"תוך שנה מהפסקת הטיפול, לא מעט מהמטופלים מחזירים חלק ניכר מהמשקל"

בעשור האחרון הפכו זריקות ההרזיה מתגלית רפואית לטלטלה חברתית וכלכלית. מה שהתחיל כתרופה לסוכרת הפך לכלי עוצמתי לירידה במשקל, ומיליוני בני אדם ברחבי העולם ובישראל כבר משתמשים בו. לצד המחקרים על יעילות התרופה ותופעות הלוואי, עולה השאלה: מה קורה כשמפסיקים ליטול את התרופות, והאם תרופות ההרזיה נועדו להפוך לשגרת חיים קבועה? האם המשקל באמת נשמר לאחר הפסקתן? ומה הסיכונים הכרוכים בנטילה ממושכת או בהפסקה פתאומית?

המספרים האסטרונומיים מספרים את הסיפור: רק ב-2024 נמכרו ברחבי העולם תרופות הרזיה מסוג GLP-1 ביותר מ-40 מיליארד דולר. למרות הפופולריות, רק 54 אחוז מהמשתמשים מצליחים להרשות לעצמם את העלות הגבוהה, וחלק מחברות הביטוח מתחילות לבטל כיסוי. התחזיות מראות שעד 2030, חמש תרופות ה-GLP-1 הגדולות יגיעו להכנסות מצטברות של 470 מיליארד דולר, מה שיהפוך אותן לתרופות הנמכרות ביותר בהיסטוריה. לצורך השוואה: תרופת ההרזיה זפבאונד של אלי לילי צפויה להרוויח 66 מיליארד דולר בחמש השנים הראשונות, פי 9 מקיטרודה, תרופת הסרטן המובילה.

המציאות הישראלית – המרוץ לזריקה

בישראל, בזכות מנגנון התמחור שמבוסס על ממוצע של שלוש המדינות הזולות ביותר מתוך שבע מדינות אירופיות, המחירים נמוכים משמעותית מארה"ב. אוזמפיק, שנכנסה לסל התרופות ב-2024 עבור חולי סוכרת, עולה עבורם כיום כמה עשרות שקלים (לפני כן עלתה 400 שקל לחודש תחת סבסוד). לעומת זאת, התרופות החדשות יותר מגיעות למחירים גבוהים: מונג'רו עולה 1,774 שקל לחודש וויגובי 1,250 של לחודש, וכאן נכנסת ה"מלחמה" בין קופות החולים. מכבי ומאוחדת מציעות את מונג'רו ב-887 שקל (50% הנחה) למבוטחי הביטוח המשלים, לאומית מציעה אותה ב-827 שקל, ואילו כללית מתמקדת בוויגובי במחיר של 290-627 שקל בהתאם למינון. צריך לזכור שקופות החולים לרוב מתנות את סבסוד התרופה במעקבים תזונתיים. עם זאת, מכבי פיתחה אסטרטגיית עיכוב: תרופות הרזיה חדשות יאושרו רק 24 חודשים אחרי השקתן, מה שאומר בפועל שוויגובי תיכנס לביטוח המשלים שלה רק באפריל 2026.

המצב הוא כזה שמצד אחד, יותר מ-100 תרופות נמצאות בפיתוח קליני, מה שמבטיח תחרות והוזלת מחירים בעתיד. מצד שני, הביקוש הגדול יוצר לחץ עצום על מערכות הבריאות. בישראל, התחרות בין קופות החולים יוצרת הזדמנויות לחיסכון, אבל גם מצב של חוסר אחידות, שדורש מהמטופלים להיות מעודכנים ופעילים. המחירים נמוכים יחסית מארה"ב, אבל העלות עדיין משמעותית למשפחה ישראלית ממוצעת. בסופו של דבר, אנחנו עדים לשינוי פרדיגמה בטיפול במחלת ההשמנה: ממצב שבו כמעט לא היו פתרונות יעילים, ומטופלים נעו על הקשת שבין דיאטות לניתוחים לקיצור קיבה, למציאות שבה הפתרונות קיימים, אבל הנגישות הכלכלית היא האתגר הגדול. השאלה היא אם מערכות הבריאות יצליחו להתאים את עצמן לעידן החדש הזה, וכרגע המצב הוא שעשרות אלפי ישראלים מזריקים מכיסם הפרטי, בלי לדעת מתי, אם בכלל, יוכלו להפסיק.

