כל ההתחלות

בחיים שלי לא התעסקתי בספורט. תמיד הייתי הדבר הכי עצלן בעולם. כל החברות שלי היו בלהקות מחול, ואני אין לי קואורדינציה, תמיד הייתי המעודדת.

בגיל 17 פגע בי אוטו בתאונת פגע-וברח. הוא ריסק לי את צד ימין והייתי על כיסא גלגלים שלושה חודשים, והשיקום מהתאונה ארך שנה. במהלך הפיזיותרפיה בשיקום אמא שלי הכריחה אותי לעשות יוגה והייתי חייבת לתת לזה צ'אנס. ממש לא היו לי שרירים. שנאתי את זה בכל הפעמים הראשונות. רק אחרי ארבעה שיעורים ממש התחלתי לנשום ולהבין מה אני עושה.

התאהבתי ביוגה והיא הצילה לי את החיים. גרמה לי לחזור ללכת, להיות יציבה, חיברה אותי לגוף שלי ולנפש שלי. כשזה קרה הרגשתי שקיבלתי מתנה עצומה שאני חייבת להעביר הלאה והחלטתי ללמוד הוראת יוגה. הפכתי להיות מורה, עשיתי את הקורס תוך כדי השירות הצבאי. בצבא הייתי בתיאטרון צה"ל, ואחרי הצבא למדתי משחק בניסן נתיב והתחלתי לשחק בטלוויזיה, ואז במהלך שנה ב' ראיתי הצגה בלונדון וכל השחקנים שם היו מטורפים ומדהימים. כולם רקדו ושרו על הבמה ואף אחד לא התנשף וכולם בכושר שיא. ואז אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות בדיוק כמו האנשים האלה, ובשביל לעשות את זה אני חייבת להתחיל להיות בכושר. התחלתי להתאמן אצל ליקי, וזה פתח לי את הדלת לעולם הריצה.

מאיה ורטהיימר (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

שגרת ספורט

אני מאמנת כל יום. חוץ מימים שישי ושבת. אני מעבירה אימוני אינטרוולים של משקולות, תחנות וריצה, מתיחות ושיווי משקל, משלבת את כל העולמות. מתאימה לכל מתאמן תוכנית אימונים שונה לפי צרכיו. את כל האימונים אני עושה לעצמי לפני כן. אז למעשה אני מתאמנת עם המתאמנים ובנוסף משתדלת לפחות פעם בשבוע ללכת לשיעור יוגה. ולקראת מרתון תל אביב אני מתכננת לרוץ 21 קילומטרים (חצי מרתון), ואני יוצאת לאימוני ריצה פעמיים-שלוש בשבוע.

מאיה ורטהיימר (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

רגעי שיא

הפעם הראשונה שהצלחתי לרוץ שני קילומטרים  בפארק הירקון - התחלתי לבכות כמו ילדה, זה היה הדבר הכי מרגש שקרה לי, זה משהו שלא הייתי מסוגלת אליו. זה היה הדבר הכי קשה בעולם. הרגשתי חזקה. אחרי תאונה, את לא מאמינה שתצליחי. אמרו לי שלא אוכל לעשות את כל הדברים שאני עושה היום - לרוץ, לגלוש בסנובורד - זה גורם לי אושר.

הספורט הופך אותי לבנאדם טוב יותר ומאושר. בגלל שאני מאמנת אני עוברת עם אנשים תהליכים נפשיים, פיזיים, רגשיים, וזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. אני מרגישה שצריכים אותי, אני מרגישה שאני עושה לאנשים את החיים טובים יותר ואין משהו שנותן יותר סיפוק מזה. פעילות ספורטיבית הפכה אותי לבן אדם אמיץ יותר וחזק יותר. הייתי בנאדם פחדן, והיום אני מרגישה אמיצה וחזקה ושכלום לא יכול עלי.

