שוחחנו עם דניאל מורס, בז'ה נבבה וזהבה שמואלי, ושמענו מהם מה לדעתם הופך מאמן למאמן טוב, מה השינוי הכי מדהים שהם ראו במתאמן שלהם ואילו טיפים יש להם למאמנים בתחילת דרכם?
המאמן שניצח את הטורט - דניאל מורס
רוב האנשים שנמצאים במצבו של מורס, עם דרגה 8.5 מתוך 10 של תסמונת טורט, מסתגרים בבתיהם. אבל דניאל מורס בחר לחיות לצד הטיקים, ולא לתת להם לנהל אותו. עם תפקיד חדש כיוצר תוכן ב"כאן 11", זוגיות חדשה ועבודה כמאמן כושר, הוא מסמן ניצחון, הרבה בזכות ההומור.
מה לדעתך הופך מאמן למאמן טוב?
״לדעתי, מאמן טוב צריך לדעת ולהבין את גודל האחראיות שלו, ולדעת לחבוש את כל הכובעים. להיות חבר, איש מקצוע, פסיכולוג, רגיש, קשוח וקשוב. בנוסף, הוא צריך לדעת מתי להחליף את הכובע לטובת המתאמנים והסיטואציה. אימוני כושר הם תהליך של שינוי פיזי או מנטלי. זהו מסע מורכב עם המון אלמנטים מורכבים שצפים ומשתנים במהלך המסע הזה. מאמן טוב חייב להבין איזו אחראיות יש עליו כשמישהו מפקיד את הגוף והנפש שלו בידיים המקצועיות שלו. ולעולם לא לקחת את זה כמובן מאליו״.
מה היה השינוי הכי קיצוני לטובה שראית אי-פעם אצל מתאמן שלך?
״השינוי הכי קיצוני שראיתי אצל מתאמן זה בעצם מתאמנת שעשתה שינוי מין לגבר. הוא הגיע אלי אחרי טראומה שמאמן אחר שאל אותו באימון הראשון שלהם איזה איבר מין יש לו. אגב, הוא הגיע אלי דווקא בגלל שיש לי תסמונת טורט. הוא ידע שלא אשפוט את השונות ואת המורכבות של ההתמודדות שלו״, מספר מורס, ״אחרי מספר שנים שאנחנו מתאמנים יחד, הוא בנה אצלי מסת שריר מדהימה, שגם עזרה לו בצורה משמעותית בכל תהליך שינוי המין. אני מרגיש זכות מטורפת, פשוט מטורפת, להיות חלק מתהליך מרגש ומורכב שכזה. היו גם מתאמנים שלי שירדו מעל 60 קילו״.
מה ההמלצה החמה שלך למאמן כושר בתחילת דרכו?
״ההמלצה הכי חמה למאמן חדש היא שמאמן כושר זה לא מקצוע על הדרך. אנשים מפקידים את הגוף הבודד שיש להם בחיים האלה בידיים שלך. תלמד. תחקור. תתפתח כמאמן ומתאמן. תעשה את כל הטעויות על עצמך כדי שלא תעשה אותם על אנשים אחרים״.
מאמן האתלטיקה העיוור היחיד בעולם - בז׳ה נבבה
כשהוא בן 40, נבבה רץ מרתון ישראלי עיוור, מאמן אתלטיקה ומורה לחינוך גופני. נבבה הוא מאמן האתלטיקה העיוור היחיד בעולם, עם סיפור חיים בלתי יאומן, שהתחיל כילד שננטש על ידי אביו. נבבה לא נכנע לנכותו הקשה והוא מביא אותנו להסיק ולהבין שהכול אפשרי, הכול תלוי בכוח הרצון. הוא מצליח להגיע בחייו לגבהים ולהישגים יוצאי דופן שמעטים מצליחים להגיע אליהם: טיפוס על פסגת האוורסט והקילימנג'רו, השתתפות באולימפיאדת בייג'ין בריצת המרתון והגעה במקום החמישי. הוא מורה, מחנך ומרצה מבוקש.
מה לדעתך הופך מאמן למאמן טוב?
״קודם כל האישיות, הנגישות, המקצועיות והיחס האישי. חשוב מאוד היחס. מאמן צריך להתייחס למתאמנים שלו בכבוד ולשאוף לתת להם אמביציה להצליח. רגישות זה להבין את המתאמן שעומד מולך ולהיות רגיש, להתאים את התוכנית המתאימה לאותו רגע ולפי האדם שעומד מולך. יחס אישי זה אומר להתקשר, לחבק כשצריך. חוץ מהקטע המקצועי, המאמן צריך להיות יד מכוונת, כמו חבר טוב ועין שמראה למתאמן את הדרך – כך אני מסתכל על זה״.
מה היה השינוי הכי קיצוני לטובה שראית אי-פעם אצל מתאמן שלך?