“מי שחושב שאפשר לעשות את זה לבד ופשוט להפסיק בלי תכנון, מסתכן בעלייה חדה במשקל, לעיתים יותר מהמשקל המקורי"

ד"ר רז הגואל, המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה

ד”ר רז הגואל, מנהל המרכז הרפואי לטיפול בהשמנה, מציב את הדברים בפרופורציה: "ההצלחה תלויה לא רק בתרופה, אלא בגישה המקצועית, בליווי המתמשך ובהכנה הנכונה לכל שלב בתהליך, כולל ההפסקה שתגיע יום אחד. רק כך ניתן להימנע מהמחירים הכבדים וליהנות מהיתרונות האמיתיים שהטיפול יכול להציע". לדברי ד"ר הגואל, תרופות GLP-1 הן פריצת דרך משמעותית שמשנה את כללי המשחק, אך הן רק חלק מהפתרון: "אין דבר כזה טיפול מושלם בלי שינוי באורח החיים", הוא מבהיר, “מי שחושב שאפשר לעשות את זה לבד ופשוט להפסיק בלי תכנון, מסתכן בעלייה חדה במשקל, לעיתים יותר מהמשקל המקורי. צריך להתייחס להשמנה כמחלה מורכבת ומגוונת, בעלת דרגות חומרה שונות. לא כל מטופל מקבל את אותו הטיפול. כמו בכל מחלה, המטרה היא לטפל על פי חומרתה, קרי, התאמת מינונים, שילובי תרופות, שינוי תרופה. הרי גם מטופל שסובל מלחץ דם גבוה ואינו מתאזן עם תרופה אחת מקבל לעיתים כמה תרופות כדי להגיע לאיזון".

מה קורה כשמפסיקים ליטול את התרופות בבת אחת?

"הגוף שלנו לא שוכח. כשמורידים משקל, בייחוד במהירות, הוא מפעיל מנגנוני הגנה – הורמוני הרעב עולים, תחושת השובע פוחתת, וחילוף החומרים מאט. תרופות כמו אוזמפיק וויגובי מסייעות לשבור את המעגל הזה – אך כשמפסיקים, המערכת חוזרת לפעול. ירידה דרמטית במשקל, גם בעזרת תרופה, מפעילה מנגנוני פיצוי טבעיים: רמות ההורמונים שמשדרים שובע יורדות, הורמוני הרעב עולים, וחילוף החומרים מאט. כשמפסיקים את התרופה, תהליכים אלו עלולים לגרום לעלייה מחודשת במשקל. למעשה, חלק מהמחקרים מראים כי תוך שנה מהפסקת הטיפול, לא מעט מהמטופלים מחזירים חלק ניכר מהמשקל שאיבדו – מה שמעיד שהתרופה מדכאת סימפטומים, אך אינה 'מרפאת' את הבעיה המטבולית".

“אם אפסיק – זה יחזור”: טובה הורביץ נלחמת לחיים

טובה הורביץ (72) מהיישוב מיתר יודעת דבר או שניים על מלחמה. לא כזאת שאנחנו רגילים אליה מהמציאות בישראל, אלא מלחמה שקופה - המלחמה נגד המשקל, שליוותה אותה כל החיים. "מאז שאני זוכרת את עצמי התמודדתי עם עודף משקל", היא מספרת, "הייתי אפילו מדריכה בשומרי משקל וירדתי 30 קילו, אבל כמו כולם, המשקל בסוף חזר". טובה אומרת שהמשפחה ניסתה לעזור לה, היו עליות וירידות אינסופיות, היה גם ניסיון ב"דיאט קלאב", ובאופן כללי פשוט מאבק בלתי פוסק. אמה של טובה הייתה רזה, מה שהפך לעומס רגשי נוסף: "מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא ניסתה לבשל לי בנפרד, ניסתה לעזור. היה לה חשוב שארד במשקל, הכוונות הטובות הפכו ללחץ, שנוסף על הבושה הפנימית".

