כשחושבים על אירועים מסעירים ודרמטיים, "יום עיון של משרד הבריאות במכללת נתניה" לא ממש ניצב בראש הרשימה. כמה הרצאות, כמה דוקטורים מנומסים, כיבוד והביתה. אלא שהכנס שערך המשרד לפני כחודש וחצי חרג מהשגרה הרגועה הזאת. הוא הציף תופעה חברתית, פלילית ורפואית שחומקת לרוב מתחת לרדאר, אבל מורגשת מאוד בביקור בחדר הכושר. במובנים מסוימים, זה היה כנס חירום.
הנוכחים – רופאים, שוטרים, פקידים ואפילו נציג של האינטרפול, גוף השיטור הבינלאומי – ניסו להבין איך להתמודד יחד עם בעיה חדשה-ישנה: סטרואידים אנאבוליים לא חוקיים, שנועדו לחזק את הגוף ובדרך עלולים להרוס אותו. החומרים האלה מוברחים מחו"ל או מיוצרים במעבדות פיראטיות, ואז נמכרים מתחת לשולחן בבתי מרקחת, בחנויות טבע ובחדרי הכושר עצמם. גורמי המקצוע מזהירים שהתופעה הזאת רק הולכת וגדלה מדי שנה, וכוללת בין היתר תפיסת מאות אלפי כדורים בפשיטות על מעבדות ברחבי הארץ (או במכס, אם הם מוברחים לתוך ישראל), ומתעמלים שנאלצים לפנות לאשפוז בבתי החולים כשהם סובלים מתופעות לוואי קשות.
עדויות לא מעטות שהגיעו לידי mako בשבועות האחרונים עשויות להסביר את הרקע לגידול הזה. הסטרואידים, לפי העדויות האלה, הם כבר לא רק מנת חלקם של מפתחי גוף מקצועיים שרוצים לנצח בתחרויות, של מתעמלות במזרח אירופה, או של נבחרת רוסיה שכמעט והושעתה השנה מהאולימפיאדה. לוקחי הסטרואידים החדשים הם אדון וגברת ישראלי, בעיקר אדון: גברים רגילים לחלוטין בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, לעתים אפילו פחות. הם קופצים אחרי העבודה או הלימודים לחדר הכושר, רוצים לנפח עוד קצת את השרירים או להרים משקל קצת יותר גדול, ולא מסתפקים בפתרונות חוקיים דוגמת אבקת חלבון או דיאטה מיוחדת.
מבחינת הגברים האלה, הסטרואידים הם קיצור דרך יעיל במרדף אחר דימוי גוף שלעולם לא יוכלו להשיג. אם במשך שנים ארוכות מודל היופי מאמלל נשים, ודורש מהן לעמוד בפרופורציה המושמצת 90-60-90, הרי שכעת גברים לא מעטים דורשים מעצמם לפתח חזה רחב, זרועות מפוסלות וקוביות מושלמות. בעולם אפילו מתחילים לדבר על "ביגורקסיה" – הפרעה המקבילה לאנורקסיה, שמאפיינת גברים צעירים שמפתחים אובססיה למידות גופם ומרגישים תמיד רזים מדי ולא שריריים מספיק. אם רוצים, אפשר לראות בכך גרסה מעוותת להתקרבות לשיוויון מגדרי: במקום שרק הנשים יסבלו מאידיאל גוף בלתי אפשרי, כולם סובלים.
כמו אישה שעושה הגדלת חזה
"השימוש בסטרואידים הפך מאוד פופולרי בקרב בחורים שלא מתחרים בפיתוח גוף, או 'אנשי חוף הים'", אומר בארי (שם בדוי, 33), מתאמן ומפתח גוף בעברו. "הרבה מהם פשוט לא מדברים על זה – לא כי זה לא חוקי, אלא כי הם מתביישים. זה כמו אישה עם חזה קטן שמגדילה אותו קצת, ואז אומרת שזה טבעי. כל התחום של מכוני כושר והחנויות התומכות נמצא בעלייה בארץ, כמות האנשים שמתאמנים עולה וכך גם השימוש בסטרואידים. אלה לא מתאמנים שמנופחים בצורה לא רגילה, אבל אפשר לשים לב לבן אדם שפתאום גדל בשבועיים יותר ממה שהיית מצפה, ומתחיל להרים משקלים כבדים יחסית לגודל שלו".
