מהו סרטן השד?

סרטן השד הוא הסרטן הנפוץ ביותר בנשים – אחת מכל 9 נשים תסבול במהלך חייה מהמחלה.

הוא נגרם כתוצאה מהתחלקות בלתי מבוקרת של תאי רקמת השד ועלול להופיע כגוש, ובשלבים מאוחרים יותר להביא גם לפגיעה בבלוטות לימפה ואיברים שונים בגוף.

"בשונה ממחלות ממאירות שכיחות אחרות" מסביר פרופ' גוטמן, "בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן השד הן יעילות וקלות לביצוע. בשילוב עם הטבע הפחות אלים של רוב סוגי סרטן השד, שיעור הריפוי גבוה ביותר: למעשה כ-90% מהנשים שאובחנו לא ימותו מהמחלה."

מהם הגורמים המעלים את הסיכוי לתחלואה במחלה?

בשל גורמי סיכון גנטיים, בישראל נשים ממוצא אשכנזי נמצאות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד. הן נשאות של מוטציות בשני גנים מסוימים: BRCA1 ו-BRCA2 שמה מטופלות בסיכון של 40-80% לפתח סרטן שד במהלך חייהן. גורמי סיכון נוספים הם שנות וסת מרובות, גיל מתקדם, השמנה, עישון וצריכת אלכוהול.

סוגי גידולים שכיחים

ברקמת השד עלולים להתפתח סוגים שונים של גידולים שפירים וממאירים. "הגידולים השפירים הנפוצים ביותר הם פיברואדנומה וציסטות בשד הנוטים להופיע בנשים צעירות יותר, על אף הדאגה והלחץ שהם גורמים, לרוב אינם מחייבים טיפול ואינם מסוכנים", מסביר פרופ' גוטמן.

הגידולים הממאירים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

  1. גידולים טרום סרטניים – מצב בו קיימים ברקמת השד תאים סרטניים שמקורם לרוב בצינורות השד, אך עדיין לא חצו את המעטפת וחדרו לרקמה סמוכה. גידול מסוג זה נקרא DCIS וחשוב לטפל בו מכיוון שהוא עלול להפוך לסרטן ממאיר.

  2. גידולים סרטניים – בהם תאי הסרטן חדרו את מעטפת הצינוריות, הנפוץ בהם הוא סרטן שד דוקטלי – IDC שמקורו בצינורות החלב. גם סוג זה כמובן דורש טיפול.

"בשנים האחרונות, גידולי השד אינם מאופיינים רק על פי תאי המקור, אלא גם לפי אופי תאי הגידול. בדיקות ייחודיות שפותחו מאפשרות לאתר קולטנים על פני תאי הגידול לאסטרוגן ופרוגסטרון, לחלבון המכונה - HER2
(human epidermal growth factor receptor 2) וכן לבחון את המחלה על פי מדד KI67 שמעיד על קצב התחלקות התאים. באמצעות שלל הבדיקות שפורטו ניתן לבצע התאמה אישית ומיטבית של הטיפול וכך להעלות כמובן את סיכויי ההחלמה מהמחלה".

סרטן השד תסמינים  

  1. כאבים בשד. חשוב לדעת כי למרות שמדובר בתלונה הנפוצה ביותר, לרוב היא אינה מעידה על קיום של גוש ממאיר בשד.

  2. גוש במישוש עצמי.

  3. שינוי גודל השד.

  4. שקיעה (רטרקציה) של הפטמה.

  5. שינויים בצבע או אודם בעור.

  6. דלקת בשד (מסטיטיס) . מצב זה נדיר בנשים שאינן מניקות. לכן, אם התפתחה יש לשלול ממאירות, במיוחד סרטן שד דלקתי.

  7. פריחה או פצעים בפטמה שאינם נרפאים.

  8. בלוטות מוגדלות בבית השחי – סימן לא ספציפי אך בהקשר של סרטן השד עשוי לסמן התקדמות של המחלה.

כיצד מאבחנים?

"קיימים שני מישורים עיקריים באבחנה של סרטן השד: האחד – מטופלות שמגיעות למרפאה או לבית החולים עקב הופעה של תסמינים מחשידים, והשני – אבחנה במסגרת בדיקות סקר".

כשמטופלת מגיעה לכירורג.ית בעקבות תסמינים, היא תעבור בדיקה גופנית הכוללת הסתכלות ומישוש, ואם נדרש גם הדמיות שונות כגון אולטרסאונד, ממוגרפיה או MRI, בהתאם לגיל המטופלת, רמת הסיכון ואופי רקמת השד. על בסיס תוצאות הבדיקה וההדמיה, מתקבלת ההחלטה האם לבצע ביופסיה.
הביופסיה מתבצעת באמצעות החדרת מחט לשד תחת הנחיית ההדמיה הרלוונטית, ומתבצעת על ידי רדיולוג שד.