שנים של משמעת ברזל לא עזרו: "כל החיים הייתי בסוג של שמירה מוקפדת, עם היד על הדופק, אבל זה לא הספיק ויצר תסכול רב שנבע מצורת חיים עם ביקורת עצמית מתמדת, הקפדה על כל ביס ומשקל שלא מצליח לרדת". לפני כמעט ארבע שנים, בגיל 68, החליטה טובה לנסות את מה שנראה אז כמו מדע בדיוני, זריקות לירידה במשקל. "אחרי הרבה שנים החלטתי ללכת על הזריקות. בתקשורת שמעתי על זה, והחלטתי על ליווי צמוד כי אין לי סוכרת, אז בכל מקרה זה לא מגיע לי דרך הקופה. אני משלמת מכיסי הפרטי, אבל אחרי שניסיתי כל כך הרבה פתרונות שלא עזרו  - הבנתי שאין לי כבר מה להפסיד".

110 קילו - זו היה נקודת ההתחלה. "שנים לא נשקלתי, בניגוד להיום שאני עולה על המשקל כל יום והוא הפך לחבר ולא לאויב". תופעות הלוואי היו עבורה יחסית קלות, "הן לא היו דרמטיות, עם חלקן אני מתמודדת עד היום, מדי פעם יש בעיות של תחושת מלאות, פעם בכמה זמן יש בלגן בבטן".

והמינון?

"אני מזריקה פעמיים בשבוע 0.74 מיליליטר וזו עדיין לא המנה המקסימלית". טובה משתפת שהליווי והמעקב התזונתי היה חיוני: "אני מקיימת פעם בשבוע שיחה עם הצוות הרפואי לצורך התאמת מינון, מעקב אחרי המשקל, תלונה על תופעות לוואי או כל שאלה אחרת". היום היא מציינת שלוש שנים וחצי אחרי, 35 קילו פחות, והיא במשקל 73 קילו: "זה תמיד היה חצי קילו בשבוע, לא התאבדתי על המשימה". המסלול היה יציב: עלייה הדרגתית במינון כל 4-3 שבועות, תמיד בבטיחות. "כשירדתי 20 קילו ראשונים הייתי מאושרת ואז רציתי עוד, הוספתי ספורט ופילאטיס ואני מרגישה כמו אישה חדשה. כיום אף אחד לא מדמיין אותי כשמנה, אבל בראש שלי אני עדיין חושבת על עצמי כשמנה, ובחנויות הבגדים אני ישר ניגשת למידות גדולות למרות שכבר אין צורך". 

משקל היעד היה 73 קילו, והיא הגיעה אליו כאמור לפני שנה, אבל לשאלתי אם היא מתכוננת הפסיק היא עונה: "לא בחיים" ואומרת, "אני לא חושבת שזאת זריקת פלא, אלא פתרון. מההתחלה אני אוכלת רק שתי ארוחות ביום, לא שלוש, ואני לא רעבה - וזה נפלא. אני מודה שאני פוחדת לעלות. אני חוששת שאם אעצור עם הזריקות, אעלה במשקל. זה נותן לי הרגשת ביטחון". עכשיו טובה נלחמת במאבק אחר, מול קופת החולים. "אני מנסה לקבל וויגובי דרך הקופה, אבל לא מצליחה בגלל שה-BMI שלי כרגע 24 וזה נחשב תקין. זה מעצבן כי ברגע שאפסיק אני חוששת שהמשקל יעלה. כשאנשים שואלים אותי 'עד מתי תמשיכי? עד סוף החיים?', התשובה שלי ברורה וחדה - אם אצטרך - אז כן. הרי לא מעזים לשאול חולי סוכרת 'עד מתי תזריק אינסולין?' זה אותו דבר". טובה מגדירה את זה כ"מסע חיים" ומלחמה ב"אם כל המחלות": "אני מבקשת שהקופה תסייע לי לשמור על המלחמה שלי ב'אם כל המחלות'".

