אסתמה היא מחלה כרונית של דרכי הנשימה שעלולה לגרום לתסמינים חמורים, אך נראה שהיא גם מעניקה יתרון מסוים ללוקים בה: מחקרים אפידימיולוגיים שנערכו בעשור האחרון מצאו שחולי אסתמה נוטים פחות מאחרים לחלות בסוג נפוץ של סרטן המוח שקרוי גליומה. מחקר חדש גילה כעת את המנגנון הביולוגי העומד מאחורי הממצא, ומציע בהתאם לכך טיפול אפשרי למניעת התפתחות גידול ממאיר במוח.
ידועים כמה סוגים של סרטן במוח, שנבדלים אלה מאלה בסוג התא שממנו מתפתח הגידול. אחד הסוגים הנפוצים ביותר הוא גליומה – גידול של תאי גלייה (Glia), שהם תאים התומכים פיזית בתאי העצב. מחקרים אפידמיולוגיים שהתפרסמו בשנים האחרונות מצאו שחולים במחלות ממקור אלרגי כמו אסתמה חולים פחות בגליומה מאשר כלל האוכלוסייה. כעת מצאו חוקרים כי במוחות של עכברים שמדמים חולי אסתמה מיוצר חלבון שמונע התפתחות של גליומה.
הכתבה פורסמה במקור באתר דוידסון
חלבון נוגד סרטן
הטיפול בחולי גליומה מסובך וגורם נזק רב לחולה. האמצעי העיקרי למלחמה בגידול היא ניתוח להוצאת הגידול, שכרוך בהכרח בפגיעה ברקמת המוח. בנוסף יש טיפולי הקרנה, כימותרפיה וטיפולים חדשניים כגון שימוש בנגיפים מהונדסים גנטית או בטכנולוגיית CAR-T. למרות זאת, סיכויי ההישרדות מגליומה, בייחוד מסוגי הגליומה האלימים כמו גליובלסטומה, הם נמוכים. אולם מה אם יש דרך להפעיל את מערכת החיסון של החולה בצורה שתמנע מלכתחילה את הופעת הגידול?
קבוצת המחקר של דיוויד גוטמן, מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, חוקרת כבר כמה שנים את הקשר בין אסתמה לגליומה. בין השאר הם חוקרים סוג של גליומה עם נטייה תורשתית, בשם NF1, שמופיעה אצל ילדים. ידוע שילדים חולי אסתמה נוטים לחלות בה פחות, גם אם יש להם נטייה תורשתית למחלה. במחקר שפורסם לפני שנה פיתחו גוטמן ועמיתיו זן של עכברים שסובל מתופעה דמוית גידולי NF1 ליד עצב הראייה במוח. באמצעותו הם מצאו שתאי T פגומים של העכברים – תאים של מערכת החיסון שאמורים להרוג גידולים סרטניים – מעודדים את תאי הגלייה במוחם לייצר כמות רבה של חלבון מסוים, שבתורו גורם להם להתחלק ללא שליטה ולהפוך סרטניים.
במחקר החדש, שפורסם בכתב העת Nature Communications, החוקרים גרמו לעכברים לפתח גם אסתמה בגיל צעיר, בנוסף לנטייה לגידולים. כשבדקו לאחר מכן את מוחם הם מצאו שעצב הראייה של העכברים חולי האסתמה היה קטן יותר מזה של עכברי קבוצת הביקורת, כלומר לא נוצר אצלם גידול. בדיקה נוספת העלתה שתאי ה-T של העכברים חולי האסתמה לא גרמו לייצור החלבון מחולל הסרטן בתאי הגלייה.
כדי לגלות מדוע זה כך, חיפשו החוקרים חלבונים שנמצאים רק בתאי ה-T של חולי האסתמה, ולא באלה של עכברי קבוצת הביקורת. הם מצאו חלבון כזה בשם דקורין (Decorin), ואכן, כשהוסיפו אותו לתרבית של תאי גלייה, ייצור החלבון הסרטני המקורי הצטמצם מאוד. על מנת לבחון אם דקורין לבדו יכול למנוע את הופעת הגליומה, החוקרים הזריקו את החלבון לגורי עכברים ללא אסתמה ומדדו את גודלו של עצב הראייה בגיל 12 שבועות. כמו מה שקרה אצל העכברים חולי האסתמה באותו גיל, הדקורין מנע את התפתחות הגליומה גם אצלם.
בהמשך פענחו החוקרים את המנגנון המולקולרי שבאמצעותו הדקורין מונע מתאי הגלייה לייצר את החלבון מחולל הסרטן. כשהשתמשו בחומר שפוגע במנגנון הזה, הצליחו למנוע מהעכברים לחלות בגליומה. עם זאת, אותו חומר גם צמצם את כמות תאי הגלייה ותאי ה-T באזור, דבר שעלול לפגוע גם הוא בתפקוד המוח.
החוקרים אינם מציעים להזריק דקורין לילדים בעלי נטייה תורשתית לפתח סרטן המוח, שכן מחקרים שנעשו בעבר הראו שהזרקת דקורין עלולה לגרום בעיות רפואיות אחרות, בין השאר לריאות של עכברים. עם זאת, ייתכן שניתן יהיה להנדס בעתיד תאי T שיגיעו לאזורים מועדים להופעת גליומה אצל הילדים בעלי נטייה תורשתית למחלה ויפרישו שם באופן ממוקד דקורין, שימנע את הופעת הגידול בלי לפגוע ברקמות אחרות בגופם.