ענפי ספורט אתגרי הרבה פעמים משלבים את אלמנט הפחד. טיפוס על בולדרים הוא כזה: ספורט שמבוסס על היכולות הטבעיות שלנו לאחוז בדברים, לייצב את עצמנו ולמשוך את הגוף כלפי מעלה והכל - בגבהים מטורפים, בזמן שכל מה שאתם תלויים בו הוא רתמת הביטחון שלכם. איך לומר זאת בלי לזרוע פאניקה? זה לא הדבר הכי בטוח בעולם. מה שכן, זו אחלה דרך לפתח את פלג הגוף העליון שלכם.
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
אבל הספורט הזה עובד בצורה סימטרית על הרבה אזורים בגוף. הבטן מאוד חשובה לשמירת היציבות על הקיר בזמן הטיפוס, וגם הזרועות, הטרפזים ובאופן כללי כל שרירי הליבה. זהו ספורט שמלמד הרבה על הנפש, מעמיד אתכם בפני אתגרים חדשים, מפתח את יכולת החשיבה, ואת היכולת להתמודד עם קשיים והפתעות בדרך. אפשר לומר שהוא עובד על הכל.
וחוץ מעבודה פיזית קשה, יש גם תחושה נהדרת של קהילתיות. קירות הטיפוס מלאים במקצוענים לצד חובבנים, שמטפסים על מסלולים שונים, נותנים עצות ומדברים בגובה הקיר. מלבד דרך ליהנות מהספורט שלכם, זה גם אחלה מקום ליצור חברויות. מצאנו שלוש נשים אמיצות שמטפסות על קירות ללא מורא, זה מה שיש להן להגיד על התחום מהצד הנשי.
"גברים אוהבים להקניט אותי כי יש לי שרירים" | הכירו את יעל טאוב
מי אני ואיך הגעתי לזה? "יעל טאוב, בת 19 וחברה בנבחרת ישראל לטיפוס. אני מטפסת מאז גיל 9, ותמיד הייתי ילדה ספורטיבית. פעם אמא של מישהו מהכיתה שלי ראתה אותי מטפסת על מבנים והמליצה לי לבוא לטפס", מספרת טאוב. "הייתי גרועה בהתחלה אבל מהר מאוד התאהבתי בזה, הצטרפתי לחוג, ואז עברתי לנבחרת. בגיל קטן זה מאוד פשוט ללמוד לטפס".
שגרת האימונים שלי: "האימונים שלי כוללים אימוני טיפוס ואימוני כוח לשריר פלג גוף עליון, בטן, אצבעות וגם קצת לרגליים. האצבעות חשובות מאוד כי האחיזות הן בדברים מאוד קטנים, ואני צריכה שהן יהיו מאוד חזקות. יש מתקן כזה של סולם של אחיזות - מטובות יותר לטובות פחות - המטרה היא לטפס בלי שימוש ברגליים. יש לי מאמן איתו אני נפגשת פעם בשבוע ואנחנו עושים אימונים של טכניקה וטקטיקה, ובשאר השבוע יש לי טבלה מסודרת של מה לעשות כל יום איך, כמה ומתי".
תזונה: "זה משהו מאוד חשוב בספורט, אני חייבת להישאר במשקל כמה שיותר נמוך, כי בטיפוס מחזיקים את משקל הגוף שלך בעיקר על הזרועות והאצבעות. רוב המטפסות בעולם הן די קלות וצריך להישאר ככה, זה משפיע על ההישגים בסופו של דבר. ספציפית אצלי, הגוף שלי מפתח שריר מאוד מהר, אבל זה יכול להיות גם בעייתי כי השריר עושה אותי יותר כבדה. זה אינדיבידואלי לכל מתאמנת, זה עניין של הרבה גורמים".
מה עם חיים מעבר לטיפוס? "אני מתאמנת בין 5-6 פעמים בשבוע – כל אימון הוא משהו כמו ארבע שעות בממוצע. זה די תובעני אבל אני אוהבת את זה ואני רוצה להמשיך לעשות את זה, אני גם מוכנה להקדיש את כל המשאבים שלי בזה".