"ההשמנה היא מחלה כרונית, מערכית, עם שורשים גנטיים, מטבוליים, רגשיים וסביבתיים. אין לה פתרון בודד, והתרופות החדשות הן מהפכה אמיתית, אך הן רק חלק ממכלול. אנחנו הרופאים לא רק רושמים מרשמים. עלינו לשמוע, לאבחן, להסביר, להתאים, לתמוך, להתוות אסטרטגיה לפי המורכבות האנושית והביולוגית לפעמים של האדם שמולנו. השמנה אינה כישלון אישי, אלא מחלה שיש לטפל בה בכלים הטובים ביותר, וללא סטיגמה", אומר ד"ר מיכאל ויינפאס, יועץ סוכרת ארצי במכבי שירותי בריאות ועובד במרפאה בגישה אינטגרטיבית לטיפול בסוכרת, השמנה וגורמי סיכון מטבולים. בהרצאתו "המרשם לחיים" הוא עושה סדר בגישות השונות ובדיסאינפורמציה שיש בנושא ההשמנה.

האם התרופות הן הפתרון הבלעדי למחלת ההשמנה?  

"הן לא הפתרון הבלעדי, אבל הן בהחלט שינו את חוקי המשחק. תרופות כמו וויגובי או מונג'ארו הוכחו במחקרים מבוקרים ככלי יעיל מאוד להפחתת משקל, עם ירידה של 15–22 אחוז במשקל הגוף, אלה לא מספרים שהכרנו קודם. קיימות תרופות ישנות כמו קסניקל, שמעכבות ספיגת שומנים במעי, רזין, שמדכאת תאבון דרך סרטונין ונרואפינפרין, וקיוסימיה, שזמינה בחו"ל, שמצרפת לרזין גם את התרופה טופמקס ומגיעה ליעילות של כ-10 אחוזים. נוסף לכך גם ניתוחים בריאטריים הם עדיין אופציה חשובה ויעילה, בייחוד במקרים של השמנת יתר מורבידית. צריך לזכור שהשמנה היא מחלה כרונית מורכבת וטיפול בה דורש גישה כוללת: תזונה מותאמת אישית, פעילות גופנית, שינוי דפוסי התנהגות, תמיכה רגשית, ולפעמים גם טיפול תרופתי או ניתוח בריאטרי".

לגבי החסרונות ותופעות הלוואי של התרופות אומר ד"ר ויינפאס: "התרופות מאטות את התרוקנות הקיבה נוסף לדיכוי תאבון מרכזי. הפעילות בקיבה גורמת לתופעות לוואי משתנות בביטוי בזמן ובעוצמה הכוללות בחילות, צרבות, הקאות, שלשול או עצירות. רוב המטופלים מסתדרים עם התרופה עם הזמן, חלק לא. כיוון שתרופות להשמנה אינן בסל הבריאות, העלות הכלכלית מהווה מחסום לחלק מהאנשים, מה עוד שאנחנו מדברים על טיפול כרוני. חיסרון נוסף הוא שימוש לא מבוקר רק לטובת שימוש אסתטי שאינו מגובה מחקר ושעלול להיות מסוכן".

"מי שנוטלים את התרופות בהתוויה מסודרת ולא כקפריזה להורדת כמה קילוגרמים, מוגנים יותר מהתקפי לב, שבץ מוחי, תמותה לבבית, אי ספיקת לב, הפרעות חסימתיות בשינה ועוד. זאת לא קוסמטיקה, זאת קרדיולוגיה מונעת"

ד"ר מיכאל ויינפאס, מומחה לסוכרת

האם זה טיפול תרופתי לכל החיים?  

"השמנה, בדומה ליתר לחץ דם, היא מחלה כרונית. אני לא מצפה ממטופל עם יתר לחץ דם להסתדר לבד אחרי שנטל שנה תרופה. אותו הדבר לגבי אדם הסובל מדיסרגולציה הורמונלית במרכז הרעב והשובע. כשמפסיקים טיפול המשקל ברוב המקרים יעלה בחזרה. אתן לך עוד דוגמה: אם אדם  זקוק למשקפיים עבור קוצר ראייה, הוא 'תלוי' בהם כל החיים? זו לא תלות – זו התאמה".

