הנה תרגיל פשוט: בקשו מהילד שלכם לשבת בשקט, לעצום עיניים ולציין מתי חלפה דקה, רוב הילדים ידווחו שחלפה דקה אחרי 40 שניות או פחות. תערכו את אותו הניסוי עם מבוגרים - סביר להניח שהם ידווחו שחלפה דקה בממוצע אחרי 60 עד 70 שניות.

החופש הגדול יכול להמחיש בצורה הטובה ביותר איך הגיל משפיע על תפיסת הזמן. שעות הנסיעה הארוכות והימים שלא נגמרים יכולים לעלות לכולנו על העצבים אבל אצל הילדים זה מוקצן אף יותר, וכנראה שלא רק בגלל שאנחנו "התבגרנו" והתרגלנו להתאפק - הם באמת מרגישים שהזמן זז לאט יותר, והנדנודים בהתאם. חווית הזמן שלנו משתנה ככל שאנו גדלים, והתחושה היא שהזמן עובר מהר יותר ככל שאנחנו מתבגרים. למה זה קורה?

עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >

האם באמת הזמן עובר מהר יותר ככל שאנחנו מתבגרים?

קודם כל, ככל שהגיל עולה, כל תקופת זמן הופכת להיות חלק קטן יותר מהחיים שלנו עד אותו הזמן. לדוגמה, בגיל שבע, שנה היא 14.30% מכל החיים; בגיל 70 זה רק 1.43% מהחיים. מה שאומר שנסיעה של חמש שעות לטיול עשויה להרגיש ארוכה יותר לילד בן חמש מאשר לאיש בן 50, פשוט משום שזהו חלק גדול יותר מחייו של בן החמש.

הנה עוד דוגמה פשוטה שממחישה את זה. כשהיינו בני עשר, עשר השנים האחרונות ייצגו את כל חיינו. כשאנחנו בני 40, עשר השנים האחרונות מייצגות רק רבע מחיינו, וכשאנחנו בני 60, עשר השנים האחרונות מייצגות רק שישית מהחיים שלנו. 

וזה גם מדעי. בשנת 2005, הפסיכולוגים מארק ויטמן וסנדרה להוף מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, סקרו 499 משתתפים, בני 14עד 94 שנים, לגבי הקצב שבו הם חשו שהזמן נע - מ"מאוד לאט" ל"מהיר מאוד". במשך פרקי זמן קצרים יותר - שבוע, חודש, אפילו שנה - נראה כי תפיסת הזמן של הנבדקים לא עלתה עם הגיל ורוב המשתתפים הרגישו שהשעון מתקתק במהירות. אבל לתקופות ארוכות יותר, כמו עשור, נוצר דפוס: אנשים מבוגרים נטו לתפוס את הזמן כזז מהר יותר. כאשר התבקשו להרהר בחייהם, המשתתפים מעל גיל 40 חשו שהזמן חלף לאט בילדותם, אך אז הואץ בהתמדה במהלך שנות העשרה שלהם ועד לבגרות המוקדמת.

אין שליטה - יש זמן

כנראה שגם עניין השליטה משפיע על התחושה שלנו שהזמן טס. ברגע שהזמן עצמו הופך ללא בטוח אנחנו שמים לב אליו הרבה יותר מהרגיל. התוצאה: התחושה שהזמן עובר הרבה יותר לאט. חוסר הוודאות של ילדים לגבי כמה זמן עבר וכמה זמן נשאר גובר בגלל חוסר השליטה שלהם על ההתנהלות של החיים שלהם, במיוחד בזמנים של חוסר שגרה. למשל בנסיעה ארוכה, המבוגרים הם אלה שבוחרים מתי לעצור ואיך לנסוע. שורה תחתונה - ככל שאנחנו גדלים אנחנו צוברים יותר ויותר שליטה על חיינו ועל מה שהולך לקרות בזמן שלנו ומכאן חווית הזמן שלנו מתכווצת.

בנוסף כשאנחנו ילדים, אנחנו כל הזמן מתוודעים לדברים ורעיונות חדשים שמשאירים רשמים מתמשכים בזיכרון שלנו. אנחנו מודדים זמן לפי אירועים בלתי נשכחים ופחות דברים חדשים מתרחשים ככל שאנו מתבגרים, מה שגורם לזה להיראות כאילו הילדות נמשכה זמן רב יותר. הפסיכולוגית קלאודיה האמונד מתארת בספרה "Time Warped: Unlocking the Mysteries of Time Perception", את המושג שנקרא 'פרדוקס החגים', הנקרא גם 'פרדוקס החופשות' ולפיו הזמן טס כשאנחנו חווים חוויה מהנה וחדשה כמו חופשה, אבל אחר כך, בדיעבד, זה מרגיש כאילו זה נמשך יותר ממה שזה באמת נמשך. יש בזה משהו מנחם, כי גם אם הרגעים הגדולים חולפים במהירות, תמיד נוכל לאחר מכן להיזכר, לשחזר ואולי אפילו ליהנות מהם יותר.

זה לא רק פסיכולוגי

השערות נוספות מנסות להסביר מדוע תפיסת הזמן שלנו מואצת ככל שאנו מתבגרים, ולא רק בשל נסיבות פסיכולוגיות. רעיון אחד הוא שינוי הדרגתי של השעונים הביולוגיים הפנימיים שלנו. האטת חילוף החומרים שלנו ככל שאנו מתבגרים תואמת את האטת פעימות הלב והנשימה שלנו. קוצבי הלב הביולוגיים של ילדים פועמים מהר יותר, כלומר הם חווים יותר סמנים ביולוגיים (דפיקות לב, נשימות) בפרק זמן קבוע, מה שגורם לתחושה שחלף יותר זמן.

השערה נוספת מציעה שחלוף הזמן שאנו תופסים קשור לכמות המידע התפיסתי החדש שאנחנו קולטים. עם הרבה גירויים חדשים, למוח שלנו לוקח יותר זמן לעבד את המידע כך שפרק הזמן מרגיש ארוך יותר. זה מתקשר למושג 'תפיסת ההילוך האיטי' המדווחת לעתים קרובות ברגעים שלפני תאונה. הנסיבות הלא מוכרות מורות לנו על מידע רב שאנחנו צריכים לקלוט ומכאן תחושת ההאטה המיידית.