והמתעמלים האלה, חושש בארי, מועדים במיוחד לתופעות לוואי. "חלק מהם הם נערים בני 16-18, שרוצים להיראות חזקים ומתחילים לחפש את החומרים דרך חברים. לא אכפת להם ממסת שריר, הם רוצים את המראה הנכון: שרירי בטן וקצת ורידים, חזה רחב וקוביות בבטן. חלקם קונים זריקות ישר לשריר ממאמנים שמוכרים את זה, ואי אפשר לדעת אילו חומרים יש בפנים. אם אלה מים לא יקרה כלום, אבל אם זה שמן כלשהו – זה יכול לפגוע מאוד בשריר. אני יודע גם על גם מתאמנים שהתפקוד המיני שלהם נפגע מזה".
למרות דבריו, השימוש בסטרואידים לא זר גם לבארי עצמו. "לקחתי אותם בפעם הראשונה אחרי ארבע שנים של אימונים. הכרתי חברים שהתחרו בפיתוח גוף, ואחרי כמה פעמים שראיתי אותם מתחרים רציתי גם אני לבדוק עד כמה רחוק אוכל לקחת את הגוף שלי. שנה אחר כך לקחתי עוד פעם, לפני תחרות. מכיוון שלא לקחתי חומרים מזויפים, עשיתי את זה במקביל לעבודה עם מאמנים וידעתי כמה להעמיס על הגוף שלי, לא סבלתי מתופעות לוואי. למיטב ידיעתי אנשים שאין להם רקע של בעיות רפואיות כנראה לא יסבלו מהן".
הביטחון שמפגין בארי לא משכנע את שגיב אוחנה, מנהל מקצועי בסניף דיזנגוף בתל אביב של רשת חדרי הכושר "הולמס פלייס". "המתאמנים שלוקחים סטרואידים אומרים שזה חד פעמי, או שיש להם חומר טוב ודואגים להם. אני עונה שזה לא בריא, אבל כמה שלא תנסה להסביר – הם לא תמיד מקשיבים. אני מכיר מישהו שהתאמן שנים עם סטרואידים, והיום בגיל 40 פלוס הוא סובל מפריצות דיסק חוזרות ונשנות, מושבת לגמרי. יש הרבה אגו ותחושה של 'אני מבין יותר טוב'".
אוחנה מדגיש שנוטלי הסטרואידים בקרב המתאמנים ה"קלים", שאינם מפתחי גוף מקצועיים, הם עדיין מיעוט – אבל מיעוט שבולט בשטח. "כל מתאמן יודע על זה, וקל לזהות את מי שלוקחים. שמים לב לגדילה מהירה בבת אחת, במיוחד אם זה מישהו שלא מתאמן הרבה זמן. אלה שמתחילים עם סטרואידים הם הרבה פעמים מתאמנים חטובים שנראים מעולה, אבל בא להם טיפה יותר, למרות הסיכונים".
מעבר לסקרנות, אוחנה אומר שחלק מהמתאמנים פשוט מתקשים לקבל את ההבדלים בין מבנה הגוף שלהם לאלה של חבריהם, ומקווים שהסטרואידים יפצו על חסרונותיו. "קחי כמה אנשים שיתאמנו ויאכלו באותה הקפדה. עדיין לאחד מהם יהיו ריבועים וחזה בולטים יותר ובצורה שונה. אצלי, למשל, לא משנה כמה אעבוד על הרגליים, שרירי התאומים כמעט ולא גדלים. זה משהו שאני פשוט צריך לקבל, שזה הגוף שלי. אפשר להשוות את זה לבניין: אם לא בונים לו יסודות כמו שצריך ומעמיסים מהר בטון ובלוקים – הוא יתמוטט".
