עוד ארוחת חג בפתח ורק המחשבה עליה מעוררת את התיאבון. מכירים את ההרגשה הזו בערב החג, אחרי שכמעט צמתם במשך היום, ואז מגיע הערב, אתם מתיישבים אל השולחן, העיניים "טורפות" את המטעמים, והמוח משדר מסר ברור וחד משמעי - 'אכול כפי יכולתך'. אתם מסיימים את הארוחה שבעים ומדושני עונג ואז מתעוררים רגשות האשם על הקלוריות המיותרות שנספחו. האם חשבתם פעם מה גורם לכם לעצור את האכילה? מה גורם לתחושת שובע? איך המוח "יודע" אם הגוף נמצא בעודף משקל? התשובות לשאלות האלה יכולות לעזור לכם.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
הגוף והמוח שלנו "מדברים" כל הזמן ושולחים מסרים מסוגים שונים ע"י הורמונים:
לפני הארוחה: ריכוז סוכר נמוך בדם, הקיבה ריקה ומפרישה את הורמון הרעב, גרילין, שמגיע למוח ויוצר תחושת רעב ועלייה ברגישות לריח או מראה של מזון. גרילין מופרש גם לקראת שעות הארוחה הקבועות, לכן מרגישים רעב לקראת השעה הקבועה שכל החבר'ה במשרד יוצאים לאכול צהריים. בזמן דיאטה וירידה במשקל, רמות הגרילין בדם גבוהות וזו אחת הסיבות שקשה להישאר בדיאטה לאורך זמן.
אחרי הארוחה: הקיבה מלאה והמתיחות שלה מעוררת את עצב הואגוס, שבתורו מעורר הפרשת גסטרין מהקיבה. הגסטרין מעודד את עיכול המזון על ידי העלאת חומציות הקיבה וגורם במוח לתחושת שובע והפסקת האכילה. הקיבה היא שריר גמיש שיכול להתמתח מאוד - אם אוכלים במהירות (כשמאוד רעבים) הקיבה נמתחת, ובפעם הבאה יהיה צורך ביותר מזון כדי להפעיל את הפרשת הגסטרין. בעצם אפשר להשוות את הקיבה לפלסטלינה, כיוון שככל שמותחים אותה היא מקבלת את הצורה החדשה.
הבקרה על המשקל לאורך זמן ולא רק אחרי הארוחה מנוהלת על ידי ההיפותלמוס, שהוא אחד האיברים הכי קטנים במוח אך גם החשובים בהם. הוא אחראי לויסות מסלולים הורמונליים ומעורב במערכות שונות הקשורות בתזונה, רבייה, שינה ותגובה למצבי לחץ. השליח שמקשר בין רמות השומן בגוף להיפותלמוס במוח הינו הורמון שנקרא לפטין. ההורמון הזה מופרש מתאי השומן בגוף, מאותת למוח להוריד את צריכת המזון ומעודד את המוטיבציה להוצאת אנרגיה. ככל שיש יותר תאי שומן כך יותר לפטין מופרש.
אם-כן, מדוע אנשים בעודף משקל עם רמות לפטין גבוהות בדם אינם יורדים בצריכת האוכל או בקלות יותר במשקל? זה מפני שהמוח שלנו עדיין לא הסתגל לשפע המזון ולגירויים המוחדרים למזון התעשייתי בחברה המערבית. ההומו סאפיינסים, ברוב תקופת קיומם, כמו רוב בעלי החיים בטבע, לא עמדו בסכנת השמנה אלא בסכנת רעב, לכן השתכללה הבקרה על תחושת הרעב וחיפוש מזון. בחברה המערבית, השילוב של הוצאת אנרגיה נמוכה ושפע של מזון טבעי וכזה שמחוזק בגירויים שמשפיעים על המוח (חטיפים, מזון מהיר) יוצר את מגפת השמנה והתחלואות הנלוות אליה.
עוד ב-mako בריאות:
>> שטח ההפקר: מאות גניבות מתרחשות מדי יום בבתי החולים
>> טבעונות זה פשוט: כך תעשו את השינוי
>> שותים הרבה מים כדי להימנע מהנגאובר? זה לא עובד
עמידות ללפטין
את הלפטין גילו עוד בשנות ה-50 בניסוי מעניין, בו חיברו את מערכת הדם של עכבר בעודף משקל קיצוני בשל פגיעה בקולטנים ללפטין במוח, למערכת הדם של עכבר בריא. העכבר בעל המשקל העודף המשיך לאכול ללא הפסקה למרות שריכוז הלפטין בדם שלו היה גבוה. העכבר הבריא שהיה מחובר אליו הפך לאנורקטי, כלומר אכל מעט מאוד. המוח של העכבר הבריא קיבל דרך מחזור הדם המשותף את הלפטין הגבוה של העכבר הפגוע ו"חשב" שהוא שמן מידי.
