>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
"ריצה מסכמת" בעיני, היא בעיקר אירוע שצריך להכניס בך צניעות. אתה מזכיר לעצמך, באמצעות הרגליים, שכדי לרוץ למרחקים אסור לך לבוא שאנן. אתה צריך לבוא מפוקס, מצויד ודרוך - מבחינה גופנית ומנטלית. וכן, אתה חייב סוג של יראה. למרוצים הכי מוצלחים שלי, כולל איש ברזל, יצאתי מפוחד. המרחק הצליח לעורר בי פחד, רחשתי כבוד למסלול, ובכל רגע נתון הנחתי שמשבר אכזר מחכה לי מעבר לסיבוב. היום אני יודע שזה המתכון הנכון.
את ריצת הלילה המסכמת התחלנו – אילן, חנן ואני – בשפך הירקון, בחניון רידינג. התוכנית: "ריצת כוכב", 55 קילומטר, או משהו כזה, כלומר ריצת סיבובים שבה בכל 10 קילומטרים אתה חוזר לנקודת היציאה, למכונית, לנקודת האוכל והשתייה.
בריצה תל אביבית כזו, בניגוד לריצות שטח, מחזור חיים שלם עובר לך מול העיניים. המונים יוצאים לליל תענוגות ואתה רץ. אתה רואה בליינים מפודרים ומבושמים מתחילים לנהור ואתה כבר יודע לאן. כשאתה חוזר, מכיוון יפו, הם כבר שיכורים, מתנדנדים, רוקדים לצלילי משהו שמשאיר את נגן המוזיקה שלך פעור פה. אתה רואה ילדות שבחסות האלכוהול ונעלי העקב נראות כמו משהו אחר. לא ילדות. ואתה רץ, חוזר לאוטו, מתדלק, אוכל משהו מלוח, וממהר לחזור לבילוי הלילי שלך.
הקשר בין סוס לגבול הסיבולת האנושית
בסיבוב הבא הם כבר מתחילים להתפזר, הבליינים. אחריהם מופיעים פועלים זרים, שמנקים את הטינופת. בגבול יפו אתה חולף על פני חבורות צעירים ונרגילה, רוקדים בלי חולצות לצלילי רמקול מיוזע, וכשאתה מגיע לחופים הצפוניים, אתה מזהה את אותה תופעה בדיוק, רק עם מוזיקה שונה לגמרי.
אתה רואה את המחזות ומתחיל להרהר איך הכל התחיל. מתי החליט הייצור האנושי לרוץ אל מעבר לגבול היכולת האנושית? מה גרם לו לסמן את קו ה-42.2 קילומטר כנקודת ההתחלה של משהו חדש**, אחר, מסעיר הרבה יותר. משהו שמגדיר מחדש את גבולות הסיבולת האנושית.
אומרים שזה התחיל בשנת 1974, בארה"ב, באירוע לגמרי לא קשור לריצה: מרוץ הסוסים האתגרי של קליפורניה. בהרים שמצפון לסקרמנטו קליפורניה (באתר סקי), כבר משנות הארבעים, התקיים מרוץ סוסים שנתי: מרוץ 100 מייל (169 ק"מ) בשם Tevis Cup. לקראת המרוץ של שנת 1974, משך שנה שלמה, התאמנו שניים למרוץ היוקרתי: אדם בשם ג'ורדי אינסלי וסוסו העייף. רגע לפני מועד ההתכנסות, למרגלות ההרים, התעוררה בעיה: הסוס של ג'ורדי החל לצלוע. ג'ורדי בחן את הסוס, הבין שאין מצב שהשותף המזונב שלו יעמוד במשימה, התבאס, אבל כחוטב עצים עקשן וגדל מידות מיד קיבל החלטה: פרישת הסוס היא לא סיבה לבטל את הרישום למרוץ. הוא יצר קשר עם מארגני המרוץ, אישר את השתתפותו בתחרות, אבל עם סייג קטן אחד: הוא יגיע בלי הסוס.
עוד ב-mako בריאות:
>> האם משטחי הגומי בגני השעשועים באמת מסרטנים?