מבקשים זריקות כי סומכים על המאמנים
מבחינה פיזיולוגית, סטרואידים אנאבוליים הם הורמונים הקיימים באופן טבעי בגוף, וחיוניים לבניית מסת עצם ושריר. ההורמון העיקרי בגברים הוא הטסטוסטרון, המופרש בקרב נשים ברמות נמוכות יותר. המתאמנים שצורכים סטרואידים נוטלים למעשה גרסאות סינתטיות של טסטוסטרון ונגזרותיו, זו גם הסיבה שהסטרואידים פופולריים כיום הרבה פחות בקרב נשים: הם עשויים לגרום להן לפתח מאפיינים גבריים, כמו שיעור יתר, דגדגן מוגדל, גרוגרת בולטת וקול מעובה.
הסטרואידים המלאכותיים מאפשרים לגוף לפרק חלבון ביעילות, וכך לבנות שרירים רבים יותר מהר יותר. חלק מהחומרים מתמקדים במתן תוספת כוח במהלך פעילות ספורטיבית, אחרים עוזרים למי שמבקשים להרים משקלים כבדים או גורמים לשרירים להיראות גדולים יותר. עם זאת, גם מבלי להידרש לרשימת הסיכונים הארוכה, לא מדובר בתרופת פלא: היא עובדת רק אם המתאמן מפתח את גופו במקביל לנטילתה. "וזה קשור גם לתזונה", אומר דיאטן הספורט ניר פינק, "בלי צריכה מספקת של חלבון ואנרגיה תהליכי הבנייה של השרירים לא יתקיימו בצורה מיטיבה, ואז הסטרואידים פשוט לא יעבדו".
את הסטרואידים לוקחים בסבבים, או סייקלים בשמם הלועזי והנפוץ. סייקל אחד נמשך בדרך כלל בין שמונה ל-14 שבועות, ובמהלכו המתאמנים נוטלים את החומרים בקביעות. לאחר מכן הם עוצרים את השימוש לכמה שבועות כדי לתת לגוף לשוב ולייצר את ההורמונים בעצמו. במהלך התקופה הזאת חלקם לוקחים חומרים שנועדו להשיב את האיזון לגוף ולמנוע הפרשת יתר של אסטרוגן – ההורמון הנשי, שעשוי לגרום לפיתוח שדיים בקרב גברים.
חלק מהמתאמנים מעדיפים לקחת סטרואידים בכדורים, מתוך הנחה שהדבר מצמצם את הסכנה לפגיעה בכבד, ואחרים בוחרים בזריקות ישירות לשריר כדי לייעל את השפעתם – וגם כיוון שמוכרי הסטרואידים או המאמנים מזריקים אותם בעצמם במקרים רבים, דבר הגורם לתהליך להיראות אמין יותר ומסוכן פחות. מתאמנים אחרים משלבים בין שתי השיטות.
לא מדובר בעניין זול. משיחות עם מתאמנים עולה שמחירו של סייקל סטרואידים אחד מגיעה לכ-1,500 שקל. "יש לי חבר שהתלונן שאין לו שרירי כתפיים וחזה, למרות שהוא לוקח תוספי מזון. אז הוא עשה סייקל, ובמהלכו באמת ראיתי שינוי משמעותי" אומר בארי. "הוא היה חטוב והשיג כתפיים רחבות וחזה יפה יותר, והוא נהנה מזה. אחר כך הוא הפסיק בגלל זמן וכסף, הפסיק ללכת למכון ולא הקפיד על התזונה. 90% ממה שהוא השיג נעלם".
המתעמלים שקונים את החומרים באופן לא חוקי לא יודעים, כמובן, מהיכן הם מגיעים ומה בדיוק הם כוללים. לצד מעבדות מורשות, מקורם עשוי להיות בתי ייצור פיראטיים בישראל או בארצות המזרח הרחוק, ובחלק מהמקרים אף מדובר בחומרים שיועדו במקור לשימוש וטרינרי.