איך זה להיות אישה בספורט הזה? "זה משהו שצריך לבחור בגיל מאוד צעיר. תמיד הייתי טום בוי ובחרתי בתחומים שיותר מתאימים לבנים – אני לא ממש מאמינה בסטריאוטיפים ואוהבת לשבור אותם. אבל רואים יותר ויותר נשים שבאות ומנסות. מצד אחד המון אנשים מפרגנים לי, אבל הרבה גם מרשים לעצמם להעביר עליי ביקורת – יש לי הרבה שרירים, מה שגברים אוהבים להקניט עליו. אנשים כלואים באיזושהי תדמית של איך אישה אמורה להיות, מה היא אמורה לאהוב ומה היא אמורה לעשות. זה פשוט שוביניזם, הם מרגישים מאוימים מנשים חזקות. הם אפסים בעיני שהם לא מצליחים להתמודד עם מישהי חזקה מהם, והם רוצים להחליש נשים כדי להרגיש טוב עם עצמם".
טיפ למתחילים: "אני ממליצה לכולן לבוא לנסות עם עוד חברה, זה הכי כיף לטפס ביחד. תתתנסו, תתאהבו בזה ועם השיפור רצוי גם להירשם לחוגים למתחילים כדי ללמוד יותר טכניקה".
עוד ב-mako בריאות:
>> היורש של עידו פורטל: הכירו את רועי גולדשמידט
>> אלוף הקרוספיט: הכירו את עומרי פלד
>> מלך עמידות הידיים: הכירו את יובל איילון
"לנשים יש הרבה יתרונות על גברים בטיפוס" | הכירו את נטע פרדמן
מי אני ואיך הגעתי לזה? "נטע פרדמן, בת 20, משוחררת טרייה משירות צבאי כספורטאית פעילה. אני מקום 14 באירופה לשנת 2015 ואלופת ישראל לנשים בחמש השנים האחרונות. הגעתי לטיפוס בגיל 5 בערך. אני ואחי התאום היינו ילדים מאוד ספורטיביים ופעילים, המליצו להורים שלי לקחת אותנו לקיר טיפוס בקרית אונו וזה פשוט תפס אותי. אחרי כמה חודשים כבר השתתפנו בתחרות הראשונה שלנו שם. אחי הגיע למקום השני ואני לשלישי בקטגוריית הקטנטנים".
שגרת האימונים שלי: "שגרת האימונים שלי משתנה בהתאם לתקופות השנה. בחצי הראשון אני בדרך כלל מתאמנת 5 פעמים בשבוע, אם זה הובלה, בולדרינג, אימוני כוח או סיבולת כוח. בנוסף, יש לי אימון משלים אחד לפחות של ריצה וחיזוקים נגדיים. רוב השבוע אני נמצאת במרכז הארץ, מטיילת בין הקירות השונים ופעם בשבוע אני נוסעת ל"בולדר" חיפה לפגישה עם המאמן שלי שמעון ולאימון. בחצי שנה השנייה זו תקופת תחרויות (בין 7-8 תחרויות בחו"ל), בה המטרה היא לשמר את הכושר ובעיקר לעבוד על מסלולים חדשים, טקטיקות והפקת לקחים מכל תחרות.
התזונה: התזונה היא חלק בלתי נפרד מהאימונים ושגרת החיים של ספורטאי, מגיל צעיר ביקרתי אצל תזונאיות ואני מאוד מודעת למה שאני אוכלת. אני משתדלת לשמור על שלוש ארוחות ביום המכילות חלבון פחמימה וסיבים, ובין לבין או לפני ותוך כדי אימונים מוסיפה פרי או משהו קטן לאנרגיה. גם בחו"ל, כשאני נוסעת לפעמים לשלושה שבועות ברצף, אני מאוד מקפידה לאכול מאוזן ולא להתפרע במסעדות. אבל הקושי האמיתי אצלי זה הנשנושים במהלך היום ובלילה. אבל עובדים גם על זה".