במקרים של גוש גדול או סימנים מתקדמים יש לאפיין את המחלה בנוסף באמצעות בדיקת PET-CT. בדיקות סקר הן קבוצת בדיקות שנועדו לזהות מצבים רפואיים שונים בשלבים מוקדמים - במקרה הזה סרטן השד - ולמנוע את התפתחותם והחמרתם. "ממוגרפיה היא אחת הבדיקות היחידות שהוכחו כמפחיתות תמותה בסרטן השד. למטופלות שחוששות מהבדיקה אני מסביר שמחקרים גדולים הוכיחו שהאפקט של הקרינה הוא מינימלי ומומלץ להיבדק".

MRI היא בדיקה רגישה, ללא קרינה, המתאימה לנשים צעירות עם מרקם שד צפוף. זו הבדיקה המועדפת בנשאיות BRCA ובנשים שאובחנו כבר בסרטן השד.

מה כולל הטיפול בסרטן השד?

"הטיפול בסרטן השד הוא טיפול משולב – כירורגי ואונקולוגי. בנוסף, יש תמיד לקחת בחשבון את גורמי הסיכון ומצבה הביולוגי של המטופלת הכולל גיל ומחלות רקע נוספות.

קיימים שני סוגים עיקריים של ניתוחי שד:

  1. כריתת שד (מסטקטומיה): כריתה של כל רקמת השד וחלק מבלוטות הלימפה האזוריות. ניתוח כזה מתבצע לרוב במקרים של גידול גדול, רב מוקדי, סרטן שד דלקתי או באם זו בחירת המטופלת.
  2. ניתוחים משמרי שד (למפקטומיה): הוצאת הגידול ובלוטות לימפה מעורבות, לעתים רק בלוטת הזקיף – הבלוטה הראשונה אליה עלול להתפשט הגידול. הניתוח כולל שימור רקמת השד הנותרת, ומערב לפעמים גם מנתח.ת פלסטי. לרוב נדרש להמשיך בטיפולי הקרנות לאזור השד לאחר הניתוח. הוכח מחקרית כי סוג זה של ניתוחים בשילוב קרינה יעיל ככריתת שד ולכן זהו הניתוח הנפוץ ביותר כיום - כ-80% מהניתוחים.

בנוסף, מאז הופעת הבדיקות הגנטיות וגילוי הגנים ממשפחת BRCA, יותר ויותר נשאיות בוחרות לבצע "כריתות מפחיתות סיכון" – כריתה של רקמת השד עוד לפני הופעת הגידול".

מה מהלך ההחלמה לאחר הניתוח ומהם סיכויי הישנות הגידול?

"לאחר הניתוח הנפוץ ביותר - למפקטומיה ובלוטות זקיף - רוב המטופלות משתחררות הביתה באותו יום או למחרת. בניתוחי מסטקטומיה נדרש לעיתים אשפוז של יומיים או שלושה" מסביר פרופ' גוטמן. "על אף שלרוב ההחלמה תקינה ומהירה, לאחר הניתוח עלולות להתפתח תופעות, כגון הצטברות של נוזל בבית השחי (סרומה), זיהום פצע הניתוח שמחייב טיפול או התפתחות של בצקת לימפטית באזור. בנוגע לסיכויי חזרת הגידול, קשה לנקוט במספרים בשל המנעד הגדול של רמות הסיכון. אנחנו יודעים שלאחר ניתוח למפקטומיה עם כריתת בלוטות זקיף וקרינה קיים סיכוי של 1% לשנה להישנות הגידול."

פרופ' מרדכי גוטמן הינו בוגר אוניברסיטת תל אביב, מומחה בכירורגיה של הסרטן ובכירורגיית שד בפרט. לאחר סיום ההתמחות ביצע מחקר בתחום הסרטן ב- MD Anderson Cancer Centerיוסטון, טקסס, שימש כמנהל שתי מחלקות כירורגיות, האחרונה במשך 15 שנה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר. בין השנים 2013-2017 שימש כיו"ר איגוד הכירורגים בישראל.

כיום פרופ' גוטמן משמש כפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, מנהל מרפאות פרטיות של סרטן השד, ומפתח פרויקט חדשני בבית החולים שיבא בתחום הכירורגיה הגריאטרית. 

לאתר הבית של פרופ' מרדכי גוטמן

לעמוד הרופא באינפומד של פרופ' מרדכי גוטמן

פרופ' מרדכי גוטמן (צילום: פרופ' מרדכי גוטמן)
צילום: פרופ' מרדכי גוטמן