>> די לגנוח: כללים בסיסיים בהתנהלות בחדר כושר
>> מרגישים נפוחים אחרי האוכל? לא תאמינו למה זה קורה
ביום התחרות נעמדו על קו הזינוק כמה מאות בוקרים אמריקאים קשוחים, על סוסיהם, וגם אמריקאי עקשן אחד, בשם ג'ורדי אינסלי, לימים ד"ר לכירופרקטיקה. מספר רוכבים הגישו הסתייגות נמרצת למארגני האירוע, בטענה שאסור לאפשר למופרע חסר האחריות לרוץ את המסלול. אחרים חמדו לצון, והציעו לג'ורדי הנרגש חציר טרי. מארגני האירוע גירדו נמרצות בפדחתם, עברו במבוכה שוב ושוב על נוסח התקנון, ובסופו של דבר חזרו למתלוננים עם תשובה: "בתקנון כתוב שהמרוץ הוא לבעלי חיים בלבד; ג'ורדי הוא סוג של חיה".
23:42 שעות לאחר הזינוק, 100 מייל לאחר קו הזינוק, הגיח ממעבה היער איש עייף עם זקן לבן. ג'ורדי היה מבולבל, לא ממש דיבר לעניין, הוא נראה היה חלש ותשוש, אבל למרבה התדהמה הצליח להקדים לא מעט רוכבים על סוסיהם. מאז אותו אירוע מכונן, הפך מרוץ הסוסים לאולטרה-מרתון שטח האתגרי הראשון, מרוץ די מפורסם כיום, בשם Western States Endurance Run 100 mile***.
אור ראשון מתחיל לעלות מעל נמל תל אביב, ואיתו נוהרים לאזור המוני רצים טריים. שחיינים בבגדי ים מזנקים למרוץ שמתקיים במים, וככל שהחום מתגבר כך נחילי הרצים מתחילים להיעלם. אחרי הרצים מגיעים לאזור יושבי בתי הקפה. ואתה עדיין רץ. ואז פשוט עוצר. לוחץ על השעון כשעל הצג כתוב 57. למה דווקא עכשיו? למה לא להמשיך עוד קצת ולסגור 60? למה לא להסתפק ב-55? אין לכך שום הסבר. כמו שלרוץ כל הלילה הוא מעשה נטול הסבר. כמו שלהתחרות במרוץ סוסים ללא סוס הוא מעשה נטול הסבר.
בקרוב יתקיים "אולטרה מרתון סובב עמק". אירוע הדגל של ממשיכי דרכו של ג'ורדי בישראל. מבחינתי, 100 קילומטר של מחזור חיים אחר. לא לכל דבר יש הסבר.
כדאי שתכירו
* ריצה מסכמת – הריצה הארוכה האחרונה לפני מרתון, או אולטרה מרתון. הריצה המסכמת לרוב תתקיים כשלושה שבועות לפני התחרות והיא מעין פיילוט לקראת המרוץ עצמו. בריצה זו חשוב לקבל החלטות חשובות אחרונות לגבי הציוד שילווה אותך במרוץ (נעליים, כובע, מים), והיא לרוב למרחק שבין 34-36 קילומטר.
** אולטרה-מרתון – בהגדרה, כל ריצה מעל 42.2 קילומטר היא ריצת אולטרה מרתון. בישראל, כיום, באופן מפתיע מתקיימים יותר מרוצי אולטרה מרתון מאשר מרתונים רשמיים ("סובב עמק", קצרין, "הר לעמק", מים לים", חיפה, הרי ירושלים, "עמק המעיינות" ועוד).
*** Western States Endurance Run – באולטרה מרתון שטח האתגרי, שמתקיים אחת לשנה בקליפורניה, ארה"ב, מטפסים הרצים לגבהים בלתי נתפסים. גובה הטיפוס המצטבר: 5,500 מטר. כלומר, הם מגיעים לגבהים בהם החמצן נעשה מאוד דליל. כמו כן, בסך הכל יורדים הרצים גובה מצטבר של 7,010 מטר. לשם השוואה, במרתון ירושלים, שנחשב מרתון קשה שמחייב טיפוס רב, מהקשים שיש, גובה הטיפוס המצבר עומד על 615 מטר (הירידה המצטברת היא 626 מטר). חושבים שמרתון ירושלים קשה? נסו לרוץ אותו 4 פעמים ולטפס אותו 9 פעמים!
עמוס שביט הוא טריאתלט, רץ אולטרה, מאמן אישי, איש תקשורת ומרצה בנושא פריצת גבולות והשגת מטרות גדולות מהחיים. להצטרפות ולתיאום הרצאה