לגבי נטילת התרופה גם אחרי ירידה במשקל אומר ד"ר ווינפאס: "התשובה היא כן, כל עוד היא נדרשת, נסבלת ובטוחה ויש הצדקה להמשך טיפול כרוני. זה לא שונה מטיפול בלחץ דם או כולסטרול. כמובן שנדרש מעקב רפואי מולטי-דיסציפלינרי במהלך התקופה, כפי שכל מחלה כרונית דורשת. הוכח במחקרים שונים כי מי שנוטלים את התרופות בהתוויה מסודרת ולא כקפריזה להורדת כמה קילוגרמים, מוגנים יותר מהתקפי לב, שבץ מוחי, תמותה לבבית, אי ספיקת לב, הפרעות חסימתיות בשינה ועוד. מחקר שבדק ספציפית את הנושא הזה מצא שוויגובי היא תרופה שמפחיתה תמותה ואירועים קרדיווסקולריים באנשים שחיים עם השמנה ובסיכון לבבי גבוה. אנחנו לא רק מדברים על ירידה במשקל אלא על ירידה בתמותה. זאת לא קוסמטיקה, זאת קרדיולוגיה מונעת".

המחיר של הפסקה פתאומית: כשהפתרון הופך לבעיה

אלעד דוד, קבלן בניין (38) מפרדס חנה, נלחם בהשמנה כבר מילדות, וסיפורו מדגים את הסכנות הכרוכות בהפסקה פתאומית של תרופות לירידה במשקל ואת המחיר הכבד שמשלמים עליה. הוא חושף מציאות מורכבת שרבים מתעלמים ממנה: תרופות כמו אוזמפיק, וויגובי וסקסנדה אומנם יכולות להיות יעילות, אך הפסקה לא נכונה שלהן עלולה להוביל לתוצאות הפוכות ואף מסוכנות.

כ"ילד מלא" שהפך לבוגר עם בעיית משקל כרונית, אלעד עבר את כל התחנות המוכרות במאבק בהשמנה. ההתדרדרות המשמעותית במשקל החלה אחרי הצבא, התחזקה עם תקופת הקורונה ולאחר מכן במלחמה: תקופות לחץ שהפכו את האוכל לנחמה ולמקור שליטה. לאורך השנים הוא ניסה אין-ספור דיאטות: תפריטים נטולי סוכר, תוכניות ירידה מהירה במשקל כמו "אבא חטוב", מגוון גישות תזונתיות, ללא הצלחה מתמשכת. כל ירידה במשקל לוותה בעלייה חדה שהביאה אותו למצב גרוע יותר מהמקורי. נשמע מוכר? זוהי התבנית הקלאסית של "דיאטת יו-יו" שאיתה מתמודדים מיליונים ברחבי העולם. לפני חמש שנים החליט אלעד לנסות את סקסנדה, זריקה יומית לירידה במשקל. ההתחלה הייתה מבטיחה - הוא איבד 14 קילוגרם בשלושה חודשים בלבד. לראשונה זה שנים, נראה שמצא פתרון אמיתי לבעיה הכרונית שלו, אבל המחיר היה כבד מנשוא. תופעות הלוואי היו כל כך קשות עד שנאלץ להפסיד ימי עבודה ולהישאר בבית: "אני קבלן וקבלן לא נשאר בבית, אלא אם השמיים נופלים", הוא מסביר בהומור מר. הגוף שלו פשוט לא יכול לתפקד תחת השפעת התרופה, והעבודה הפיזית הדרושה בענף הבנייה הפכה לבלתי אפשרית. החלטתו להפסיק הייתה מובנת מבחינה אנושית, מי יכול להמשיך טיפול שמשתק אותו מלתפקד? "בסופו של דבר, החלטתי להפסיק את השימוש בתרופה, וחזרתי לעלות במשקל", הוא מספר. הפסקת הטיפול בסקסנדה התבררה כטעות יקרה. לא רק שאלעד חזר למשקל המקורי, הוא השמין אף יותר מאשר היה לפני תחילת הטיפול. זוהי תופעה קלינית מוכרת ומתועדת היטב הנקראת "ריבאונד אפקט".