איך זה להיות אישה בספורט הזה? "אני חושבת שלהיות ספורטאית בישראל זה לא מובן מאליו. אנשים בארץ בדרך כלל לא מפרגנים לבנות אם הן חזקות ויש להן שרירים או יבלות בידיים, וזה מוריד הרבה מהמוטיבציה של הבנות בכלל להתחיל לעסוק בספורט. בכל אופן, זה כיף וגאווה גדולה להיות המטפסת הישראלית הראשונה שמגיעה להישגים בחו"ל והראשונה שעולה לחצי גמר בוגרות.
"לרוב אני מוצאת את עצמי מתאמנת רק עם גברים, בעיקר עם החבר שלי אור, דבר שמצד אחד מאוד תורם לי כי הם בד"כ חזקים יותר ודוחפים אותי לשאוף למעלה, ובנוסף הם הכי מתלהבים. אבל מנגד אין באמת תחרות הוגנת בין נשים לגברים והאידיאל הוא לטפס עם נשים חזקות שיכולות לדחוף אותי ולהוות לי תחרות. לדעתי בטיפוס לנשים יש גם הרבה יתרונות על גברים, בין אם זה גמישות וקואורדינאציה ובין אם זה בפן המנטלי של המחשבה, תכנון, רוגע, כוח נפשי ועוד הרבה תכונות החזקות מאוד אצל נשים".
טיפ למתחילים: "פשוט לכו על זה, אל תסתכלו למטה ואל תהססו. בכל גיל אפשר להתחיל, מגיל 4 ועד 80, זה ספורט שמתאים לכל הגילאים ולכל הרמות ולא צריך יותר מידי כישורם מיוחדים בשביל להצליח לטפס".
"בהתחלה הבנים צחקו על זה שאני חלשה" | הכירו את ולרי קרמר
מי אני ואיך הגעתי לזה? "ולרי קרמר, בת 24, אלופת הארץ בבולדרינג ומקום שני בהובלה. הכל התחיל בגיל 14, אמא שלי הכריחה אותי למצוא חוג ספורט כלשהו כי היא לא הייתה מוכנה שאני אשב כל היום בבית. וכך מצאתי את עצמי בחוג טיפוס בפארק הירקון, אליו יכולתי להגיע עצמאית מגבעתיים על אופניים. גם בבית טיפסתי על הכל, אבל עדיין היו הרבה דברים שלא הרגישו לי טבעיים בכלל בחוג. טיפוס דורש איזשהו כוח מינימלי בידיים, וגם קצת בבטן, והייתי ילדה מאוד מאוד רזה, היה לי מאוד קשה בהתחלה עד שהתחלתי לצבור כוח בסיסי. חוץ מזה, יש גם את אלמנט הפחד. זה לוקח זמן עד שצוברים ביטחון ומתרגלים לזה שאפשר לגמרי לבטוח בציוד כי החבלים וכל הציוד בהחלט יכולים להחזיק אותנו בבטחה בלי בעיה. בשביל זה עושים "אימוני נפילות" וכל מיני דברים כאלה בסגנון".
שגרת אימונים: "חוץ מטיפוס אני גם עושה אימוני כוח ספציפיים לטיפוס. יש לנו הרבה מתקנים בקיר טיפוס שחוסכים לי את ההגעה לחדר כושר, יש מתקן שנקרא "קמפוס" שעליו עושים הרבה תרגילים שונים בטיפוס בלי רגליים. זה בעיקר לכוח אצבעות, כוח מתפרץ ושיפור Contact Strength. חוץ מזה אני עושה מתח, תרגילי בטן שונים, נעילות ומשקולות בתרגילים לשרירים נגדיים. יש תקופות בהן אני רצה יותר ותקופות בהן אני רצה פחות. אני מתאמנת בין 4-6 פעמים בשבוע בקיר הטיפוס, ומתאמנת בענף טיפוס שנקרא "בולדרינג", שהוא ענף שדורש הרבה אימוני כוח ברמות גבוהות, כך שהגוף צריך גם זמן להתאושש ולכן אין לי אימוני טיפוס כל יום".