"החומרים אמורים להילקח רק בתנאי שיש אינדיקציה רפואית ברורה וכמובן שבמרשם רופא, אבל יש לא מעט מתאמנים שלוקחים אותם למטרת בניית שרירים", אומרת פרופ' נעמה קונסטנטיני, מנהלת המרכז לרפואת ספורט בשערי צדק בירושלים, "התופעה הזאת, של שימוש בסטרואידים לשיפור תוצאות בחדר הכושר, נפוצה יותר ממה שחושבים. זה מזין תעשייה מתפתחת של פשיעה פרמקולוגית – ייצור וסחר בסטרואידים בצורה לא חוקית וללא פיקוח. זו בעיה מאוד גדולה".
ארבעה סטרואידים שונים באותו כדור מזויף
רשימת תופעות הלוואי האפשריות שקונסטנטיני מציגה מבהילה, מתייחסת גם לחומרים חוקיים, ולדבריה קשה לחזות מתי בדיוק הן יתפרצו. "מבין הנזקים אפשר למנות הפרעות בתפקודי כבד כולל צהבת, ניוון דמי וגידולים של הכבד, פגיעה בכלי הדם שעלולה לגרום להתקפי לב בגיל צעיר, פגיעה בתפקוד המיני ובפוריות, פגיעה במערכת האנדוקרינית, פצעונים ועוד. בנוסף יש הגברה של תוקפנות ואגרסיביות וסיכון להפרעות פסיכוטיות – תופעות שיכולת להתרחש אפילו אחרי סייקל אחד, אם למשתמש יש נטייה לכך. יש גם חשש להתמכרות, כי ברגע שמפסיקים לקחת את הסטרואידים מסת השריר יורדת ויש פיתוי להמשיך. קיימות גם תופעות לוואי כתוצאה מלקיחת תרופות אחרות כדי לסתור את התופעות שיוצרים הסטרואידים".
שלא לדבר על החומרים שנרכשים באופן לא חוקי. "רוב הסטרואידים לא נקנים בבתי מרקחת מפוקחים, ויכול להיות שהם מיוצרים ומאוחסנים בתנאים לא נאותים", היא אומרת, "מאחר שמדובר בתכשירים מזויפים, ריכוז החומרים הפעילים בהם עלול להיות שונים ממה שכתוב בתווית, או שהם בכלל יכילו חומרים אחרים. כשקונים אותם בשוק השחור זו פצצה בריאותית מתקתקת. היה לי מטופל שנפטר מסרטן נדיר בכבד בגיל 35 על רקע שימוש מתון לכאורה כשהיה צעיר יותר, ושני מטופלים שפיתחו אבצסים בחזה שהיה צריך לנקז. עוד סכנה אפשרית היא הידבקות בצהבת C או באיידס בגלל מזרק נגוע".
”היקף הסחר בארץ הוא מאוד גדול ומתנהל מתחת לרדאר, והחומרים שאנחנו תופסים מסוכנים ביותר. יש עלייה דרסטית בהיקף התפיסות", מוסיף ד"ר רוני ברקוביץ', סגן מנהל אגף אכיפה ופיקוח במשרד הבריאות, שעובד יחד עם המשטרה והמכס כדי לצמצם את התופעה. "בכל שנה תופסים במכס מאות חבילות עם כמויות ענקיות. אנחנו תופסים כל הזמן מעבדות לייצור עצמי, דואגים שיפתחו תיקים נגד רוקחים שמוכרים את החומרים האלה, ורק לאחרונה תפסנו בכרמיאל חנות טבע שמכרה אותם. נתקלנו כבר באמפולות עם ארבעה סוגי סטרואידים בתוך אותו כדור, וכל מיני חומרים שמגיעים מסין והמשתמשים לא יודעים מה באמת יש בהם. חלקם הגיעו ככה לאשפוז".
גם ברקוביץ' נתקל בהתרחבות השימוש לקהלים שעד לאחרונה לא התקרבו לסטרואידים. "אנחנו שומעים על אנשים שנעזרים בהם כדי להיראות טוב יותר, לא רק בתחרויות פיתוח גוף, ובדרך כלל אלה האנשים שלא יודעים איך להשתמש בהם. זה מזכיר לי את המצב שהיה עם סמי פיצוציות עד שהעברנו את החוק נגדם. אנשים עדיין לא מודעים להיקף האמיתי של התופעה הזאת".