"כשמפסיקים פתאום תרופות המשפיעות על הורמונים המווסתים רעב ושובע, הגוף נכנס למעין מצב פאניקה ביולוגי",  מסביר ד"ר רז הגואל, "ההורמונים שהתרופה דיכאה או החליפה חוזרים לפעילות, לעתים אף ברמה גבוהה יותר כתגובה נגדית לתקופה שבה היו 'מושתקים'. חילוף החומרים מאט כהכנה למה שהגוף תופס כ'מצב רעב' צפוי, והתשוקות לאוכל חוזרות בכוח מכפיל. בבסיס התופעה עומדת עובדה ביולוגית פשוטה: הגוף מתוכנת לשמור על המשקל הקיים ומפעיל מנגנוני הגנה כשמרגיש שמשקל זה מאוים. כשמפסיקים פתאום תרופה שסייעה להפחית את התיאבון, כל המנגנונים האלו מתעוררים בעוצמה מכפילה".    

כמה שנים מאוחר יותר, כשהמשקל שב להטריד אותו, החליט אלעד לנסות שוב. הפעם עם וויגובי, תרופה דומה מבחינה מכנית לסקסנדה, אך עם פרופיל מעט שונה. רופא המשפחה נתן לו מרשם, והוא החל בטיפול. התוצאה הייתה קטסטרופלית אף יותר מהניסיון הקודם: שלושה ימים של תופעות לוואי חריפות, הקאות בלתי פוסקות, שלשולים, תשישות קיצונית שמנעה ממנו כל יכולת תפקוד. הוא זנח את הטיפול כמעט מיד, הפעם עם הרגשה שאולי התרופות האלו פשוט לא מיועדות לו. אולם החוויה הקשה הזו הובילה אותו להכרה חשובה: "הפעם הבנתי שזו לא התרופה שלא עבדה, אלא הדרך. הבנתי שצריך מישהו שמבין בזה באמת. זוהי תובנה קריטית שרבים מגיעים אליה רק אחרי כישלון או פגיעה".

בניסיון השלישי החליט אלעד לעשות את זה "נכון". במקום לסמוך על מרשם פשוט מרופא המשפחה, הוא פנה לליווי מקצועי מיוחד. "התחלתי תהליך עם ליווי צמוד של רופא וצוות מלווה. יש מישהי שמדברת איתי על בסיס שבועי, דיאטנית שעוזרת לבנות הרגלים, ומינונים מותאמים בקפידה על ידי הרופא כדי להימנע מתופעות לוואי". ההבדל היה דרמטי. במקום להתחיל במינון מלא שגרם לתופעות לוואי קשות, הטיפול התחיל במינונים נמוכים שהוגדלו בהדרגה תוך מעקב קפדני אחר תגובת הגוף. כל סימן מוקדם של תופעת לוואי זוכה לטיפול מיידי או להתאמת המינון. במקביל, עבודה עם דיאטנית עזרה לבנות הרגלי אכילה בריאים שיתמכו בתהליך גם לאחר הפסקת התרופה - אם זה יקרה. התוצאות מדברות בעד עצמן: שנה לאחר תחילת התהליך המבוקר והמלווה, אלעד ירד 41 קילוגרם וללא תופעות לוואי משמעותיות. החשוב מכל: הוא לא מרגיש שהוא "עושה דיאטה" או סובל ממגבלות קיצוניות.

"אני לא רעב כל הזמן, לא מחפש תחנות דלק בשביל שוקולד, ולא מרגיש את הדחף לטרוף את כל הבורקסים שבמאפייה", מתאר אלעד את השינוי המהותי שעבר. "אני עדיין נהנה מאוכל, אבל בכמות הנכונה. זהו שינוי שהולך הרבה מעבר לירידה במשקל, זהו שינוי ביחס לאוכל, בתפיסת הגוף, ובאיכות החיים הכללית". אלעד בטוח שיום אחד יפסיק עם ההזרקות, אך לא ממהר ולא יעשה זאת ללא תכנון מדויק: "ההשמנה עצמה מסוכנת יותר מהתרופה. ואם צריך לבחור - אני מעדיף זריקה פעם בשבוע על פני התקף לב בגיל 45".