מאיה ורטהיימר (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

>> לייק בפייסבוק כבר עשיתם?

השראה ספורטיבית

ליקי. יש בה משהו מאוד מאוזן מבחינתי. היא גם ספורטאית ומאמנת אבל היא לא פנאטית והיא מצליחה להכניס את הכיף שבזה ולהיות חברה. אני בעניין הכיף של הספורט. ונוסף לזה, היא הייתה עכשיו בהיריון והייתה סופר קשובה לעצמה. היא התאמנה עד חודש תשיעי ועשתה מה שהתאים לה. בפעילות גופנית כל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו ולגוף שלו. אין חוקים.

מאיה ורטהיימר (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

רגעי משבר

המון פעמים אני יודעת שפיזית אני מסוגלת ושהקושי שאני מרגישה עכשיו הוא משהו שרק צריך לתת לו לעבור, שהכול בראש. לפעמים הקושי באימון הוא להגיע אליו - לקום בבוקר ולהחליט אוקיי אני הולכת להתאמן. אני תמיד מזכירה לעצמי את ההרגשה שאחרי האימון. אני מרגישה שספורט הוא תמיד ניצול הכי טוב של הזמן. ספורט זה תמיד רעיון טוב. המון פעמים במהלך הריצה אני חושבת על המשפט - הקושי שאני מרגישה עכשיו זמני, אבל להפסיק ולפרוש עכשיו בדקה הזו זה לנצח. אני נושמת לקושי, ולאתגר ולסיטואציה הזו ויודעת שזה יעבור. אני נותנת לעצמי לפחות עוד חמש דקות בסיטואציה שקשה לי, ואז תמיד הקושי עובר.

מאיה ורטהיימר (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

עצה למתחילים

לתת צ'אנס אמיתי לספורט. לא להחליט אחרי הפעם הראשונה שזה לא מתאים לך. כמו שהיה לי עם היוגה, לנסות לפחות ארבע פעמים ולא לוותר עד שאתה מוצא את מה שמתאים לך.

מוטו לחיים

הכי חשוב בעיני בספורט זה ליהנות ממנו. לא לקחת אותו יותר מדי ברצינות. אני לפעמים בריצות אשכרה עוצרת, בגלל שאני אוהבת לרוץ בטיילת, אני עוצרת, שותה אספרסו, אוכלת תמר, מסתכלת עשר דקות על הים, נהנית וממשיכה לרוץ.

מאיה ורטהיימר (צילום: Roco Runs)
צילום: Roco Runs

מנת בריאות

אני מאוד אוהבת טוסט עם אבוקדו וביצה. אני מכינה לי את זה לארוחת בוקר. ויש לי פטיש לקישואים. אני חולת קישואים בכל הצורות. אני מסוגלת לאכול כל יום וכל היום קישואים. אני "מלכת הקישואים".

עוד ב-mako בריאות:
>> 25 הטיפים הכי חשובים לתזונה נכונה
>> עייפים? בואו לגלות איזה סוג עייפות יש לכם
>> אוהבים פיצה? אתם חייבים לדעת את זה

_OBJ

גילטי פלז'ר

גלידה. אני מסוגלת לאכול גלידה כל יום בחיים. בירח דבש שלי אכלתי פעמיים ביום גלידה. אם זה בן אנד ג'ריס אז אני מחסלת את כל הקופסה. אני לא מחזיקה גלידה בבית כי אחרת אני מחסלת הכול. אין לי מעצורים עם גלידה. כל המוכרים בכל הגלידריות בתל אביב מכירים אותי, ואפילו השף של וניליה כותב לי כשיוצא טעם חדש. בגלידה הסיציליאנית רצו להציב "אתגר המאיה", לבדוק מי יכול לאכול יותר גלידה ממני אחרי שאכלתי ארבע מנות גלידה אחת אחרי השנייה.

עוד ספורטאיות מדהימות בעמוד האינסטגרם של Roco_Runs