״קודם כל, האהבה לספורט והמודעות לגוף שלך. הדבר הכי טוב זה לקבל את עצמך ולהיות רגוע. יש לי מתאמנת שמעולם לא עשתה ספורט. הבטחון שלה היה נמוך, וכך גם הדימוי העצמי שלה. דיברנו קודם על יחס אישי – אז במובן הזה, אני עושה עם הספורטאים שלי אימוני אחד על אחד ותמיד דואג לגרום להם לאט-לאט להאמין בעצמם, כדי שלא רק אני אאמין בהם, אלא שגם הםיאמינו קודם כל בעצמם. עברנו יחד שינוי גדול והיום יש לה בטחון בעצמה. לאט לאט, צעד אחרי צעד עם הצלחות מאוד קטנות, עזרתי לה. היום היא לא צריכה אותי בכלל, היא יכולה להתאמן לבד וזה הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלה״.
מה ההמלצה החמה שלך למאמן כושר בתחילת דרכו?
״מקצועיות, אישיות ורגישות. ההמלצה שלי זה להיות רגיש ומקצועי. למי שמתחיל עכשיו את דרכו בעולם האימונים, הייתי מציע ללמוד על זה הרבה ולהיות מקצועי במה שהוא עושה. חשוב לעשות את הדברים בהדרגה. אני מכיר מאמנים שמתחילים מאפס עד מאה ופתאום המתאמן נפצע. המטרה שלנו כמאמנים זה כן להגיע להישגים כמובן אבל הרוב זה לא הישגים. המטרה היא שהמתאמנים שלנו יהנו מזה ושיהיה להם כיף. שיתחזקו מזה, גם אם זה בהדרגה ובצעדים קטנים״.
האישה והאגדה - זהבה שמואלי
שמואלי היא אגדת אתלטיקה ישראלית, מאמנת ריצה בת 68. ככל הנראה לא תמצאו היום איש או אישה המעורבים בעולם הריצה בצורה כזו או אחרת, שלא שמעו את השם "זהבה שמואלי" לפחות פעם אחת. היא אתלטית עבר ישראלית, אלופה ושיאנית ישראל בריצות למרחקים בינוניים וארוכים. אלופת המכביה העשירית (1977). ייצגה את ישראל באולימפיאדה (לוס אנג'לס 1984) ואף זכתה לכבוד לשאת את דגל המדינה בטקס הפתיחה ובאליפות העולם הראשונה באתלטיקה (הלסינקי 1983). זהבה ממשיכה לרוץ למרחקים ולאמן את מיטב רצי המרתון בארץ. מדי שנה זהבה מארגנת את "מרוץ אייל" ע"ש בנה אייל ז"ל. המרוץ מהווה אירוע משפחתי וססגוני אשר מסמל באופן הולם את דמותו של אייל, את אהבתו לריצה ואת האנרגיה והשמחה שאפיינו אותו בחייו. אלפי משתתפים מכל קצוות הארץ פוקדים את המרוץ בכל שנה ונהנים מרמות קושי שונות לכל המשפחה.
מה לדעתך הופך מאמן למאמן טוב?
״מאמנת טובה זאת מאמנת קשובה שרואה את המתאמנים לנגד עיינה, מתאימה את האימונים עפי יכולת המתאמנים. מתאימה את האימונים לצרכים של המתאמנים. מגוונת את האימונים במקומות שונים. פשוט להקשיב - לראות הבעה ומצב רוח. צריך יכולת באותו היום לשאול איך המתאמן מרגיש״.
מה היה השינוי הכי קיצוני לטובה שראית אי-פעם אצל מתאמן שלך?
״ברגע שמתאמנים האמינו בעצמם והתמידו באימונים הם נסקו גבוה למטרות גבוהות״, אומרת שמואלי ומדגימה, ״למשל, מתאמן שנפצע 3 שבועות לפני מרתון - על ידי אימונים תומכים ללא ריצה הכשרנו אותו למטרה והוא השיג תוצאה טובה מאד. כל זה כאשר המתאמן חשב שהאימונים והמטרה ירדו לטמיון. הפציעה הייתה בעצמות המסרק של כף הרגל ועבדנו על תזונה עם הרבה חלבונים כדוגמת יוגורט דגים אגוזים וכוי, אימונים על מכשיר אלפטי, שחיה עם מצופים בבריכה, רכיבה על אופנים ועוד. בהדרגה ראינו את השיפור, כאשר הכושר לא יורד״.
מה ההמלצה החמה שלך למאמן כושר בתחילת דרכו?
״ההמלצה החמה למאמן כושר בתחילת דרכו, היא להתלוות למאמנים עם ניסיון עשיר באימון למשך שנה. למידה ממאמן מנוסה חוסכת טעיות ופציעות. לגבי דרגת הקושי והעומסים, צריך לבדוק האם המתאמנים יכולים לעמוד באימון. כמו כן, חשוב לראות את ההשלכות מבחינת ספיגת האימונים במצב של התקדמות ולא קריסה. מתאמנים לפעמים מתלהבים בתחילת דרכם וצריך למתן ולעלות בהדרגה, מדרגה מדרגה״.