"השמנה היא מצב רפואי מורכב שמושפע מגורמים הורמונליים, גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים", מוסיף ד"ר רז הגואל, "הפסקה פתאומית של תרופות שמשפיעות על המערכות הביולוגיות האלו היא כמו הפסקה פתאומית של כל תרופה כרונית אחרת, עלולה לגרום לנזק שהולך מעבר לחזרת הסימפטום המקורי. הסיפור של אלעד מלמד לקח חשוב על הסכנות בהפסקה פתאומית של תרופות לירידה במשקל, גם כשתופעות הלוואי קשות. הגישה הנכונה דורשת סבלנות, ליווי מקצועי ונכונות להשקיע בתהליך ארוך טווח. במקום להפסיק פתאום בגלל תופעות לוואי, הפתרון הוא התאמת מינונים, שינוי בתזמון הנטילה, טיפול תומך בתופעות הלוואי, שילובי תרופות נוספות במקרה הצורך ובמקרים קיצוניים, מעבר לתרופה אחרת או השהיית הטיפול באופן מבוקר ומתוכנן. המטרה היא לא לעשות דיאטה או להגביל קלוריות במקביל לנטילת התרופה, אלה פעולות שגורמות לא להתמיד בצורת האכילה לאורך זמן. זה לרוב מה שגורם לעלייה המשמעותית במשקל לאחר הטיפול. חשוב, בעזרת הדרכה נכונה, לסגל אורח חיים שאפשר יהיה להתמיד בו לאורך זמן במקביל לטיפול, גם כדי לייצר ירידה טובה במשקל ולמנוע תופעות לוואי תוך כדי טיפול, וגם כדי לייצר המשכיות לאחר הפסקת הטיפול. לדוגמה, מטופל שמחליט לאכול 'ארוחות מסודרות' בהתאם לשעות ולא מתנהל על פי תחושות הרעב שלו – גורם בסופו של דבר להאבסת מזון מיותרת, ומכאן נובעות הרבה מתופעות הלוואי כמו בחילת, צרבות וכדומה שמהן סובלים מטופלים רבים, מה שמקשה עליהם להתמיד בטיפול".

לצד אלו שחוזרים למשקל עם הפסקת התרופה, אומר ד"ר רז הגואל, יש גם מטופלים רבים שהצליחו, בזכות ליווי מקצועי, להגיע ליעד, לאמץ אורח חיים חדש, ולשמור על הישגיהם גם לאחר הפסקת הטיפול. אצלם, התרופה שימשה כשלב התחלתי שהעניק תנופה והמשך הדרך התבסס על הרגלים בריאים, שינוי סביבתי ותמיכה מקצועית. הנתונים בנושא עדיין מוגבלים, אך הם מצביעים על כך שלא בהכרח כל מטופל יזדקק לתרופה לכל חייו: "במחקר שהתפרסם בשנה שעברה שנערך במשך שלוש שנים  נמצא כי בקרב כ-70 אחוז מטופלים שהקפידו על טיפול במונג'רו ללא הפסקה, הצליחו לשמור על עלייה של פחות מ-5 אחוזים מהמשקל הנמוך ביותר שאליו הגיעו במהלך הטיפול. פחות מ-10 אחוזים מהמטופלים חוו עלייה של 10 אחוזים או יותר ממשקל הנמוך ביותר שאליו הגיעו, כך שבמרבית המקרים משקל הגוף נשאר יציב יחסית לאורך שלוש השנים".

האם הגוף מפתח עמידות?

"נכון להיום, אין הוכחות חד-משמעיות לעמידות ביולוגית לתרופות GLP-1, כלומר, הן לא מאבדות את יעילותן באופן גורף. עם זאת, אצל חלק מהמטופלים נראה שהשפעתן מתונה יותר עם הזמן, בעיקר כשהמשקל מתייצב והגוף מגיב פחות. במקרים כאלה ניתן לשקול העלאת מינון או מעבר לתרופה מתקדמת יותר, ואפילו לשלב מינונים או תרופות בהתאם להמלצת הרופא. הדור הבא של הטיפולים הוא שילובים שונים של תרופות שאמורים לתת יעילות גבוהה אפילו יותר ממה שראינו עד כה".

מה לגבי תופעות לוואי?

"לצד ההשפעה החיובית, חשוב לזכור שלתרופות יש גם תופעות לוואי. הנפוצות ביותר הן בחילות, שלשולים, עצירות, ירידה בתיאבון ולעיתים עייפות. במרבית המקרים התופעות חולפות, אך אצל חלק מהמטופלים הן מאתגרות יותר ודורשות התאמות או השהיית טיפול זמנית. גם בטווח הארוך נבחנות שאלות כמו השפעה על כיס המרה או הלבלב – ולכן יש לעקוב רפואית לאורך כל הטיפול, לבצע בדיקות שגרתיות ולהתאים את התרופה באופן אישי".