ועכשיו ודאי תרצו לדעת למה אנחנו לא יכולים להשתמש בלפטין כתרופה לירידה במשקל? אז למרבה הצער, חשיפה כרונית לרמות גבוהות של לפטין גורמת לעמידות. כלומר, ההשפעה שלו פוחתת בעקבות החשיפה המתמשכת. יש חוקרים המשערים כי הנטייה להשמנת יתר קיצונית נובעת מעמידות ללפטין, אך תיאוריה זו עוד לא הוכחה סופית. מוטציות בגנים שקשורים במסלול הלפטין בבני אדם הם נדירות וכנראה נטייה להשמנה נובעת משינוי במספר גנים נוספים הקשורים בבקרת צריכת מזון.
כדי להבין יותר את הלפטין חוקרים בודקים גם בעלי חיים שאוגרים שומן בחורף. לדוגמה, כשמזריקים לאוגר לפטין בתקופת הקיץ הוא לא חש שובע וממשיך לאכול ולאגור שומן לקראת החורף. אם מזריקים לו לפטין בחורף הוא יורד במשקל כמצופה. כלומר בקיץ פועל אצל האוגר (וכנראה גם אצלנו במידה מסוימת) מנגנון עיכוב של הלפטין ואגירת שומן.
ללפטין יש עוד כמה תפקידים חשובים בגוף. הוא ההורמון שמקשר בין מועד קבלת הווסת הראשונה למוח. נערה רזה ללא מאגרי שומן מספקים לא תקבל את הוסת הראשונה בזמן, כי אין לה מספיק לפטין לאתחול מערכת הרבייה בהיפותלמוס. זו אחת מן הסיבות שלנשים אנורקטיות בעלות אחוז שומן מאוד נמוך נעלם המחזור החודשי.
השמנה תחת סטרס
אכילה היא לא רק סיפוק של צורך אלא גם גורמת להנאה. מאכלים עתירי אנרגיה (רובם טעימים לנו) מעוררים את מנגנוני העונג במוח ואנחנו מתוגמלים בתחושת הנאה. למצב הרגשי שלנו יש השפעה רבה על הרגלי האכילה שלנו. כשאנחנו נמצאים בסטרס נפשי: טרודים בדאגות, נתונים לביקורת או עצבניים מופעלת תגובת הסטרס במוח ע"י ההורמון קורטיזול. הקורטיזול מכניס את הגוף למצב של התמודדות עם קושי צפוי ובראש ובראשונה מרוקן את מאגרי הסוכר "לכל מקרה" ומעורר את תחושת הרעב למלא את המצברים ולהרגיש טוב יותר. מחקרים מראים גם שחשיפה לסטרס כרוני גורמת לירידה ברגישות ללפטין, מה שיוצר "רעב שקרי" ואגירת שומן מוגברת.
הנה כמה עצות איך "לעבוד על המוח" ולהישאר במשקל תקין:
- כשמתעורר הרעב, רגע לפני הארוחה, שתו מים עמ"נ למלא קצת את הקיבה.
- תיהנו מצפייה ומרחרוח המטעמים והרגיעו את מרכז העונג.
- תרגילו את הגוף שלכם לאכול בשעות קבועות.
- אם אתם בדיאטה, אל תישארו רעבים, החזיקו מלאי של ירקות ומאכלים בריאים.
- אל תאכלו תחת סטרס, זה מעגל אכזרי. אם אתם בסטרס נסו להירגע ולנסות להשתחרר מהטרדות, לחבק אדם אהוב, לדבר עם חבר, לרוץ, לשחות, להירגע, לעשות יוגה - לא להתקרב למקרר.
* הכתבה במסגרת מיזם Wize, הפועל ללא מטרות רווח על מנת להנגיש מדע וידע לקהל הרחב בישראל. לפרטים נוספים אודות הפעילות ניתן להכנס לדף הפייסבוק
* ענבל וליג'אני היא מאסטרנטית למדעי המוח