החיים במדינת ישראל מחייבים את אזרחיה להתמודד בכל פעם מחדש עם מציאות קשה ומורכבת כגון המציאות הביטחונית איתה מתמודדים בימים אלו. לצד השינויים בסביבה החברתית וביציבות הכלכלית, לעתים רבות הבריאות הגופנית והנפשית נדחקים הצידה. בכל הקשור לבריאות שלנו, להזנחת הטיפול והמעקב יכול להיות מחיר כבד, במיוחד כשמדובר במחלות עיניים כרוניות: ההידרדרות עלולה להוביל למצב חמור עד לכדי אובדן ראייה.

"במצבי חירום מטופלים  רבים נמנעים מלבוא לטיפול כרוני, חוששים להסתכן ביציאה מהבית", מסבירה ד"ר שירי שולמן, מנהלת מכון עיניים אסותא השלום וראש תחום עיניים אסותא מרכזים רפואיים. בשיחה עמה היא מציינת כי גם 'דילוג' על טיפול בודד במחלות הרשתית – עלול להוביל להתדרדרות במחלה. יחד עם זאת, ד"ר שולמן מציינת כי קיימות כיום אופציות טיפוליות חדשניות שעשויות להפחית את הביקורים במרפאה. "במקום להגיע מדי חודש- חודשיים, ניתן לצמצם את הביקורים בחלק ניכר מהמטופלים לפעם בשלושה עד ארבעה חודשים. עבור חולים רבים זה עשוי להיות מאד משמעותי".

מחלות רשתית – הגורם המוביל לעיוורון

מחלות רשתית, מסוג DME ו-AMD ,הן מחלות עיניים בהן נפגע מרכז הראייה. אלה מחלות שמתפתחות באזור המקולה - מרכז הראייה, שאחראי על חדות הראייה, ההבחנה בין פרטים וצבעים, זיהוי פנים, קריאה, כתיבה ופעולות בסיסיות נוספות.

AMD הנקראת בעברית ניוון מקולרי תלוי גיל, היא מחלה מתקדמת (פרוגרסיבית) שעלולה לגרום לאבדן ראייה חמור. על פי הנתונים בספרות הרפואית המחלה אחראית על כ-8.7% ממקרי העיוורון בעולם ומהווה את הסיבה השכיחה ביותר לליקוי ראייה חמור מעל גיל 60.

למחלה יש שני שלבים עיקריים: השלב הראשוני נקרא השלב ה"יבש" ובמהלכו מתרחשים ניוון והרס איטי של קולטני האור ברשתית. בשלב השני, המתקדם, שנקרא השלב ה"רטוב", מתרחשת צמיחה של כלי דם חדשים ולא תקינים סביב המקולה שגורמים לדליפת נוזל מכלי הדם, לדימומים ובסופו של דבר הצטלקות שגורמת לנזק בלתי הפיך בראיה המרכזית. DME, הנקראת בעברית בצקת מקולרית סוכרתית, היא ביטוי עיני למחלת הסוכרת, שבה מתרחשת פגיעה בכלי הדם הקטנים במרכז הראייה.

"אחת הדרכים להתמודדות היא מתן טיפול בתרופות חדשות הניתנות במרווחים גדולים יותר, במטרה להפחית את מספר הטיפולים והביקורים במרפאה"

המשותף לשתי המחלות הוא הפגיעה בכלי הדם בעיניים ושיבוש של אספקת הדם לעיניים. התוצאה הנגרמת היא הפרשה של חומרים שונים, כגון  חלבון בשם  Vascular Endothelial Growth Factor או בקיצור VEGF  שהוא גורם גדילה המעודד ייצור כלי דם חדשים בלתי תקינים ודליפה  מכלי דם קיימים.

"הטיפול בשתי המחלות הוא בהזרקה לעין של חומרים שמנטרלים את חלבון ה- VEGF   ולכן מונעים את הווצרותם של כלי דם לא תקינים שדולפים לעין ומפריעים לתפקוד הרשתית. מטרת הטיפול היא להאט ואף לעצור את תהליך צמיחתם של כלי דם לא תקינים אשר נוצרים  בגלל חלבון VEGF", מדגישה ד"ר שולמן.
אופציות טיפוליות נוספות הן הזרקות סטרואידים ושימוש בלייזר בהתאם לסוג המחלה.

שמירה על שגרת טיפולים היא אתגר לחולים ולמטפלים

אחת הבעיות שיכולות להתעורר בימים אלו היא מטופלים  שנאלצים לעזוב את מקום מגוריהם וכל שגרת חייהם נפגעת. לכן, חשוב למצוא מרפאה חלופית בה אפשר להמשיך ולקבל את הטיפול כדי למנוע התדרדרות בחדות הראייה. בנוסף, משום שמדובר בהזרקות שצריך לבצע לרוב אחת לחודש- חודשיים, כלומר בתדירות גבוהה יחסית, ישנה חשיבות להתמדה ולהמשכיות הטיפול גם במצבי חרום, כפי שאנו חווים בימים אלו. כיום קיימות  תרופות שיכולות לאפשר מתן טיפול במרווחים גדולים יותר, במטרה להפחית את מספר הטיפולים והביקורים במרפאה תוך שמירה על הרצף הטיפולי ועל יעילות ובטיחות לאורך זמן. 

"זמינות כיום תרופות להן משך פעולה ארוך, כך שבחלק לא מבוטל מהמטופלים  ניתן  להאריך בהדרגה את המרווחים בין ההזרקות  עד  פעם בשלושה ואף ארבעה חודשים. רוב החולים יכולים לקבל את התרופות הללו במסגרת הסל או הביטוחים המשלימים בהתאם לאינדיקציה. עם זאת, חשוב להדגיש, כי התאמת הטיפול נעשית בהתאם לשיקול דעתו המקצועי של הרופא", מסכמת ד"ר שולמן.

יש להדגיש כי בחירת הטיפול האפשרי הינה להחלטת המטפל הרושם את המרשם בהתייעצות עם המטופל. המידע נכון לדצמבר 2023. למידע נוסף ,יש לפנות לרופא המטפל.

מוגש כשירות לציבור בחסות חברת רוש פרמצבטיקה (ישראל) בע"מ