מה צופן העתיד בתחום?

"למרות היעדר נתונים עדכניים מישראל, ההערכות בארה"ב מצביעות על כך שאחד מכל שמונה מבוגרים כבר השתמש בתרופה לטיפול בהשמנה, כמו וויגובי או מונג'רו. רופאים סבורים כי שיעור גבוה אף יותר מהאוכלוסייה יהיה מוכן להתחיל טיפול , בייחוד אם הוא לא ידרוש זריקה שבועית .זו הסיבה לכך שהתרופה אורפורגליפרון מעוררת כל כך הרבה עניין.

"בדומה לאוזמפיק, גם הכדור החדש מחקה את ההורמון האחראי על ויסות הסוכר בדם ודיכוי התיאבון. לפי הנתונים שהוצגו בחודש שעבר, למעלה מ-500 חולי סוכרת סוג 2 שקיבלו את המינון הגבוה ביותר של התרופה ירדו בממוצע כ-7.3 ק"ג בתוך תשעה חודשים, וכשני שלישים מהם הצליחו להגיע לרמות סוכר תקינות. אם התרופה תאושר גם לטיפול בהשמנת יתר, ולא רק בסוכרת – ייתכן שהתוצאות יהיו משמעותיות אף יותר, שכן חולי סוכרת נוטים לרדת פחות במשקל מתרופות מסוג זה. חברת התרופות האמריקאית אלי לילי, שמפתחת את התרופה, צפויה לפרסם בהמשך השנה נתונים על יעילות התרופה לטיפול בהשמנה, וייתכן שהטיפול יהיה זמין כבר בשנה הבאה. החברה טרם חשפה את מחיר התרופה, אך ייצור כדורים זול משמעותית מייצור זריקות. אם אכן תהיה עלות הטיפול נמוכה יותר, התרופה עשויה להפוך לנגישה יותר עבור הציבור הרחב, להיכלל במסגרת הביטוחים המשלימים, ואולי אף למצוא את דרכה לסל התרופות בישראל".

לא לאבד את מסת השריר

לאחרונה הוצגו גם תרופות נוספות בשלבי ניסוי מוקדמים, כמו מריטייד (MariTide), זריקה של חברת אמגן שניתנת רק פעם בחודש. האפשרות להפחתת תדירות הזרקות היא בשורה עבור מטופלים רבים, שעשויים להתמיד בטיפול לאורך זמן כאשר הוא פשוט ונגיש יותר. כמה מהתרופות החדשות שבפיתוח שואפות להתמודד עם תופעת לוואי מוכרת של הטיפולים הקיימים: איבוד מסת שריר במקביל לירידה בשומן. תופעה זו מדאיגה במיוחד בקרב קשישים, שכן היא מגבירה את הסיכון לנפילות ועלולה להחמיר מצבים כמו אוסטיאופורוזיס. אחת התרופות הניסיוניות משלבת את החומר הפעיל סמגלוטייד – המרכיב המרכזי באוזמפיק ווויגובי – עם תרכובת החוסמת קולטנים המעורבים בוויסות מסת שריר ושומן. תרופות אחרות מחקות את פעולתו של ההורמון אמילין, שבמחקרים על בעלי חיים נמצא ככזה שמסייע בשימור מסת שריר רזה. עם זאת, נדרשים עדיין נתונים נוספים בבני אדם. מנגד, חוקרים מסוימים ממשיכים להביע ספק באשר ליכולת של תרופה כלשהי לגרום לירידה משמעותית במשקל בלי לגרום גם לאובדן מסוים של שריר. "חשוב לזכור שכל צורה של ירידה במשקל גורמת לאובדן של מסת שריר ושל מסת שומן יחד", אומר ד"ר הגואל, "לרוב היחס הוא 25 אחוז אובדן מסת שריר לעומת 75 אחוז מסת שומן. עם זאת, אין זה נכון שהתרופות גורמות להאצת פירוק מסת שריר, לעומת השומן. הדבר היחיד שיכול למנוע או להפחית איבוד מסת שריר הוא פעילות גופנית".