תזונה: "התזונה שלי היא לא מיוחדת, די רגילה בסך הכל. אני לא אוכלת כמעט אף פעם בחוץ, כך שזה תמיד אוכל ביתי נורמלי. אחרי אימונים אני בדרך כלל שותה שייק חלבון, והשנה גם לקחתי קריאטין למשך תקופה קצרה לפני תחרות מטרה. הגישה שלי באוכל היא לאכול מספיק כדי שאני ארגיש טוב, אני לא אוהבת לאכול הרבה".
חיים אישיים: "מכיוון שאני מתאמנת לתחרויות ופחות מטפסת כתחביב, זה לוקח לי המון זמן מהחיים, אז כמובן שאין לי כל כך חיי חברה מחוץ לטיפוס. יש לי שלוש חברות טובות מהתיכון, ואנחנו נפגשות בערך פעם בחודש-חודשיים. חוץ מהן, יש לי את חבריי ללימודים, שאותם אני רואה בעיקר בלימודים, ואיתם יצא לי לצאת אולי 3 פעמים במהלך השנה. וזהו, כל השאר זה רק בטיפוס. יש לי חבר שהוא גם מטפס, אנחנו כבר יותר מ-3 שנים ביחד, מאז שהוא בא לצפות באליפות העולם בפריז. מאז אנחנו ביחד אנחנו לא נפגשים המון. למעשה, בשנתיים הראשונות נפגשנו בערך רק פעם בשבוע. אבל בכל קיץ הוא טס איתי לתחרויות, ובשנה האחרונה התחלתי לעשות מאמצים לבוא אליו יותר, והאמת שזה לא כזה נורא. אני מספיקה להכניס גם את זה ללו"ז העמוס שלי".
איך זה להיות אישה בספורט הזה? "כשהתחלתי לטפס ובמהלך השנים כשהייתי בנבחרת הנוער, הייתי הרבה מאוד פעמים הבחורה היחידה בחוג. זה היה ממש קשה כי כאמור הייתי מאוד חלשה. בהתחלה הבנים היו צוחקים על זה שאני חלשה, עד שיום אחד החלטתי שאני לוקחת את האימונים צעד אחד קדימה ושאני מתחילה להשקיע הרבה יותר באימוני כוח. שמתי לעצמי למטרה להיות חזקה כמו הבנים ולאט לאט התחלתי ממש להתחזק. היה לי קטע כזה שתמיד ניסיתי בכל דרך אפשרית להצליח לפניהם את המסלולים. הרבה פעמים לא הייתי מצליחה, אבל כשכן הצלחתי זאת הייתה הרגשה ממש טובה".
"הגברים אגב ממש לא מזלזלים, להיפך הם מאוד תומכים. בכללי, לא משנה אם את בחורה חזקה או לא, עוד לא נתקלתי בזלזול של גברים כלפי בחורה שמטפסת. האווירה היא תמיד תומכת ומפרגנת. כל אחד מנסה בתורו את אותו המסלול וכולם חולקים פתרונות אפשריים לטיפוס המסלול. לדעתי טיפוס של נשים וגברים ביחד תורם לשניהם ולא רק הגבר יכול לתרום לאישה. לגברים ונשים יש סגנונות טיפוס שונים לבנים יש סגנון טיפוס יותר כוחני ולבנות יש סגנון יותר טכני, וכשהם מטפסים ביחד הם יכולים ללמוד אחד מהשני המון".
טיפ למתחילים: "מספר האימונים המינימלי בטיפוס כדי שהוא יהיה אפקטיבי למתחילים הוא פעמיים בשבוע, כך שזה יותר מריאלי לאנשים שרוצים את זה כתחביב. ואם אתם רוצים להגיע לבד, פשוט תלכו לקיר בולדרינג".