רוצים להסתובב בחוף עם קוביות בבטן
נדיר יחסית למצוא מתאמנים שהשתמשו בסטרואידים ומוכנים לדבר על כך בגלוי. אחד מהם הוא גל הרוש (28), מפתח גוף ובעל העסק GT.Fitness לייעוץ תזונה, תוספי מזון ותוכניות אימונים, שעבר ארבעה סייקלים במשך שנתיים. "לקחתי את הסטרואידים בצורה מבוקרת מאוד, ונוצרו אצלי תופעות לוואי שלא ממש סבלתי מהן, כמו חשק מיני גבוה ומעט פצעונים", הוא מספר.
בניגוד לשאר המרואיינים, הרוש טוען שקשה לזהות את המשתמשים בסטרואידים. "אי אפשר לדעת לפי מראה. אני הייתי 'טבעי' עד לפני שלוש שנים, ולא האמינו לי כשאני לא לוקח. הסיבה היא שרוב האנשים שנכנסים לתחום משתמשים מוקדם מדי, לפני שניצלו חצי מהיכולת של הגוף בלי זה. מתאמן שעוד לא עבר ארבע שנות אימונים סדירים לא אמור לחשוב על סטרואידים בכלל, ובטח שלא אם הוא מתחת לגיל 22".
הרוש אמנם לא מתנגד לשימוש בסטרואידים, אבל גם לא מקל ראש בנזקים האפשריים: "אתה מתעסק עם המבנה הגנטי של הגוף, ואם לא תדע לעשות את זה בצורה טובה אתה עלול ליצור נזק בלתי הפיך. זה עניין רציני שאפשר לעשות בצורה מבוקרת, אבל אתה חייב הנחיה ממישהו ותיק בתחום. לצערי מסתובבים גם כאלה שמוכנים לפגוע בבריאות של בן אדם רק בשביל להרוויח כסף. בנוסף, אתה לא תצליח אם תיקח סטרואידים במחשבה שזה יעזור לך להגיע לתוצאות בלי לעבוד קשה. זו הטעות הכי גדולה. במובן מסוים זה אפילו להפך, עם הסטרואידים נדרשת יותר עבודה".
אבל להגיע להישגים בעזרתם לא מרגיש קצת כמו רמאות?
"בכלל לא, כי אתה לא מגיע לתוצאות בלי להתאמץ. אם ההורמון מאפשר לקלוט פי שתיים יותר חלבון, אתה חייב לוודא שתאכל פי שתיים יותר חלבון ותתאמן בהתאם. השימוש מתחיל כאשר אדם ניצל את מירב היכולת ההורמונלית שהגוף שלו יכול להגיע אליה, כך שגם אם ימשיך להשקיע הוא בקושי יראה התקדמות. הספורט דורש המון השקעה, כשהתמורה היא התוצאות מול המראה. כשמשקיעים בלי תמורה העניין הופך להרבה פחות מספק. ואז רוצים לפרוץ את גבולות הגנטיקה ולהמשיך להתפתח".
קונסטנטיני, כמובן, מתארת את התהליך מנקודת מבט שונה. "השימוש מעלה את מסת השריר בצורה מרשימה. זה מאוד מפתה, ואם תעשה את אותה עבודת אימונים שעשית קודם, האפקט יגדל משמעותית. אז אתה מתחיל, מרגיש שאתה נראה טוב, ואין גבול ברור. אנשים נותנים לעצמם לגיטימציה, מסבירים לעצמם שהם רק לוקחים כדי להתחטב עוד קצת, אבל ככל שתרצה להתחטב יותר הסיכוי שתיקח עוד סטרואידים יעלה. זה עושה את הדרך יותר קלה, והם לא מבינים שהמחיר עלול להיות גבוה מאוד".
היו מטופלים שביקשו ממך סטרואידים?
"כן, יש אנשים שבאים אליי כרופאת ספורט, שרוצים להשתמש בסטרואידים אנאבוליים שלא דרך המאמן שלהם או השוק השחור, כדי שזה יהיה בריא לכאורה. אני עונה שחתמתי על שבועת היפוקרטס, שאומרת שראשית כל עליי לא להזיק, ולכן לא אתן לאף אדם מרשם שאני חושבת שעלול לפגוע בו".
