני כן קוראת תגובות רעות וזה כן פוגע בי. ברור שבסופו של דבר זה עובר ואני לא יושבת בלילות ובוכה, אבל לפעמים יוצא לי לקרוא דברים שאנשים כותבים שאני באמת אומרת לעצמי - למה? אני לא מצליחה להבין למה שלא נחיה בעולם שאנחנו מפרגנים, שאנחנו מרימים. אהבת חינם זה הדבר שהכי משמח אותי אז הצד השני זה באמת הדבר שהכי מתסכל ומעצבן אותי. למה הבריונות ברשת הזו?

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs
עוד ב-mako בריאות:

>> פירות היער שאתם חייבים לשלב בתפריט
>> זאת הפחמימה הטובה ביותר לשמירה על המשקל
>> עד איזה גיל כדאי להשתמש באמצעי מניעה?  Edit item

רגע שהייתי משנה

יש לי קעקוע על העורף, כתוב שם No regrets - אני כל כך מאמינה שאין משהו שצריך להשתנות. אני חושבת שבסופו של דבר החיים מתגלגלים ומובילים אותנו לסיטואציות לפעמים קלות, לפעמים קשות, לפעמים מאתגרות ולפעמים זורמות, אבל בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לבחור מה יקרה בחיים אבל אנחנו כן יכולים לבחור איך להגיב. כמה שזה נשמע קלישאי, לא הייתי משנה כלום. אני מאושרת על כל צעד וצעד שעברתי בחיים ועל כל מכשול ואתגר שהתגברתי, ועל התקופות הרעות שעברתי בחיים שלי, והיו מלא כאלו - זה מה שעיצב אותי להיות מי ומה שאני היום.

מכשול בחיים

ב"מירוץ למיליון" התמודדתי עם הרבה סיטואציות של פחד. התמודדות פנים מול פנים עם הדברים שהכי מפחידים ומרתיעים אותי כמו גובה, להיות רחוקה מהבית, מאביב הבנזוג שלי, להיות רק עם אן, פחדתי ממש לאבד אותה בתור חברה. פחדתי להשתנות.

ירדן ויזל רוקו ראנס (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

שיפור עצמי

להעז יותר. פתחתי את העסק של הדרכונים אחרי שנה שלמה שדמיינתי איך אני מקימה את העסק. מלא דרכונים, מלא סגנונות, מלא צבעים, והכל אישי. ידעתי בדיוק איך הכיסויים ייראו, המארזים, ראיתי הכל בעיניים שלי ולקח לי שנה שלמה לפתוח את העסק. אז הייתי רוצה יותר להעז ופחות לפחד.

עוד ספורטאיות מדהימות בעמוד האינסטגרם של Roco_Runs