"אני לא רואה סיבה שאף אחד באמת ייקח סטרואידים, חוץ אולי ממתחרים מקצועיים", אומר גם בארי, "אפשר להגיע לתוצאות טובות באותה מידה ויותר עם עבודה נכונה, בלי לקחת כלום. זה פשוט ייקח קצת יותר זמן וידרוש הקפדה על תזונה. האנשים שלוקחים סטרואידים סתם ככה מחפשים קיצורי דרך. הם רוצים ללכת בחוף הים עם סיקס פאק (שישיית קוביות בבטן) ולהרגיש מלכים. זה שונה מאוד מהגישה של מפתחי גוף מקצועיים: הם לא יסתובבו הרבה וישוויצו, זאת פשוט הקריירה שלהם".
תעשיית הברחות הסטרואידים לישראל מגלגלת מדי שנה כמה מאות מיליוני שקלים, לפי הערכות במשטרה. שם יודעים לספר על עשר רשתות הברחה מוכרות לפחות, שבכל אחת מהן פועלים בין ארבעה לעשרה בני אדם. בין השאר מדובר במאמני כושר, בעלי מועדוני כושר, מדריכי ספורט, סטודנטים, חיילים משוחררים ואפילו רופאים.
ישראל נחשבת לאחד היעדים המרכזיים בעולם בכל הנוגע להברחות סטרואידים: היקפן מוערך בכמה טונות בשנה, וההערכות הן שרק 20% מהמבריחים נתפסים. ההברחות מתבצעות כמעט מכל מדינה מרכזית: החל מארה"ב וגרמניה, דרך מזרח אירופה (ובמיוחד מולדובה) ועד סין ותאילנד. מי שמוכרים למתאמנים את החומרים הללו - במקרים רבים מדריכי כושר - לא חושפים בפניהם שמדובר בכדורים מזויפים, שלא קיבלו את אישור משרד הבריאות.
"זה עסק משתלם מאוד. על כל הברחה אפשר להרוויח מיליוני שקלים", אומר קצין מודיעין במשטרה, "בתי המשפט סלחניים יותר כלפי מבריחי סטרואידים מאשר כלפי סוחרי סמים, והענישה די מקלה. זה מעודד אותם לפעול שוב ושוב". פקיד במכס אמר לנו: "בגדול אנחנו יודעים מי הדמויות שמעורבות בהברחה ועוקבים אחר הכניסות והיציאות שלהם לישראל. הם מתוחכמים, אבל בשנים האחרונות תפסנו עשרות שעסקו בכך".
ההברחות מתבצעות דרך נתב"ג, וגם דרך מעבר אלנבי המחבר בין ישראל לירדן, כשבחלק מהמקרים הדרכים לבצע אותן יצירתיות למדי: הסטרואידים מוסתרים בבקבוקי שמן סיכה, בובות, פסלים קטנים ואריזות ממתקים. רק בחודש שעבר נתפס בנתב"ג מדריך כושר שהבריח סטרואידים בשווי כמיליון שקל, ובשנים האחרונות פקידי המכס אף תפסו כמה דיפולומטים שהיו מעורבים בהברחות של מאות קילוגרמים של סטרואידים וניצלו את חסינותם המשפטית לצורך כך. "תפסנו גם נהגים בעלי לוחית רישוי דיפלומטית שחשבו שלא נבדוק אותם, והבריחו את הסטרואידים מתחת לשלדה ובדפנות הדלתות", מוסיף גורם במכס.
נוסף על כך קיימת בישראל תעשייה קטנה יותר של ייצור סטרואידים עצמי, שחלקם מופצים בשוק המקומי וחלקם מיוצאים לחו"ל. במשטרה יודעים לספר על מעבדות פיראטיות שמייצרות כמה עשרות אלפי כדורים מזויפים בחודש. חלקן משתייכות לארגוני פשיעה מוכרים, ובמקרים אחרים מדובר בעבריינים זוטרים ששוכרים רוקחים צעירים או סטודנטים לרפואה המסייעים בייצור.
בהכנת הכתבה השתתף שמעון איפרגן